אוספות, מתצפתות ותוקפות: הצצה למועדון הנשים היוקרתי של חיל האוויר

רס"ן מ', מוגדרת כקצינה פורצת דרך בחיל האוויר לאור העובדה שמונתה לסגנית א' של מפקד טייסת "הנחש השחור" (161), המפעילה כלי טיס מאוישים מרחוק, כלים חמושים ונושאי מערכות תצפית ואיסוף.

מ' היא אחת מתוך ארבע נשים שמכהנות כסגניות מפקדי טייסות ובעלת פוטנציאל להפוך למפקדת טייסת בעצמה, חברה במועדון מצומצם מאוד, יוקרתי וחשאי בחיל האוויר של מפעילי כטמ"מ למשימות תקיפה בטווחים קרובים ורחוקים מישראל. במבצע האחרון בו לקחה רס"ן מ' חלק משמעותי, היא גם ביצעה משימות תקיפה מגוונות. חשוב לציין כי לא כל מפעילה ומפעיל כטמ"מ מוסמכים לבצע תקיפה.

בראיון בלעדי לוואלה! היא מספרת על בחירת התפקיד המורכב שדורש עצבי ברזל וחדות, על מערכת היחסים עם בן זוג מפעיל כטמ"מ גם הוא, על הורות לשני ילדים והחזרה מחופשת לידה, על הלחץ והאינטנסיביות באירועים חריגים, על הלילה הארוך בו הכוח המיוחד הסתבך בלב חאן יונס ותחילתו של מבצע החילוץ מצמרר, על איתור בורות השיגור בעזה ומניעת נפילת רקטות על העורף, ולבסוף - גם על המוכנות למלחמה הגדולה.

רס"ן מ' (31), נשואה ואם לשניים, נולדה בעמק יזרעאל, בת להורים ששירתו ביחידת 8200, בכורה בין שלוש אחיות. בתיכון היא הגבירה ספורט ופיזיקה, ואחר הצהריים הייתה מתאמנת בהתעמלות קרקע ומכשירים, והתחרתה ברחבי ישראל. כשנשאלה בצו הראשון בלשכת הגיוס באיזה תפקיד היא רוצה לשרת, אמרה: מדריכת אימון כושר גופני.

אז מה קרה אחרי הצו הראשון?

"קיבלתי זימון לקורס טיס והלכתי".

למה הלכת?

"נראה לי אתגר, מעניין. למה לא? זו הייתה התחושה. הלכתי בשביל החוויה ולראות מה אפשר לעשות. אמרתי לעצמי אם לא אתקבל אז אהיה מדא"גית בבסיס. לא חשבתי שזה פוגע בסיכוי".

הלכת למיונים עם חברות?

"לא. הן הלכו למקומות אחרים. כל אחת למשהו אחר. הלכתי עם חברים שהתמיינו לקורס טיס".

כשאת עוברת את מופתעת?

"לא. עברתי והתגייסתי לקורס הטיס. עד צ'ק נווטים. שנה בקורס טיס. טסתי מספר דו ספרתי של טיסות".

ואז מה? מפח נפש או מה?

"לא. שוב, זה לא היה חלום. לא ידעתי מה אני רוצה. זה היה בעיקר להיפרד מחברים טובים ושינוי של משהו, ולחשוב מה אני רוצה".

אחרי ההדחה מקורס טיס, עמדת בפני קצין מיון ומה הציעו לך?

"הציעו תפקיד בבקרה, מפעילת כלי טיס מאויש מרחוק (כטמ"מ), נ"מ (נגד מטוסים), ולצאת מחיל האוויר. לא אמרו מה מחוץ לחיל האוויר".

למה בחרת בתפקיד מפעילת כטמ"מ?

"זה היה נראה לי מאוד מעניין, מאוד מתפתח, מאוד משמעותי. היה נראה לי מקום שאפשר להיות מסופקים בו".

כמה זמן נמשך קורס מפעיל כטמ"מ?

"חצי שנה עם עוד שלושה חודשים של הכשרה מבצעית. לא כולם מסיימים את הקורס. אבל זה פחות ממיין. סיימתי בשנת 2011".

