תשעה חודשים אחרי נפילתו בשבי של הנווט רון ארד בלבנון, התרכזו על סיפון ספינת הטילים של חיל הים ששטה מול חופי לבנון 27 קציני ולוחמי שייטת 13. השעה הייתה מעט אחרי חצות וברשותם היה ציוד קרבי, כובעי סקי וצבעי הסוואה. הם היו דרוכים לקראת ירידה אל המים והפלגה אל הלא נודע. שורה של קצינים שיהפכו ברבות השנים ל"אצולת חיל הים", שמוכרים גם כ"כוכבי הקומנדו הימי", הם שיובילו את הלחימה בטרור על סוגיו בעשרות שנים הבאות וששמם יתפרסם בכל מדינת ישראל.
סדרת אירועים מסוכנים קדמו למבצע "חצב עדין". פעילים לבנונים, תומכי פת"ח מצבא השחרור הנאצריסטי, היו אורבים דרך קבע לאורך ציר החוף הלבנוני בטנדרים וג'יפים, שעליהם הוצבו מקלעים וטילים. הפעילים היו יורים מהם לעבר כלי שיט של חיל הים וכלי טיס של חיל האוויר, שפעלו לאיסוף מודיעין על ארגוני הטרור השונים ולבצע משימות הגנה על המרחב.
סביב שנת 1987 נחצה קו אדום, והסכנה הייתה מוחשית עד כדי הפלה של כלי טיס. המטה הכללי נתן אור ירוק לצאת למבצע חשאי כדי לפגוע באותן חוליות טרור. המשימה הועברה לטיפול שייטת 13 בפיקודו של אל"מ אורי טייץ'. בשיחה בין מפקד פלגת הלוחמים, רס"ן יואב גלנט לקצין אג"ם של היחידה, איתמר ינאי, היה נראה בבירור שהמענה לאיום יהיה מבצע בסגנון "ארבע האמהות" ו"כבוד המשפחה" משנת 1980 פרי מוחו הקודח של הרמטכ"ל דאז, רפול: מודל של "גירוי ותגובה", לפיו כלי שיט של חיל הים וכלי טיס של חיל האוויר יגרמו למחבלים לצאת ממקומות המסתור ולוחמי שייטת 13 ימתינו להם. אחרי שבוע שלם של "נוהל קרב" ואימונים המבצע יצא לדרך. מפקד חיל הים אברהם בן שושן ומפקד שייטת 13 אורי טייץ' שהו בחפ"ק על ספינת הטילים בזמן שגלנט ולוחמיו שחו לעבר החוף.
מפקד המבצע היה גלנט, קצין מנוסה מאוד, שבשבע השנים הקודמות צבר ניסיון קרבי משמעותי בעומק שטח לבנון, כולל היתקלויות מטווח קצר וקרבות פנים מול פנים. מתחתיו הייתה קצונה צעירה בדרגות סגן וסרן, שלא חוותה מבצעים מורכבים בגלל השקט היחסי שהגיע אחרי מבצע שלום הגליל.
הראשון לרדת אל סירות הגומי ("מוליות") שקיבלו מהמוסד היה יוסי קורקין, שפיקד על שלב ההפלגה לאורך 30 מייל אל חופי צידון בלבנון. בדרך היו לא מעט תקלות עם המנועים שנחנקו, לאחר שנאלצו להתמודד עם היקף עצום של מדוזות ורשתות דייגים. המיומנות המקצועית וקור הרוח של הלוחמים בפיקוד קורקין, שהיה ידוע כ"קוביית קרח", סייעה להתמודד עם הקשיים הטכניים בדרך והביאו את הלוחמים למרחק מייל מחופי צידון. אחרי שלוש שעות של הפלגה איטית בזה אחר זה הם ירדו מהסירות לים הקר עם רובי קלאצ'ניקוב וציוד כבד, והחלו לשחות אל החוף.
"זו שחייה קרבית מעל פני המים, על הגב, עם כל הציוד שעוטף לך את הגוף. בין 40-20 קילו לכל לוחם. תדמיין את הלוחם שסוחב את המא"ג (המקלע הגדודי) ואת שאר הציוד", נזכר אחד הקצינים שהשתתף במבצע. "מה שעובד אלו רק הרגליים, הידיים צמודות לגוף. מדי פעם נותנים מבט אחורה. זה שלב מהיר, הרגליים עובדות יופי".
