יום ראשון. 8.5.1981. הטייסים שנבחרו בקפידה לתקוף את הכור בעירק הצטופפו בחדר התדריכים אליו נכנסו הרמטכ"ל דאז רפאל (רפול) איתן שזמן לא רב לפני כן שכל את בנו יורם, טייס חיל האוויר שנהרג בתאונת אימונים - ולימינו מפקד חיל האוויר דוד עברי. הטייסים, ביניהם סרן עמוס ידלין וסרן אילן רמון, הסבירו על תוכנית התקיפה והפגינו בקיאות רבה. כל דקה בניווט וכל רגע בתוכנית התקיפה תוארו במדויק. לפתע, רפול קטע את התדריך ופנה אל הטייסים: "על כתפיכם מונח עתידה של מדינת ישראל". לאחר מכן ניגשו עברי ורפול אל הטייסים ולחצו ידיים. כפי שמתארים מירב הלפרין ואהרון לפידות בספר "חליפת לחץ", הם סירבו להביט לטייסים בעיניים, כאילו הביעו משאלה "הלוואי וכולכם תחזרו".
חדר תדריכים ממוצע בכל טייסת צר מלהכיל את כלל אנשי צוות האוויר שייקחו חלק במבצע תקיפה אפשרית של מתקני הגרעין באירן, אם וכאשר יוחלט על כך - מבצע המוגדר כאחד מהמבצעים המורכבים שידע חיל האוויר, עטור התהילה העולמית. למוניטין זה יש בסיס שהלך והתחזק לאורך השנים. מעבר למבצעים העלומים, גם בגלוי יודעים הטייסים להוכיח את רמתם המקצועית.
ותיקי טייסת F-16 מתפארים בתחרות ה"רד פלג" בארצות הברית שנערכה באמצע העשור שעבר, בה התכנסו למעלה ממאה כלי טיס וטייסי הקרב הטובים ביותר של הצבא האמריקאי ובעלות בריתה, שהתמודדו זה מול זה בלוחמה אווירית. הצוות של מפקד הטייסת, סגן-אלוף ר', שנבחר שנה וחצי מתום קורס הטיס ל"מוביל", הצליח לסיים עם התוצאות הכי טובות בתוך חיל האוויר ואל מול החילות האחרים. טייסי ה-F-16 מתחו את הגבול עד הקצה במסגרת חוקי האימון, מתורת הלחימה דרך המרחב האווירי והשימוש הנכון בדלק, ובמשך עשרה ימים לא הצליח אף מטוס להוריד אותם ולא פגעה בהם אף סוללת טילי קרקע-אוויר. סא"ל ר' שקיבל שבחים רבים מבכירי החיל, מונה לאחר פיקוד על שלוש טייסות קרב לראש "ענף העומק" בחיל האוויר, האחראי על תכנון מבצעים מיוחדים הרחק מגבולות המדינה. הקצין, שהיה מעורב בבניית רעיון מבצעי למתקפות גדולות, התקדם בסולם הדרגות וכיום נושא דרגות תת-אלוף, בחיל האוויר הישראלי, ובעת מימוש מתקפה יידרש לבטח לקחת חלק קריטי ומשמעותי במבצע שכזה.
כולם רוצים להיות "מובילים"
מתקפה מסוג זה אם תתממש מבוססת על "המובילים". זהו טייס שנבחר שלא על פי הוותק שלו, אלא על פי כישוריו המקצועיים והמנהיגותיים להוביל רביעיית מטוסים. בכל טייסת יש את הכוכב הצעיר שימשוך את תשומת לב שייבחר לאחר התייעצויות רבות ויכנס לתהליך מקצועי מפרך שיימשך שנים, המוגדר כ"קודש הקודשים" של חיל האוויר, ובסופו יוסמך כ"מוביל". כולם רוצים להיות "מובילים" אך לא כולם בעלי כישורים מתאימים.
"המוביל" הוא בעל היכולת המקצועית, המנהיגותית והאישיותית להבין את המשימה ולבצע אותה בצורה הטובה ביותר. הוא מקבל אחריות מלאה על המבצע והצלחתו. מספר 2 אומנם מוגדר כסגנו במבנה, אך הוא - כשאר הטייסים - מבצע לא עוררין את החלטותיו. טייסים שגדלו ב"ירוקים" ומוגדרים בחיל האוויר כ"ותיקי צה"ל שהפכו לטייסים", מתקשים להבין כיצד טייס צעיר מפקד על טייס וותיק ממנו בהרבה שנים.