מה הייתה המשימה הראשונה?

"משימת איסוף. זו הייתה תחושת סיפוק".

בחלוף שנה את משתתפת במבצע עמוד ענן. איך היה בתנאי מלחמה?

"זה היה בקצבים מאוד גבוהים. זה מה שאני זוכרת. התחושה היא שאתה ממש חלק אינטגרלי מהעשייה המבצעית. לא משנה אם במבצע הזה ספציפי או אחרים. צריך אותנו שם. זה היה הדבר המרכזי מבחינתי. גם במקום שאין כוחות בקרקע, אבל יש אנשים בעורף. כיפת ברזל הייתה משהו אחר ממה שהיא היום או שהיא לא הייתה. רצינו לאתר את בורות השיגור. להגיע למצב שהעורף לא נפגע או נפגע פחות".

ואז מגיע מבצע צוק איתן בקיץ 2014 שהיה עוד יותר אינטנסיבי רק שהפעם יש כוחות לוחמים על הקרקע...

"באופן כללי כאנשי צבא אנחנו יודעים שיש מבצעים, הסלמות, לחימה, בשביל זה אנחנו פה. תחושה שכולם מגיעים לטייסת, סדיר ומילואים. כולם ביחד. משימה כזו. זו הייתה תחושה חזקה. ארגון שעובד בצורה אינטנסיבית לאורך זמן".

זה היה מבצע שנמשך יותר מחמישים יום. מה היה האתגר הגדול ביותר?

"יש פה שילוב. גם של משימות שונות שיכולות לעבור מאפס למאה. משהו רגוע ולפתע יש משהו שמשתנה תוך כדי המשימה וצריך להגיב אליו ולחשוב מה לעשות. אתה מאוד בתוך זה. העולם בחוץ כרגיל אבל אתה שקוע במשהו. והמעבריות הזו תמיד בין להיות בקרון ההפעלה ולצאת הביתה למשהו אחר. יש הרבה מאוד ביחד במצבים האלה שהטייסת כקבוצה".

מה מרגישים כשיש צעקות לסיוע ברשת הקשר? מצוקה של כוח בשטח?

"בצוק איתן היה הרבה ניסיונות לשמר את צוותי הכטמ"מ עם הכוחות הקרקעיים כדי לשמר את החיבור הזה, כדי שיהיה אפשר לסמוך אחד על השני וגם להיות באותה גזרה ספציפית. יש מצבים שעולה מישהו מהמפקדים, מהכוחות, ואז הוא אומר כאן. שם קוד, אתה יודע במי מדובר. הוא שואל מי מולו. ואז אוטומטי. אתה חוסך את השאלה מי זה כי אתה יודע מיהו הבן אדם".

נובמבר 2018 כוח מיוחד של צה"ל נחשף בלב חאן יונס. איך זה נראה דרך העיניים שלך?

"הייתי בטייסת, לא הייתי בקרון. הבנו שיש אירוע לא טוב. הבנו שזה יתפתח מכאן, וקיווינו שלא יגמר כאירוע לא טוב. עסקנו לארגן צוותים כמה שיותר מהר ולהמריא מטוסים כדי להיות מוכנים להמשך. לא ידעו לאן זה ימשיך מפה".

צה"ל הפעיל את כל הכוחות שלו לחלץ כוח במצוקה שנמצא תחת מרדף. את קרת רוח?

"אחד היתרונות של מפעילי כטמ"מ זה להיות סוג של ב'ניאונים'. היכולת לקבל החלטה בצורה שקולה ומסודרת. וגם אם יש לחץ או סטרס, שזה לא ישפיע על הפעולות שאנחנו צריכים לעשות. אני חושבת שבאופן הכללי האינסטינקט הוא שאנחנו מתורגלים וצריכים לעשות, לנתק את היצר הסקרני ולהתעסק במשימה. במה אני יכולה לעשות עכשיו כמו לאפשר עזרה אם צריך או למה שיהיה בהמשך".

היית מעורבת במקרה שאת מרגישה במאה אחוז שאת תורמת באמצעות תצפית טובה יותר. מכוונת את הכוח? מזהירה אותו מסכנה מתקרבת?