כשהגיעו אל היבשה, מפקד יחידת הפשיטה, סגן ארז צוקרמן, וסגנו סגן רם רוטברג, היו הראשונים לפשוט עם לוחמיהם. "הפשיטה על החוף היא שלב מאוד רגיש וקריטי מסיבה אחת מאוד פשוטה, גם אם החוף שקט ולא רואים כלום - תמיד מקוננת בך המחשבה שיכול להיות שהאויב הכין לך מארב, לכן סורקים היטב את השטח באמצעים לראיית לילה ומבצעים עלייה ראשונה חכמה ושקטה", סיפר אחד הקצינים שהשתתף במבצע. "הכוח של צוקרמן נערך על החוף בנקודה שנקבעה מראש, לא הרחק מבית קצין פת"ח שהתגורר במקום. אחריו על נקודה נוספת בציר התמקם כוח של סרן טל שאול שנאלץ ללכת לנקודה מעט רחוקה יחסית, ולאחר מכן הכוח של סגן אלון פרי".
השלב הבא הוא סיום ההיערכות להתקפה של שלושת הכוחות בשטח תחת הסוואה, והחלטה להזניק את מסוקי הקרב וכלי השיט כדי להתחיל את מבצע הגירוי שיוביל את המחבלים למלכודת האש של שייטת 13. ברגע האמת יוקפצו גם מטוסי קרב שיאירו את השמים ויאפשרו ללוחמי הקומנדו הימי לזהות את המיקום המדויק של המחבלים שיסתתרו בשטח. "לתזמון כלל הכוחות ביבשה, בים ובאוויר הייתה חשיבות עליונה. המבצע נבנה בשלבים. מצב מאפשר מצב", הסביר קצין נוסף שהשתתף במבצע.
השעה הייתה כבר אחרי חצות. "בשלב מסוים עולה בקשר טל שאול ומדווח על ג'יפ שנע לכיוון שלנו. הוא רואה אותו בבירור. אנחנו עוד לא דיווחנו שאנחנו מוכנים. עוד לא בוצעה שום פעולת גירוי למחבלים. מסוקי הקרב לא הגיעו, גם לא כלי השיט", סיפר אחד הקצינים. גלנט האיץ בכוחות להיערך לירי בזריזות. ברגע שהרכב, עליו היו ארבעה מחבלים, עלה על הציר והתקרב לעבר הכוח של צוקרמן, נתן מפקד המבצע את הפקודה ל"מכת אש".
לדברי הקצין, "זו הייתה מכת אש אגרסיבית. שמונה לוחמים של צוקרמן ירו על המחבלים עם קלאצ'ניקובים. מי שירה ראשון פגע ברכב שהיה בטווח קצר מאוד ועצר אותו. מהאגף ירו טיל, שפגע בג'יפ והפך אותו. גלנט הסתער וזרק שלושה רימוני רסס. הכוח עבד טוב. היינו מאוד מאומנים". כעבור כ-20 שניות גלנט הכריז ברשת הקשר: "חדל אש".
גלנט דיווח לקורקין ולחפ"ק בסטי"ל שהמשימה בוצעה בהצלחה ושיש ארבעה מחבלים הרוגים ברכב. אחרי זמן קצר הגיעה הפקודה "לעצור ולהתקפל". חלפו דקות בודדות, שלושת הכוחות אספו את הציוד ונערכו להגעה של קורקין ולוחמיו אל קרבת החוף. עוד רגע גלנט ו-26 לוחמים ומפקדים יידרשו שוב להיכנס למים עם הציוד ולשחות לעומק הים. לפתע, זיהו הלוחמים טנדר, עליו מקלע שמכוון לשמים, שמתקרב מדרום לצפון היישר אל הכוח של צוקרמן וגלנט.
"צוקרמן ארגן מהר את הכוח שכבר היה בשלבי קיפול מתקדם, אבל הפעם זה רחוק. מרחק של יותר ממאה מטר מהכוח. גלנט דיווח לאורי טייץ', שלא מאשר לו להסתער על הטנדר", שחזר קצין שהשתתף במבצע. הכוח של צוקרמן וסגנו רוטברג שוב פתחו באש. טיל ראשון עצר את הטנדר, מכת אש מהמקלעים, ולאחר מכן טיל לאו נוסף שהפך את הטנדר על הגב.