החיבור בין טייסי המבנה למוביל הוא זה שיעשה את ההבדל בכל מבצע. לשם כך נדרשים אימונים רצופים ומורכבים שיביאו את הטייסים להכרה אינטימית אחד את השני, כדי שבעת הצורך יתמכו במוביל ויפעלו על פי ההיגיון המבצעי שלו וידעו ברגעים הקשים לבצע פעולות תוך כדי קריאת המחשבות שלו. רמת העומס על "המוביל" היא קיצונית מאחר והוא נדרש להטיס את המטוס ולצרוך אינפורמציה אדירה במקביל תוך כדי התמודדות עם סוללות טילים מאיימות, מטוסי אויב שיכולים להפתיע אותו והפצצה מדויקת של המטרות. הוא נדרש להבין את התמונה האווירית, לתת פתרונות לאיום על המבנה ולתעדף את סדר הפעולות שיבצע המבנה בפיקודו. אם יהיה כישלון - הוא יבוא לידי ביטוי בגיחות מורכבות ובאופן ההובלה מול איומים, ופחות באופן הטיסה. בטיסה עמוסה כשהמוביל מתעסק בעולם החיצוני למבנה הוא מצפה שהטייסים יבינו למה הוא מתכוון: על איזה מטרה הוא נועל את האיקס שלו ועל איזו מטרה הם ננעלים ומה המיקום שלהם במשימה - שזה העיקר. כאן נמדדת הרמה האינטימית. את האיוש למבנה יקבע מפקד הטייסת שיבחר באותו זמן נתון את האנשים.
בחיל האוויר אין מקום לסירוב
הם יתאמנו כטייסת באופן שבו ותיקים מכירים צעירים ולהיפך, מה שמאפשר להרכיב מבנה על פי מידת הכישורים של הטייסים. מדובר כאן בדילמה הגדולה המוטלת על כתפי מפקדי הטייסות שיידרשו לבחור טייסים שאולי לא ישובו בתום המבצע. הדעות בנושא זה חלוקות: טייסי מלחמת ששת הימים ויום הכיפורים טוענים שגיחה אחת ארוכה קלה יותר מאשר רצף של מלחמה, של גיחה בת שעה וחצי עם רמת סיכון גבוהה ביותר ולאחר מכן נחיתה בבסיס וחוזר חלילה. "נראה את השריונר או את הלוחם שנכנס ללחימה ויוצא כל שעתיים איך הוא עומד בלחץ ובמתח", הם נוהגים להסביר.
"בקלות טייס יכול לומר שאינו כשיר, ואף אחד לא יאמר לטוס בכוח - אבל באותו רגע הוא ייצא משורות החיל". היו דברים מעולם. היו כאלו שקיבלו פיק ברכיים לפני הגיחה המבצעית והתגלו כאריות, וגם ההיפך, אך אין מקום לסירוב: בחיל האוויר מתגאים שעל כל מקום בגיחה מבצעית יש מלחמה אמיתית.
על השאלה כיצד מתמודדים עם המתח במשך טיסה לטווח ארוך מאוד - שבמהלכה נשמרת דממת אלחוט - יאמר כל טייס: "בסוף אתה מבין שאתה מבצע פעולה שנועדה לשמור על חבריך בטייסת, על המשפחה שלך ועל העם שלך. היציאה למשימה היא עבור החברים שלי באותה נקודת זמן ואחר כך למשפחה שלי וכולם מבינים שבמלחמה זו אופרציה אחרת שהולכים ולא חוזרים. טסים שמיניה וחוזרים שישייה. שם נמדד הכוח של הטייסת".
נשאלת השאלה על הרצון לבצע משימה מורכבת שכזו. לשם כך חייב להיות בה היגיון מבצעי מושלם שכל פרט בה נבחן ונבדק בקפידה בעל פה ובאימון אווירי. אם תחליט ממשלת ישראל לבצע את התקיפה המדוברת באירן, ייפרדו הטייסים בהצדעה מהמכונאים על הקרקע וימריאו הרחק מעבר לאופק. ברגע חציית גבולות המדינה כל "מוביל" בכל מבנה יהפוך למפקד חיל אוויר בעצמו ויהיה אחראי לגורל הטייסים במבנה. "המוביל", ורק "המוביל", בשונה ממג"ד או מח"ט, יהיה אחראי לביצוע המשימה ואולי ייאלץ להכריע ברגעים בהם אף אחד לא יהיה על מכשיר הקשר כדי לסייע לו. הפעם, בשונה מאותו תדרוך בו נכחו רפול ועברי בשנת 1981, חייב הציבור בישראל להבין כי לתקיפה באירן יכול להיות מחיר כבד מאוד.
קצין איסוף - סיכום השבוע הצבאי
קצין איסוף: סיכום השנה הראשונה של גנץ כרמטכל
בלי תקציב או מעמד: וילנאי נוטש את העורף לסין
הגולנציק מחיל האוויר מתכונן לתפקיד חייו
לקראת דוח פרשת הרפז: דריכות במחנות ברק ואשכנזי
לפניות לכתב: amirbohbot@walla.co.il