יובל קשת בת ה-24 ומתן לוזון בן ה-26 הם שני הצעירים שנהרגו אתמול (חמישי) בתאונת דרכים בנואיבה שבסיני. השניים, מדריכים בפנימיית בויאר בירושלים, יצאו יחד עם חמישה חברים נוספים לחצי האי ונהרגו בדרכם חזרה לארץ, כשהמיניבוס בו נסעו התנגש ברכב שבא ממולו. פנימיית בויאר תהיה פתוחה היום להתכנסות של תלמידים, חניכים, בוגרים וצוות וייערכו במקום מעגלי תמיכה.
לוזון, מפתח תקווה, היה בעבר חניך בפנימייה וסיים את לימודיו במוסד ב-2015. בהמשך הוא הפך למדריך של שכבת ט' ועבד במקום כשנתיים. קשת, הייתה בוגרת בית הספר הריאלי העברי בחיפה, ובוגרת שבט "כרמל" של הצופים. היא התנדבה לשנת שירות בפנימייה ומזה שנתיים וחצי עבדה במקום כמדריכה של שכבת יא'. במוסד החינוכי נותרו המומים עם היוודע האסון על מות שניים מהמדריכים האהובים, בטיול שהפך לטרגדיה.
יעל דרמון, מנהלת פנימיית בויאר סיפרה כי על הצוות והחניכים במוסד עוברת טלטלה גדולה. "זה רגע קשה ולא פשוט", אמרה. "מתן היה קודם כל בוגר הפנימיה, היה חניך מצטיין, מאוד משמעותי ומאוד אהוב. בהמשך, כשסיים את הצבא, הוא הגיע לפנימייה להדריך בה. אני זוכרת את הריאיון איתו כאילו זה היה אתמול. ישב שם עם ברק בעיניים, עם התרגשות עצומה, עם המחשבה שהוא יוכל להחזיר למקום הזה את כל הדברים שהוא קיבל, שהוא התחנך. הוא הרגיש שזו שליחות, דרך חיים. אחרי כשנה הוא החליט ללכת ללמוד חינוך בלתי פורמלי בדוד ילין. בסוף להיות מדריך. בפנימייה זה הרבה מעבר לכל משימה חינוכית. זה גם להיות הורה, לחיות עם החניכים וללוות אותם".
על יובל סיפרה דרמון כי הא הייתה מאוד רגישה ומכילה, בעלת יכולת מיוחדת לגעת בחניכים. "את יובל הכרנו כשהיא התנדבה במקום בשנת שירות מטעם תנועת הצופים, לפני הרבה שנים", אמרה. "אחרי הצבא היא הגיעה לביקור מחזור ואז תפסנו אותה ואמרנו לה 'בואי, תחזרי להדריך'. מעכשיו לעכשיו, באופן בלתי צפוי היא אמרה אוקי ונכנסה להדריך את שכבת ראם, שעלו לכיתה יב'. היא לוותה את החניכים שלוש שנים והייתה אמורה לעלות איתם לכיתה יב' ולסיים איתם את שנתם האחרונה. זה שבר מאוד גדול, נוצר קשר של מעבר למשפחה".
דרמון הוסיפה ואמרה כי בפנימייה מלווים את הילדים, שמקבלים תמיכה גם של פסיכולוגים ועובדים סוציאליים. "מתאספים ועושים שיחות, מלווים את המשפחות, התלמידים והפצועים", אמרה. "הייתי עם הפצועים עד שלוש לפנות בוקר לוודא שכל אחד יקבל את המענה והטיפול כמו שצריך. אנחנו מתאספים ונמצאים יחד כדי להתמודד עם הטרגדיה - זה רגע מאוד קשה".
"בתור מחנכת בבויאר תמיד התגאיתי ושמחתי בכם - בצוות המנצח של הפנימייה", ספדה תהילה גולדברג, מורה בבית הספר. "מאיפה מתחילים מתן? אני צריכה אותך כדי שתלמד אותי - כמו שתמיד עשית. שלוש שנים עבדנו יחד, בהם היינו כמו האמא והאבא לתלמידים שלנו. אתה בפנימייה ואני בבית הספר. אתה צעיר ממני, אבל הפער הזה לא היה ניכר כלל. תמיד הרגשתי שאתה האדם הנכון להתייעץ איתו בנוגע לתלמידים שלנו. ידעת מה נכון ומה צריך לעשות כשלי לא תמיד היה ברור. החיוך הגדול והמתוק שלך הסגיר את הנשמה הענקית שיש לך, הצלחת לגעת בכל תלמידה ותלמיד, והם בתמורה אהבו, העריכו והעריצו אותך. הרגישו שיש להם אח גדול, מישהו שתמיד יהיה איתם, יתמוך ויעניק אוזן קשבת לכל עניין שהוא".
