היום בו המוזיקה מתה: כשההפגזות של פוטין חדלו את התזמורת בלבוב

השמש הסתווית הוציאה את תושבי העיר לבוב, שבמערב אוקראינה, אל הרחובות. כל כלי רכב שנכנס לעיר נבדק בקפידה במחסומים הצבאיים בכניסה לעיר, שנהנתה עד כה משקט יחסי. סביבתה הכמעט ציורית של לבוב, משכיחה את העובדה שבצדה המזרחי של המדינה מתנהלת מלחמה קשה ושמיליוני אוקראינים חיים תחת הפגזות רוסיות. עד אתמול (שבת).

בניין האופרה המרשים של לבוב לפני כ-300 שנה. בכל שבת ב-14:00 מתקיים בו קונצרט. הפעם, החליטה העירייה לקיים את הקונצרט מחוץ לבניין, כך שכל העוברים ושבים, הן המקומיים והן אלו שברחו מאזורי הקרבות, יוכלו להנות מכמה שעות של מוזיקה משובחת ולהפיג מעט את המתח מהמלחמה.

המונים מצטופפים סביב התזמורת ונהנים מכל תו ויצירה. בעיצומו של הקונצרט נשמעת לפתע אזעקה. המנצח צועק "תחי אוקראינה" ומורה לכולם לתפוס מחסה קרוב. הנגנים עם הכלי הנגינה לקחו אותם עמם ונכנסו מיד על הבניין. אלו המנגנים בכלים הכבדים יותר, נאלצו להפקירם לגורלם, וזינקו מיד אל מקום המסתור.

האזעקה הותירה אותנו מבולבלים מעט. הניסיון העשיר שצברנו בעתות חירום כישראלים - לא ממש משחק כאן: אין כאן מיגוניות או מקלטים, וכולם רצים לכל עבר. אני מנסה להיזכר בהוראות פיקוד העורף - צריך לשכב על הרצפה, עם הידיים על הראש, צמוד למבנה. בארץ כולם יעשו את זה, אך כאן זה נראה לא הגיוני, ואין שוטרים או חיילים שידריכו מה לעשות. אני מבחינה בקשת מבטון המגשרת בין הבניינים, והרבה אנשים נכנסים אליה. אני רצה לכיוונם. שם כולם מסדירים את הנשימה ומחכים שהאזעקות ייפסקו.

חולפות עשר דקות ונראה שהכול בסדר, שאפשר להמשיך בשגרה. אלא שאז את הדממה המתוחה פילחו קולות נפץ עזים. גשם חזק החל לרדת והיו מי שחשבו שמדובר ברעמים, אלא שהעשן שהחל להיתמר וכיסה את שמי העיר - לא השאיר מקום לטעויות נוספות. "תראו את העשן מאחורי הבניין", צעק אחד מעוברי האורח. לפי סירנות האמבולנסים אנחנו מבינים שיש פצועים, מאוחר יותר יגידו בחדשות שחמישה נהרגו במתקפה, שלמעשה הייתה מחוץ לעיר, אך נראתה כל כך קרובה.

למשך חצי שעה העיר שקטה. נהגי המוניות לא לקחו נוסעים, הרחובות התרוקנו וכל כלי הנגינה של הקונצרט נאספו. הבוקר הסתווי הפך במהרה לצהריים עגומים וגשומים - ככה זה במלחמות. כולם מקווים כאן שהערב והלילה יהיו שקטים יותר.

כאן מסתיים המסע שלי באוקראינה ואני שבה לישראל. אזרחי אוקראינה שנשארים כאן, צריכים להמשיך להתמודד עם זוועות המלחמה בארצם, שלא ברור איך תיראה ביום שאחרי.