ההתקוממות בסוריה מגיעה הבוקר (שלישי) לאחת מנקודות ההכרעה המשמעותיות ביותר שלה. לפי כל הסימנים, במישור הדיפלומטי כמו גם בשטח, כבר ברור למדי שהנשיא בשאר אסד אינו מתכוון למלא את חלקו בתכנית "שש הנקודות" שהתווה השליח המיוחד של האו"ם והליגה הערבית, מזכ"ל האו"ם לשעבר קופי אנאן, ולהסיג את כוחות הצבא מהערים ברחבי המדינה. מעשי הטבח והדיכוי נמשכים ללא הפוגה, הפסקת האש שהייתה אמורה להיות מוכרזת מחרתיים נראית כמו פנטזיה בלתי מושגת, והתכנית כולה, כך נראה, קרסה כמגדל קלפים אל תוך שלולית של דם בדיוק כמו הניסיון הקודם, של הליגה הערבית בתחילת השנה, לפתור את המשבר באמצעות משלחת משקיפים שלא הועילה בדבר.
עם סיומו של פרק זה בסאגה הסורית, מרחף סימן שאלה גדול מעל אופיו של הפרק הבא במערכה. מועצת הביטחון אמנם הציבה לאסד אולטימטום, לעמוד עד היום בתנאיו של אנאן אולם לא ממש הגדירה מה יקרה במידה שהאולטימטום לא ייענה. אתמול, על רקע חילופי האש בגבול סוריה-טורקיה, קבע סגן שר החוץ הטורקי, נאצ'י קורו, כי האולטימטום למעשה כבר בטל, וכי היום, עם פקיעתו, ייפתח "שלב חדש" בעימות בין סוריה לעולם הערבי והמערבי. למה בדיוק התכוון? ד"ר אלון ליאל, מנכ"ל משרד החוץ לשעבר שמאחוריו שנים ארוכות של קשרים עם ההנהגה הטורקית ובחינה מקרוב של המדיניות הטורקית במזרח התיכון, סבור כי בהחלט יש מקום להניח שאנו עומדים כעת בפני קפיצת מדרגה במהלכיה של הקהילה הבינלאומית נגד שלטונו של אסד, שעשויים לכלול כבר בעתיד הנראה לעין צעדים צבאיים של ממש כשטורקיה משמשת כחוד החנית.
"אפשר לצאת מנקודת הנחה שהמשימה של אנאן נכשלה והגיעה לסיומה וטוב שכך". קובע ד"ר ליאל בראיון לוואלה! חדשות. "זה טוב לכל הצדדים שאסד דחה את הפסקת האש, משום שהניסיון של אנאן היה בושה לאו"ם, שניסה להגיע להסדר עם אסד. הרי מלבד עלה התאנה של סעיף 6, שמדבר על 'רפורמה דמוקרטית', התכנית המגוחכת הזו בעצם מנציחה את שלטון אסד ומכשירה את פשעי המלחמה שלו ואת רציחתם של יותר מ-10,000 בני אדם. אי אפשר מצד אחד להגיע להסכם, ומצד שני להמשיך בסנקציות נגד אסד ולפעול להדחתו. אם הייתה מוכרזת הפסקת אש, היינו נשארים עם הדיקטטורה של אסד, בהכשר של הקהילה הבינלאומית. זה היה יכול להיות כתם על האו"ם לדורי דורות. גם אם המחיר יהיה עוד אבדות, טוב שזה לא קרה".
הפעם יש סיכוי שרוסיה וסין יצטרפו
ומה עכשיו? ליאל מעריך כי בהנחה שאנאן יכריז על כישלון התכנית, ובהנחה הסבירה שהוא יקבע כי האשם הבלעדי בכישלון הוא אסד, יש בהחלט סיכוי שהפעם, בניגוד לניסיונות הקודמים, גם רוסיה וסין יצטרפו למהלך תקיף של מועצת הביטחון. הרי הן כבר הודיעו שהן תומכות בתכנית אנאן - ולכן הן יתקשו כעת לצאת נגדו. "אם באמת הרוסים יסכימו עם אנאן שאסד הכשיל את היוזמה, יש סיכוי שנראה שיתוף פעולה שלהן עם מועצת הביטחון, שתתחיל לדון בצעדים הבאים", הוא קובע. הצעדים הללו יכולים לכלול, לדבריו, סנקציות כלכליות שטרם יושמו, כדוגמת אלו שכבר ננקטו נגד אירן כמו הניתוק ממערכת הסליקה הבינלאומית SWIFT. "אם רוסיה תצטרף למהלך", הוא מוסיף, "ותטיל גם היא אמברגו נשק על אסד, תהיה לכך משמעות עצומה. הוא יישאר רק עם אירן".