תוך דקות אחדות הצליחו גלנט, שאול, צוקרמן, רוטברג, פרי ושאר הלוחמים להרוג שמונה מחבלים ללא כל סיוע מהאוויר או מהים. גלנט העביר פקודה "להתקפל מהשטח". בעודם עומדים ואוספים ציוד מגיחים מטוסי קרב של חיל האוויר ומתחילים להאיר את השמים באמצעות פצצות תאורה. "הלילה הפך ליום", סיפר אחד הקצינים מהמבצע, "מישהו שכח לעדכן את חיל האוויר".
גלנט הנחה את הכוחות להסתתר במהירות לפני שחוליות מחבלים ששורצות במרחב יזהו אותם וימהרו להסתער עליהם. "אני לא יכול לצאת מהחוף. תעצרו את התאורה של חיל האוויר. תעצרו את כלי השיט. תעצרו את המסוקים", קרא גלנט לחפ"ק של טייץ' על הסטי"ל. אחרי כעשר דקות מורטות עצבים, וחשש שכל שנייה יכול ג'יפ נוסף להפתיע אותם, החלו הלוחמים להיכנס לים ולשחות לעבר הסירות. המבצע הוכתר כהצלחה מסחררת. הכוחות שבו לבסיס היחידה בעתלית ללא פגע, ומאז פסקו ארגוני הטרור לירות על כלי שיט ומסוקי הקרב.
בעוד שבוע יציינו לוחמי הקומנדו 35 שנה למבצע שקיבל את הכינוי "חצב עדין", שסלל דרך לסדרת מבצעי "הלום והיעלם" שיבואו לאחר מכן. השבוע הסתיים מסלול הלוחמים של שייטת 13 במעמד הרמטכ"ל רא"ל אביב כוכבי ומפקד חיל הים האלוף דוד סלמה. כוכבי פתח בדבריו בסיפור על מורשת הקרב של הקומנדו הימי כדי לסמן להם את הדרך: "הם שחו למרחק, הם התקרבו אל ספינת אויב, הם התקרבו אל החוף בצלילה, הם עלו על החוף ופתחו באש, הם פגעו ביעד, הם השלימו את המשימה, הם חזרו עם תחושת סיפוק עצומה. בעוד רגע יתחלף המפרץ הרדוד במימי מדינות אויב עמוקים. עוד רגע תצטרפו לחבורת לוחמים ששחו מתחת לאוניות גירוש בריטיות, כשגופם מוגן מפני הקור רק בגריז, תצטרפו ללוחמים שפשטו על האי גרין, לאלו שפעלו נגד ארגוני המחבלים בלבנון, וללוחמים שעומדים לצדכם שפעולותיהם נותרו חסויות אך תרומתם וגבורתם ראויים לכל שבח".
משתתפי מבצע "חצב עדין" ואלו שליוו אותו תמימי דעים כי לא רק שהוא היה מבצע פורץ דרך שהוביל למבצעים חשאיים ונועזים לא פחות, אלא סייע לקצינים הצעירים בהחלטה להישאר בשירות צבאי ולהתקדם בסולם הדרגות.
מפקד שייטת 13 בעת המבצע, אל"מ אורי טייץ' - נפטר כ-12 שעות לאחר המבצע.
האלוף במיל' יואב גלנט - לימים פיקד על שייטת 13, הפך למפקד פיקוד הדרום.
תא"ל במיל' ארז צוקרמן - לימים פיקד על שייטת 13, יחידת אגוז, חטיבת גולני ואוגדת נתיב האש.
האלוף במיל' רם רוטברג - לימים פיקד על יחידת דובדבן, שייטת 13, ומפקד חיל הים.
סא"ל טל שאול - לימים התמנה למפקד יחידת הפושטים של שייטת 13, מפקד יחידת המסתערבים שמשון, מפקד פלגת לוחמים בשייטת 13, מפקד היחידה לאבטחת אישים של השב"כ, ראש אגף האבטחה.
סא"ל יוסי קורקין - לימים מונה למפקד פלגת הלוחמים בשייטת 13 ובספטמבר 1997, במהלך פעילות מבצעית באנצריה שבלבנון, נהרג עם 11 מלוחמי השייטת.