עוד המשיכה גולדברג וסיפרה כי לוזון הותיר חותם עמוק על אנשים רבים בחייו הקצרים. "היה לנו מעט מדי זמן איתך, אפילו עוד לא הספקתי לספר לכם שנמשיך יחד גם שנה הבאה", הוסיפה. "אני מבטיחה לך שאשמור על טוהר ועל החניכים, שנזכור אותך, שנמשיך ללכת בדרך שלך ושהחותם שהותרת בנו, יישאר לנצח. תודה על מי שהיית, על הנפש היפה והמיוחדת שלך. תחזק אותנו מלמעלה, אנחנו צריכים הרבה כוחות. אוהבת אותך".
רינה תורג'מן, מורה נוספת במוסד החינוכי כתבה: "עצוב למות בסוף התמוז. בהתחלה שומעים על תאונה, אחרי כמה זמן מתברר שיש הרוגים, ואז מתברר שמכירים את הרוגי התאונה והפצועים מקרוב". עוד אמרה כי מאתמול בערב היא נזכרת ורואה את פניו של מתן לוזון ועליהם החיוך החם שלו. "לימדתי אותו בכיתה י', והמשכתי לראות אותו כמדריך בפנימייה".
הוריה של יובל סיפרו כי היא אהבה את ההדרכה בפנימייה. "היה לה אור בעיניים, היא אהבה מאוד להיות שם ותכננה ללמוד פסיכולוגיה", אמרו. "במשך 24 שנים היא הייתה נסיכה קסומה שאבדה לנו ולא מעכלים את האסון שפקד אותנו. אנחנו לא מבינים מה קרה, אובדן שלא נתפס. בחיים לא כעסה, היא הייתה מדהימה ומוכשרת".
אחת מחברותיה מחברותיה של יובל כתבה: "אני לא נושמת, איזו בחורה מדהימה את יובל. כמה רגישות, חמלה, אנושיות וראיית הטוב היו בך. אני יודעת מקרוב שנגעת בכל כך הרבה אנשים, בכל כך הרבה חניכות וחניכים. זה לא נתפס בכלל. אבדה ענקית. הלב שלי שבור בשביל החניכים והחניכות שכל כך אהבו אותך".
"היא היתה מאד דומיננטית ויחד עם זאת היתה בה איזו תמימות במקביל", סיפרה ענבר זוננפלד שריכזה בשבט "כרמל" של הצופים בו יובל היתה חניכה וגם הדריכה. "היינו בהרבה טיולים ומחנות ביחד ואני זוכרת אותה תמיד מוקפת חברות, והיא הקיפה אותן. היא נלחמה עבור החברים שלה. תמיד היה לה מה להגיד, הייתה מאד ערכית, דעתנית - אבל לעניין, מאד ברורה, כנה ואמיתית. בשבט מתקשים עדיין לעכל את הבשורה הקשה".
בר מזור, שגם היא ריכזה בשבט "כרמל" הכירה את יובל לאורך השנים מאז שהייתה חניכה צעירה בשכבת כיתות ו'. "היא היתה מתוקה אמיתית", סיפרה. "בשבט היא תמיד הייתה נוכחת מאד והנוכחות שלה הקנתה יציבות. היא גם פייטרית אמיתית, עמדה על שלה ועל מה שחשוב, כזו שלא מוותרת. בשנה שעברה היא התקשרה אלי ואמרה שהיא מחפשת מדריכים לבויאר, שאחרי שמיצתה את המעגל הקרוב בחיפוש היא מרחיבה אותו וביקשה הצעות. חוץ מזה היא היתה תמיד מחויכת, מצחיקה כזו עם צחוק שהדביק את כולם".
ראש העיר ירושלים, משה ליאון ספד לשניים ואמר כי צער עמוק עוטף את העיר. "יובל קשת ומתן לוזון נקטפו בדמי ימיהם", אמר. "ליבי עם הצוות החינוכי ותלמידי פנימיית בויאר ברגעים קשים אלו. מי ייתן ולא נדע עוד צער".