אולם הצעדים הבאים עשויים להיות לא רק כלכליים. במצב שייווצר, בהחלט ייתכן שיהיה להם, לראשונה, גם היבט צבאי וכאן, שחקן המפתח הוא טורקיה, החולקת עם סוריה גבול באורך למעלה מ-800 קילומטרים. "צריך לזכור שממש לא מזמן, בסוף שנות התשעים, כמעט פרצה מלחמה בין טורקיה לסוריה, בגלל הסיוע הסורי למחתרת הכורדית PKK", מציין ליאל. "הטורקים כבר היו על סף פלישה, ואז נחתם הסכם ששינה את המצב מקצה לקצה. בהמשך, בחמש שנים האחרונות, נוצרה בין אנקרה לדמשק ברית כלכלית וצבאית, שהחליפה את הברית שלה עם ישראל. עד לפני שנה, טורקיה הייתה המדינה הקרובה ביותר לסוריה, אפילו יותר מאירן, ושררו יחסים קרובים ביותר בין אסד לראש הממשלה הטורקי, רג'פ טייפ ארדואן. עכשיו הגלגל התהפך. בתוך פחות משנה, הגענו למצב של עוינות קיצונית, כשטורקיה היא למעשה ראש החץ של המדינות החותרות להפיל את אסד. אמנם גם הטורקים נתנו צ'אנס לאנאן, אבל כעת הם חוזרים לאג'נדה שהובילו בשנה האחרונה: להפיל את אסד".
השוטר האזורי של אובמה
הפניית העורף לאסד, מציין ליאל, בהחלט משרתת את טורקיה במישור הבינלאומי, בדומה לאופן ששירתה אותה החלטה דומה שקיבלה בשנה שעברה, להצטרף למבצע הצבאי נגד קדאפי בלוב, שגם הוא היה עד לא מזמן חבר קרוב של ארדואן. טורקיה הפכה בחודשים האחרונים ליקירת המערב, וארדואן פיתח יחסים קרובים ביותר עם הנשיא ברק אובמה, שנעזר בו כנציגו הבכיר במזרח התיכון. "האמריקאים מנצלים את מערכת היחסים החמה הזו, בין השאר בגלל העניין הסורי", הוא קובע. "לאחר שיצאו מעירק, האמריקאים מבינים שהצבא היחיד באזור שיכול להיות 'השוטר האזורי' הוא הצבא הטורקי, והם תלויים בו תלות גדולה".
אולם המהלך הטורקי, הוא מוסיף, אינו נובע רק משיקולים תועלתיים: "הזעזוע הטורקי מהטבח בסוריה הוא כן לחלוטין. לישראלים אולי קצת קשה 'לקנות' את זה, כי אנחנו כל כך רגילים היום לשנוא אותם ובייחוד את ארדואן, אבל צריך להבין שהשיקול שלו הוא בראש ובראשונה אידיאולוגי. טורקיה מתנהלת על פי אידאולוגיה שאני מכנה 'דמו-איסלמית' איסלם לצד דמוקרטיה. היא לא יכולה לראות טבח ולעמוד מולו בשוויון נפש. זה לא רק עניין של הסברה, זו באמת האידאולוגיה שנמצאת ב-DNA הטורקי. הם לא יכולים לתת לשליט לרצוח אוכלוסיה, כל שכן אוכלוסיה מוסלמית, ולא משנה אם קוראים לו קדאפי או אסד. זה אמיתי לגמרי".
השלב הבא: רצועת ביטחון
כבר כיום, ניצבת טורקיה בחזית הפעילות נגד אסד: היא מעניקה את חסותה לאופוזיציה הסורית הפוליטית ("המועצה הלאומית הסורית", המתארחת באיסטנבול), מספקת מחסה ללוחמי ומפקדי מחתרת "הצבא הסורי החופשי" ומעניקה להם ציוד והדרכה, וגם קולטת אלפים רבים של פליטים סורים, שמספרם נאמד כיום כבר ב-24 אלף. "אם האש תימשך, יש סיכוי גדול שזרם הפליטים יימשך", קובע ליאל. "הטורקים יאפשרו זאת עד גבול מסוים, ולאחר מכן, כפי שכבר נשמע לא פעם, הם כנראה ידרשו את הקמתו של אזור חיץ, מעין 'רצועת ביטחון' בצפון סוריה, שבתוכה יטופלו הפליטים. על השטח הזה יגנו, לצד המורדים הסורים, כוחות של צבא טורקיה, אולי בשיתוף נאט"ו".
הוא מסייג ומזכיר כי תוכנית כזו לא תוכל להיות מיושמת ללא גיבוי מלא של מועצת הביטחון "טורקיה לא תעז לפעול ללא גיבוי כזה, היא לא תחזור על הטעות שעשתה בקפריסין הטורקית" אולם הגיבוי הזה, כאמור, בהחלט עשוי להפוך בקרוב מאוד לריאלי.