"כן בטח. יש הרבה סיטואציות שאם לא הייתי שם זה היה נראה אחרת. יש לי הרבה דברים בראש אבל אני לא יודעת מה אני יכולה להגיד".

במלחמת לבנון השנייה, בבינת ג'בל, הייתה לא מעט ביקורת. לו היה רחפן או כלי טיס לא מאויש שהיה אומר להם: 'חבר'ה, מעבר לחומה יש פה צלף שיורה עליכם', זה היה מונע הרוגים ופצועים...

"המקום הזה של לדעת שמנעת יכולת שיגור לשטחינו, שזיהית מישהו שמאיים על כוח שלנו, או שעצרת את זה. לא משנה באיזו דרך. היכולת לזהות מישהו שלא ידעו איפה הוא נמצא ועכשיו הוא מאיים, והנה אנחנו חושפים אותו. זה בסוף תחושה מאוד טובה שאתה באמת שומר ועושה מה שצריך כדי להגן על הכוחות שלנו ועל אזרחים. בתפקידים יותר ניהוליים בטייסת אז אתה יכול להיות מסופק בכך שכל המערכת עובדת. וכל הצוותים בקרונות עושים את העבודה כמו שצריך".

פרט לכך שמערך הכטמ"מ גדל מאוד בשנים האחרונות וצובר יותר כלים ומקבל יותר משימות, איך התפתחתם במבצעים בשנים האחרונות?

"המבצעים האחרונים היו די מתוחמים. מבצעים נגד הג'יהאד האסלאמי. זה די מצומצם (לעומת מה שהם מסוגלים בהיקף רחב ובכמה זירות במקביל הרחק מגבולות המדינה - א"ב). יש הבדל גדול מאוד אם יש כניסה של כוחות רגליים ואתה אמור להיות ממוקד יותר בהגנה על הכוחות לבין רק מבצעים מהאוויר (שכוללים בעיקר איסוף ותקיפה). האחרונים יותר קצרים ומצומצמים במאפיינים. במבצע האחרון היה רק את גא"פ. כל מבצע דורש משהו קצת אחר. סוג משימות. דיוק. בהישג שרוצים להוציא".

כשמדברים על המלחמה הגדולה ועל רב זירתיות, איך זה מצטייר בעיניים שלכם?

"אנחנו מתאמנים לזה". רס"'ן מ' השתתקה לרגע. חששה להגיב ולפתע התערב באופן חריג קצין אבטחת מידע שאמר "בסופו של דבר אפשר להגיד שצה"ל וחיל האוויר מתאמנים על כלל הזירות".

חלף זמן והתקדמת בתפקידים. את כעת סגנית א' למפקד טייסת. מה התפקיד שלך כולל?

"שילוב. ניהול של טייסת במבצע כמו 'מגן וחץ' דורש ניהול, יכולת להנגיש ידע ומודיעין ואת הדברים הרלוונטיים לצוותים שמגיעים לטיסות. להבין כל הזמן מה קורה. בסוף הרעיון הוא שצוות שנכנס לקרון, שייכנס הכי מוכן שיש כדי שיתפקד הכי טוב שיש. איך לעשות את זה בצורה הכי טובה ונכונה. שכל המטוסים יהיו בזמן במקום שלהם ושהטייסת תוכל לבצע את כלל המשימות, ושכל המערכת הזו פועלת עם כל הדברים במעטפת כולל הלוגיסטיקה. שכל המערכת תעבוד בצורה הכי יעילה וטובה שיש".

מתי את מבינה שזה הופך להיות קריירה?

"בגדול? מתפקיד לתפקיד אני שואלת את עצמי: זה נראה תפקיד שהוא מעניין? זה תפקיד שאפשר להשפיע בו? אז קדימה להישאר. בחתימה הראשונה התלבטתי אם לחתום לחמש שנים או להשתחרר עם שאר החבר'ה. אז זו הייתה הדילמה, והחלטתי שנראה לי שווה להישאר".

את אמא לשניים. חזרת בחודש דצמבר מחופשת לידה. איך באמת מנהלים מערכת יחסים עם בן זוג? משפחה? בתקופה כל כך אינטנסיבית מבצעית?

