עשור לחומת מגן: החיילים בג'נין נכנסו לגיא הריגה

(צילום: שי מכלוף, רויטרס; עריכה: יאיר דניאל, קריינות: אביב אברמוביץ')

במבצע חומת מגן היה זה גדוד המילואים נחשון מחטיבה 5 שספג את המכה הקשה ביותר: ב-9 באפריל 2002 נהרגו 13 מלוחמי הגדוד בקרבות במחנה הפליטים ג'נין. עשר שנים אחרי, במהלך תרגיל גדודי באש חיה, סיפרו מפקדי הגדוד והחטיבה על הקרב הקשה. הם נזכרו ברגעי המשבר, בקריאות העזרה של הפצועים אך יותר מכל באומץ הלב של הלוחמים, סיפרו על תרומתם להצלחת המבצע ועל היכולת להשתקם.

ביום השביעי למבצע הוביל רס"ן עודד גולומב מחלקה של לוחמי מילואים מגדוד נחשון לתוך מחנה הפליטים ג'נין, שנחשב לאחד מקני הטרור הגדולים ביותר בגדה המערבית. המפקדים הבכירים ואנשי המודיעין לא יידעו את הלוחמים כי הם עתידים לצעוד ברחובות ללא מוצא. עם כניסתו של הכוח למחנה הפליטים, פעילי טרור פתחו עליהם באש וזרקו לעברם מטעני חבלה רבים.

לדברי סרן יוסף דהן, המשמש קצין האג"ם של החטיבה בארבע השנים האחרונות ובקיא בתחקיר הקרב, המחלקה של גולומב התקדמה באחת הסמטאות הצפופות עד שנקלעה לחצר פנימית, שבה חיכו לה פלסטינים חמושים. "הם נכנסו לגיא הריגה", הוא מספר. "בשנייה הראשונה נפתחה עליהם אש מכמה כיוונים, שסיימה להם את יכולת הלחימה. כשהחברים במבנים הסמוכים הבינו מה קרה הם החלו לחלץ אותם".

אחד מהלוחמים שנחלצו לעזרת הפצועים היה סרן נדב חיים, כיום הרופא הגדודי של נחשון. באפריל 2002 הוא נפש בצפון עם חברתו, לימים רעייתו, והוריה. זו הייתה תקופה רצופת פיגועים, והפיגוע במלון פארק סימן בעבורו את האפשרות שצה"ל נערך לפעולה גדולה. חיים יצר קשר עם המח"ט, אל"מ (מיל') יורם לביא, והתעניין אם יחידתו תשתתף בתגובה של צה"ל לפיגוע. כעבור יממה הוא הוקפץ בצו שמונה ועלה לאזור הגיוס. הוא גויס כמפקד מחלקה אך מונה במהרה לסגן מפקד פלוגה.

"בתום שלושה ימי אימון נכנסנו ללחימה", הוא מספר. "זו הייתה לחימה בשטח בנוי, ולא ידענו לקראת מה אנחנו הולכים. היה ברור שהאויב מוכן להתאבד וחיי אדם אינם דבר חשוב אצלו. היה חשש והיה מחסום פסיכולוגי, איך אתה לוקח את החיילים שלך לדבר כזה". אנשי מילואים, לא כולם בעלי כושר גבוה, צעדו לתוך העיר והחלו לסרוק מבנה אחר מבנה כדי לאתר מחבלים חמושים. "נלחמנו עם יד אחת קשורה מאחורי הגב", משחזר חיים, "הסתערנו על בתים ובחלקם מצאנו אזרחים, קשישים וילדים, כלואים כמגן חי. הם ממש אנסו אותם להישאר בבתים".

לדברי חיים, חילוץ הפצועים מהכוח שספג את מכת האש הראשונה בחצר הפנימית לווה באי-ידיעה ובבלבול. "בשעה שש בבוקר שמענו את היריות וצעקות של החבר'ה שנפגעו מהאש. כולל קריאות לעזרה. הכול קרה שלושה מבתים מאתנו. היה לנו ברור שמחלצים, אין דבר כזה לוותר, אבל הייתה חוסר הבנה - מול כמה אנחנו נלחמים? כמה נפגעים יש? התמונה הלכה והתבהרה סמוך לנקודת החילוץ. הבנו מי נהרג ומי נפצע".

במקביל, החלה להתפשט השמועה על כך שמסוק ובו שר הביטחון והרמטכ"ל התרסק. לאחר מכן נפוצה בארץ השמועה על אסון כבד שאירע. הדיווח המסכם של האירוע חשף כי 13 לוחמים מגדוד נחשון נהרגו בקרב, ובהם גם לוחמים שהיו בגל הראשון של המחלצים. "כשהחברים שלהם הבינו מה קרה הם נכנסו לחלץ אותם במהירות", מספר דהן. "עד מהלך החילוץ נהרגו שבעה לוחמים ובזמן קרב החילוץ שהיה כל כך קשה, נהרגו עוד שישה. האירוע הזה הסתיים בצורה קשה אבל הייתה שם אחווה ורעות, תוך הפגנת מקצועיות".