למהלך של הקמת חיץ, אומר ליאל, עשויות להיות השלכות נוספות, ומרחיקות לכת ביותר עד כדי מלחמה לכל דבר ועניין בין טורקיה לסוריה. "הקמת אזור חיץ, שמשמעותה היא בעצם כיבוש טריטוריה סורית על ידי טורקיה, תתפרש על ידי אסד כ'קזוס בלי' עילה למלחמה. כל השנה האחרונה, האסטרטגיה של אסד הייתה למנוע מהמורדים אחיזה טריטוריאלית, כפי שהיו בנגזי ומזרח לוב עבור המורדים נגד קדאפי. בכל מקום בו יש 'כיס' של התנגדות, לשם הוא שולח את כוחותיו. אם תהיה רצועה כזו, בתמיכת טורקיה ובגיבוי בינלאומי, זו התחלת הסוף שלו כי שם תיווצר 'סוריה החדשה', האלטרנטיבית. כדי למנוע זאת, הוא יהיה מוכן גם להילחם נגד הצבא הטורקי".
טורקיה נגד אירן: הקרב על פני העולם המוסלמי
וגם בכך לא מסתיים העניין. המאבק בין טורקיה לסוריה הוא ככל הנראה רק יריית הפתיחה במאבק גדול הרבה יותר בין טורקיה לפטרונית האחרונה של סוריה, הלא היא אירן, לשם אמור עוד להגיע בהמשך השבוע אנאן. קשה להאמין שהביקור הזה יושיע את תכנית הפסקת האש, היות שלא נראה שהאירנים "יתקפלו". מדובר כנראה רק במס שפתיים, מיצוי של האופציה האחרונה והלא סבירה, כדי שאפשר יהיה לומר שהשליח המיוחד "הפך כל אבן" בניסיון להגיע להסדר.
היחסים בין טורקיה ואירן, שהיו עד לאחרונה סבירים, הולכים ומידרדרים בימים אלו בעיקר בשל ניגוד העמדות שלהן בנושא הסורי, אבל גם על רקע מורת רוח האירנית מהתפקיד שתופסת טורקיה כנציגת המערב מולה בנושא הגרעיני, בין היתר כמארחת של שיחות הגרעין עם המעצמות שיתחדשו השבוע. "העימות בין טהרן לאנקרה הוא בראש ובראשונה מאבק על ההגמוניה והשליטה במזרח התיכון", קובע ליאל. "זהו גם מאבק על דמותו של האיסלם במאה ה-21, בעקבות מהפכות 'האביב הערבי' איסלם שיעי פונדמנטליסטי מהמודל האירני, או איסלם סוני, מתון יחסית ושוחר דמוקרטיה, לפי המודל הטורקי, הזוכה לברכת הדרך מאמריקה ומהמערב. המאבק הזה לא מתנהל רק בסוריה, אלא באזור כולו, אפילו במצרים".
וישראל?
"אם אסד יישאר", הוא מוסיף, "תהיה שליטה אירנית מלאה בסוריה, אפילו יותר ישירה מאשר השליטה שלה בלבנון או ברצועת עזה. אסד הוא בובה של האירנים, וזה יהיה חיזוק מאוד משמעותי למעמדם באזור. מנגד, אם טורקיה תנצח ואסד ייפול, לאירנים לא יהיה מה לחפש ב'סוריה החדשה', שטורקיה תהיה הפטרון של מה שיישאר ממנה". הוא אף אינו פוסל את האפשרות שבתוך דינמיקת ההידרדרות, לחימה בין טורקיה לסוריה עשויה להתפתח לכדי עימותים מזוינים בין צבא טורקיה לכוחות אירניים על אדמת סוריה, שם נמצאות כבר כיום יחידות של "משמרות המהפכה", המסייעות לאסד בדיכוי המרד.
במסר אחרון, מבקש ליאל לומר מילה גם על מקומה של ישראל בתוך התהליך ההיסטורי הזה: "זו טרגדיה של ממש, שהמזרח התיכון כולו משתנה בצורה כל כך דרמטית, ואנחנו לא מעורבים בתהליך בשום צורה כי אם נתערב, אנחנו רק נזיק. ב-15 השנים האחרונות, פספסנו לחלוטין את התהליכים במזרח התיכון, והלכנו לחפש בעלי ברית במקומות אחרים, כמו יוון, קפריסין או בולגריה. כעת, למרות העוצמה הצבאית והכלכלית האדירה שלה במישור האזורי, ישראל פשוט אינה פקטור במזרח התיכון, אפילו לא בירדן או במצרים. לא רוצים לשמוע עלינו בשום מקום. הטורקים אפילו לא מוכנים היום לקבל מישראל סיוע בטיפול במחנות הפליטים. אם ישראל הייתה עומדת היום לצדה של טורקיה, אסד היה נופל בתוך עשר דקות".