"הוא (בן הזוג - א"ב) גם איש צבא. הוא מכיר היטב את מה שאני עושה ואנחנו סומכים זה על זה. הוא מגלה הבנה. הוא גם מפעיל ואין תחרות ביננו" (היא צוחקת).

את מרגישה שהמערכת הצבאית מאפשרת לך לפתח קריירה ועדיין להיות אמא במשרה מלאה?

"אני לא מרגישה ולא רואה הבדל בין נשים לגברים, בשום דבר. באמת באמת".

זה מה שהרגשת גם בקורס הטיס ובקורס מפעילים?

"בגיבוש לקורס טיס היו כל מיני התאמות שעושים לנשים כמו סרגל מאמצים. אבל בסוף מה שבודקים זה את היכולות, ההתמודדות וההתאמה, ולא הרגשתי שבטייסת זה מגביל, משפיע או משנה. עם השנים יש יותר נשים שמגיעות לפה. בעבר היו מעט נשים בטייסת. היום עדיין יש מעט אבל זה במגמת עלייה".

מה לגבי העתיד? תתמודדי על פיקוד טייסת?

"שאלה טובה. אני כרגע לא בצומת. אני באמצע תפקיד. אז פחות מסתכלת מה הלאה. אבל אני במקום שכל עוד אני מרגישה שיש לי את היכולת להשפיע ולעשות, כל עוד אני מרגישה שזה מאפשר סנכרון - אז מדהים, אני רואה רק סיבה להישאר. אבל מוקדם להגיד מה יהיה בעוד כמה שנים. כל עוד זה ממשיך ככה אז נראה לי אחלה. שילוב של משימה, משמעות עם אנשים. אין שילוב כזה בכל מקום. כרגע אין מחשבות אחרות".

המערכת הצבאית מאפשרת לך להיות אמא במשרה מלאה וגם לנהל קריירה עצימה ומאתגרת?

"נראה לי שזה אתגר שיש לכל הורה, גם לאבא. אנחנו עוסקים בפעילות מבצעית ויכול להיות שיש מצבים שרציתי להיות בהם והם נדרסים. אבל באופן כללי, הצבא מבין יותר שאנשים צריכים יכולת לשלב. בין אם מדובר בצעירים ללא משפחות שצריכים לדעת לקבל כלים ועזרים כדי לפתח את עצמם, ובין אם זה הורים ולא משנה אם זה אבא או אמא שצריכים להיות מסוגלים לסנכרן את התפקיד והעצימות עם המשפחה והזוגיות. זה חשוב כדי להחזיק אנשים במערכת הזו שיכולים לתת לה בלי שהם מרגישים שהם נפגעים".

את מההורים המבריזים לילדים ימי הולדת וטקסים? מתחלקים עם בן הזוג?

"מעורבת. לא קרה שנעדרתי ממשהו".

דובר רבות על הערכיות של המשימה, פגיעה בבלתי מעורבים, ומנגד על השימוש הציני שעושה האויב באזרחים. על המורכבות שלכם. מה המסר שלך בסיטואציה הזו?

"בגדול אנחנו שותפים להכול, בין אם אנחנו מבצעים או 'מנקים' (מזהים בלתי מעורבים סביב היעד או ביעד ולא פותחים באש, או מונעים פתיחה באש/מאחרים - א"ב). יש המון התייחסות לדיוק ולמהימנות שמפעיל צריך. המון! חלק גדול מהמשימה זה בידיים שלו. מה שנגיד או נזהה ומה אנחנו נעשה אחר כך. אני חושבת שזה קשור לגודל המשימה, החשיבות שלה, והיכולת שלנו להשפיע, על צמצום של פגיעה בבלתי מעורבים, עוסקים בזה המון, במבצעים כאלה כמו שחווינו עכשיו, גם הדיוק שצריך לכל דבר כדי שהמערכה תהיה כמו שהתכוונו ולא תגיע למקומות שלא תכננו. תבוא ותראה מבצע לכמה דקות, אז אתה רואה מכונה מאוד משומנת שכל אחד יודע מה הוא אמור לעשות בתוכה. עם הרבה דגשים על מקצוענות וירידה לפרטים, בסוף לעמוד במשימה ולהביא הישגים. זו המטרה פה. בעיקר להבהיר לאנשים איפה ואיך אנחנו עושים את זה בצורה הכי טובה שיש ומה המשמעות שלך במקום זה".