גם היום חיים גורס כי "בלחימה הזו הפכנו את הקערה. התקדמנו קדימה ואז היה ברור שאנחנו מנצחים". בזמנו, הלוחמים שיצאו אל שטחי הכינוס גילו כי בכלי התקשורת בארץ ובעולם נמתחה ביקורת קשה על האופן שבו צה"ל פעל בג'נין, תוך שימוש במלה "טבח". הטענות הללו מכעיסות את חיים. "חלק מלוחמים שלנו נהרגו בגלל הערכים של צה"ל", הוא אומר. "אם היינו רוצים, יכולנו להכניס על ההתחלה טרקטורים וליישר את המחנה ולא לעבור בית בית ולהיות מאוד זהירים כדי לא לפגוע באזרחים".

גם מפקדו הנוכחי של הגדוד, סא"ל (מיל') אילון, סבור כי השימוש באוכלוסייה כמגן אנושי הוא הגורם שהקשה יותר מכל על הלחימה. "אני לא חושב שהלוחמים עשו משהו לא בסדר", הוא אומר. "תפישת הלחימה הייתה בעייתית. הם נלחמו דרך הרחובות ולא דרך הבתים והקירות כפי שהיה צריך לעשות מההתחלה. בדרגים העליונים היו צריכים לנהוג אחרת ואולי כך היה ניתן למנוע את ההרוגים. הנושא נלמד והופקו לקחים רבים. בשורה התחתונה רצף הפיגועים הופסק בעקבות המבצע".

מפקד חטיבה 5 בשנתיים האחרונות, אל"מ (מיל') עודד ראור, אומר כי ראה בקבלת הפיקוד על החטיבה אתגר משמעותי, לאחר אירועי חומת מגן וחטיפת חיילי הגדוד, אהוד גולדווסר ואלדד רגב ז"ל, בתחילת מלחמת לבנון השנייה. לדברי ראור, היום הקשה בג'נין הותיר צלקת, אך גדוד נחשון לא קרס. "זה אירוע מבצעי קשה", הוא אומר. "מדובר בגדוד מילואים עם קשיים גדולים יותר מגדוד סדיר, מאחר שהחיילים לא נמצאים ביחד כדי לתמוך אחד בשני אחרי שאבק שוקע. למרות זאת הגדוד התלכד ונפגש לפחות פעם-פעמיים בשנה עם המשפחות שכולות. הגדוד היום מלוכד, מגובש, מאומן וחזק ועומד במשימה".

בשבועות האחרונים סיים גדוד נחשון תרגיל בנגב בו לקחו חלק לוחמים ומפקדים שלחמו במחנה הפליטים במבצע חומת מגן. לדברי ראור, לקחי חומת מגן הופקו. "היו קשיים במבצע, בעיקר בעניין הציוד. היו גם לוחמים שלא היו מאומנים בצורה הכי טובה שאפשר. היום הגדוד יגיע בפקודה וימצא ציוד מוכן ומזומן לכל לוחם כדי שיעמוד במשימתו.

"בסוף זה אנשים; לוחמים הבינו שאין ברירה והם חייבים להילחם כדי לחלץ את החברים שלהם למרות המצב הקשה בשטח. ללא הנחישות והעוצמה, האירוע יכול היה להיות חמור יותר. גם מחר אם יפלו טילים בכל הארץ הגדוד הזה מבין שכדי לפתור את הבעיה הוא יהיה חייב להתייצב כמה שיותר מהר, להתחבר למשימות שלו ולצאת לקרב".

סא"ל אילון מספר על ימיו הראשונים בגדוד, כסגן מפקד ולאחר מכן כמפקד. "התוכנית הייתה להצטרף לגדוד כדי לסייע לו לצאת ממשבר ההרוגים. לאפשר לו להתרומם מעל המשבר הזה", הוא אומר. "כשאני הגעתי לגדוד ב-2006 כסמג"ד העיסוק העיקרי של האנשים בגדוד היה במשפחות השכולות. היה רצון לאסוף את השברים של הפלוגות. צריך תעצומות נפש לטפל באירוע כזה. גיליתי אנשים מאוד חזקים ומיוחדים.

"אנחנו סוגרים כאן תרגיל גדודי באש חיה, והוא התשובה הטובה ביותר לחוסנם של הלוחמים. מדובר בגדוד שפעל בתנאים קשים, חלק מהלוחמים בני ארבעים פלוס והם עדיין אתנו. לא בכדי חלקם קיבל צל"ש על פועלם".

על נכונותו של הגדוד למערכה הבאה אם יידרש אליה בתום סדרת האימונים שקיים, אומר המג"ד: "אני לא מכיר מלחמה שהיא יפה או שכיף למישהו להשתתף בה. זה סבל והרג אבל התפקיד שלנו הוא להיות איפה שצריך להיות, ושם אנחנו נהיה, גם אם זה קשה או מכוער".

עשור לחומת מגן - כותרות נוספות:
עשור לחומת מגן: השקט הושב ל"ציר הדמים"
עשור לחומת מגן: "הטרור חי בתחושה ששכם לא תיפול"
הישראלים שהגנו על ערפאת בגופם לא מתחרטים

לפנייה לכתב: amirbohbot@walla.co.il