יצא לך לבצע סיכול ממוקד?

"אני לא יכולה לענות על זה". דממה ארוכה משתררת לאחר השאלה.

מה את עושה כשאת יוצאת מהקרון אחרי פעילות מבצעית מורכבת?

"דבר ראשון הולכים לתחקר. גם עם הצוות וגם לפעמים עם שאר הצוותים שיצאו גם הם מהקרון. לפעמים זה עם מפקד טייסת או סמ"ט א', כי היה פה אירוע שרוצים להעביר ממנו ידע".

ואז מה? רצים למפקד טייסת כמו טייסי קרב לדאוג שאתה משובץ למשמרת הבאה?

"היום אני זו שבוחרת לשיבוצים יש קצינות הדרכה שהן בקשר עם הסדיר והמילואים ובגדול הן מאיישות. הן בונות את המשמרת. בונות את זה קדימה ולפי כמה אנשים צריך ואם יש שינויים עושות התאמות".

את יכולה לסכם את המבצע האחרון?

"יש לנו מכונה משומנת בטייסת. פה מטיסים את רוב שעות הטיסה של החיל. מדהים לראות את זה. התחושה אחרי מבצע מוצלח, שאנחנו יודעים שהצלחנו וזה משהו שהוא שלנו - היא של סיפוק וגאווה גדולה. אנחנו יודעים שבתור טייסת היינו שותפים למשהו גדול וזה מספק המון משמעות. אנחנו נפעל איפה שצריך, מתי שצריך".

על הפגיעה בבלתי מעורבים...?

"להבנתי הטייסת עצרה כמה וכמה תקיפות בגלל בלתי מעורבים".

מה המסר שלך לבנות שחוששות מהתפקיד ונראה תפקיד בלתי ניתן להשגה?

"קשה לי לתת מידע ספציפי לבנות. אבל באופן כללי אני חושבת שהתפקידים הללו נראים פחות נגישים. לא משנה מי מתגייס. אבל לכל אחד שמתגייס לקורס טיס זה נראה הכי נגיש. בכלל לא הכרתי את העולם הזה בתקופה שהתגייסתי. אבל הגעתי מתוך רצון שזה יאתגר אותי ואני ארגיש שאני הכי תורמת בו. התגלגלתי לכאן ואני שמחה על זה. הרעיון הוא לחפש את המקום שבו אתה יכול לתרום ולעשות ושתרגיש שזה מאתגר אותך".

לאן המערך הולך מבחינת כוח האדם? מה התוכניות שלו לעתיד?

"המערך גדל ומתפתח, הוא מקבל עוד ועוד משימות חדשות. לומד ומתקדם עם האתגרים שיש מנגד. ההתפתחות הזו דורשת מהאנשים עוד התמקצעות והעמקה וירידה לפרטים בהמון המון דברים. אני מקווה שזה ימשיך בקו הזה של עוד ועוד משימות שניתן לבצע בצורה יעילה ונכונה. זה הכיוון ההגיוני שלשם זה הולך".

אתה לא נופלת לעניין המגדרי. אני לא רואה שאת נושאת את הדגל הזה. מבחינתך זה לא רלוונטי? זה לא נושא לשיחה?

"אני חושבת שזה פשוט: אין סיבה. הסיבה היחידה שיש היום פחות נשים, כי המיון מתחיל בקורס טיס. אני לא רואה שום הבדל ביכולות בין גברים לנשים. אני חושבת שאנחנו נמצאים היום בשילוב נשים שהופך ל-'נאן-אישיו' ונראה לי שיותר ויותר מבינים את זה".

סיימת משמרת. הגעת הביתה. פתאום יש הקפצה על האירוע. מה את אומרים לילדים?

"שאמא צריכה ללכת לעבודה. מבחינתה? היא מאוד אוהבת לבוא לפה. היא בת 3.5".