קיץ 2014. מבצע צוק איתן. נ', מפקד כוח פינוי של צה"ל בצפון רצועת עזה, נתן כמה מכות למד הקילומטרים וניקה אותו מאבק. טווח נסיעה מיום הלחימה הראשון: 430 ק"מ. בכל זאת מדובר בנגמ"ש m-113 בן יותר משישים שנה, ולכן שאר אנשי צוות הפינוי פיקפקו במספרים. הם לא האמינו שמאז שהתחיל המבצע הם הספיקו לנסוע מאות קילומטרים הלוך ושוב מהגבול לתוך השטח הפלסטיני, כדי לפנות פצועים, גופות לוחמים או לנייד לוחמים בים אזורי הלחימה. זה היה צוות לוחמי מילואים מסור מאוד שהיה מועמד לצל"ש. אחד מתוך כמה צוותים שהתמקמו לאורך הגבול, היו חשופים לפצמ"רים ונ"ט, ודרוכים לכל בקשה או משימה של החטיבות המתמרנות.
"אתה יושב בנגמ"ש על הגבול ומחכה להנחיות ברשת הקשר. אתה מרגיש כמו בקופסת סרדינים. זה נגמ"ש מיושן, רותח מחום, צפוף, מסריח משמן, גועל נפש זו המילה. בשונה מקופסת סרדינים לנו אי אפשר להוריד את הראש כדי שיהיה יותר נוח ומסודר", סיפר נ', מפקד הכוח והוסיף, "רוב הנסיעה אני עם חצי פלג גוף עליון מחוץ לנגמ"ש. אי אפשר לפקד מבפנים, כי אתה בקושי רואה משהו. הריח בלתי נסבל ומכל כפל קרקע או מבנה יכול מחבל להשחיל רימון לנגמ"ש. אתה חייב להיות ערני גם אם אתה חשוף לצלף. ובפנים שני נהגים מדהימים במילואים. מדי פעם אחד מהם מקבל ממני בעיטה כדי להתעורר מרוב עייפות. באחד החילוצים עם פצועים, נסענו במהירות קדימה. טיל נ"ט פספס אותנו. קליעים שורקים. אתה יודע שהנגמ"ש הזה לא ממוגן אבל כל שנייה חשובה…".
עוד סיפר נ', "אחרי כמה ימים אחת המשימות היתה להעביר לעומק השטח הפלסטיני צוות של שייטת 13. הם אמרו בפירוש: 'לנגמ"ש הזה אנחנו לא נכנסים'. הם התעקשו. בסוף התפשרנו והסכמתי להוריד את הגג של הנגמ"ש כדי שיהיה להם אוויר בזמן הנסיעה. אני מבין אותם. הכול היה צפוף. אחד על השני. אחרי כמה דקות של נסיעה איטית אתה לא מרגיש לא את הידיים ולא את הרגליים.
"זה נגמ"ש ישן. כשהוא מתוחזק טוב יש לו רמת עבירות גבוהה יחסית ותמרון קליל. אבל הוא לא ממוגן. כל קליע שפוגע חודר ויכול להרוג ונ"ט הופך אותו בקלות למלכודת אש. ראינו מה קרה לנגמ"ש של לוחם גולני אורון שאול ז"ל, שהפך לכדור אש. הצלחנו להגיע תוך 7 דקות ליעד. לוחמי הקומנדו הימי ירדו עם בחילות, סחרחורות וכאבי ראש. כשחזרנו לקחת אותם הם התעקשו שעל הנגמ"ש הזה לא יעלו לעולם, ושנביא משאית מסוג 'אושקוש' להחזיר אותם אל הגבול הישראלי. לא מדמיין את עצמי מתמרן איתו בלבנון. ממש לא. בלבנון נלך ברגל…". כמו הנגמ"ש של נ' וחבריו הלוחמים יש עוד 4,999 נגמ"שי m-113 בצה"ל במצבי כשירות שונים. חלקם מאוחסנים בימ"חים ברמת כשירות נמוכה מאוד.
זו תמצית פרשת מחדל הרק"מ (רכב קרבי משוריין) בצה"ל כבר יותר משני עשורים. פער גדול מדי בין מה שרצוי שיהיה לכוחות המתמרנים בתרחיש מלחמה בכמה חזיתות למה שבאמת קורה בשטח.
צה"ל הפך להיות ארגון ששואף להיות עתיר טכנולוגיה, חדשני ויצירתי אך בפועל הוא מייצר פערים בלתי ניתנים לסגירה. לפחות לא בעשור הקרוב.
אל תפספס
לדברי קצינים בכירים בצה"ל שפרשו לאחרונה, מבצע צוק איתן היה סוג של צלצול השכמה אך במקום לחזק את התמרון היבשתי בנגמ"שים נוספים בקצב ייצור גבוה יותר ולהחזיר את האמון בתמרון ובמפקדיו, העדיפו להשקיע כסף במערכות טכנולוגיות, מודיעין ואש.
הדיון באמון של צה"ל בתמרון היבשתי ובפערים שנוצרו, התעורר מחדש לא רק בגלל שמפקדי השטח מותחים ביקורת בפורומים השונים, כולל בפני הרמטכ"ל רא"ל אביב כוכבי, על הפערים שנוצרו בזרוע היבשה, שלא תואמים את התוכניות המבצעיות למלחמה בכמה חזיתות במקביל - אלא בגלל הלחימה באוקראינה.
הסרטונים שמתעדים את הפלישה הרוסית, מעוררים דאגה וסימני שאלה רבים בצה"ל, בעיקר בגלל השימוש בנגמ"שים מיושנים, כוחות לא מאומנים עם בעיות פיקוד ושליטה וקשיים לוגיסטיים. "אלו שאלות שכולם שואלים בזרוע היבשה לקראת התרגיל המטכ"לי הגדול שאמור לבחון את כשירות הצבא בכמה מתארים במשך חודש ימים", אמר קצין מילואים בכיר בפורום שהתקיים בפורום סגור בזרוע יבשה. "מי יודע להגיד היום במדויק מה יקרה כשיפתחו את שערי הימ"חים, ויוציאו טנקים ונגמ"שים כדי לתמרן לעומק שטח לבנון במקביל ללחימה ברצועת עזה. אני מעריך שלא יהיו מספיק כלים כשירים ממוגנים". אחד הקצינים הבכירים בפורום המטה הכללי של צה"ל אמר לאחרונה כי לא בכדי ביקש ראש אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה של צה"ל האלוף מישל ינקו לדחות את הביקורות בימ"חים כי המצב מורכב מכפי שחשבו.
האלוף במיל' יצחק בריק, שלחם בשלוש מלחמות ועל אומץ ליבו קיבל את עיטור העוז, אמר בראיון לוואלה! השבוע, "ברגע שצה"ל יחליט להכניס כוחות לתמרון בלבנון, לא יהיה לך מספיק רק"מ לזירה הסורית, לא מול חמאס ברצועת עזה, לא מול אינתיפאדה שלישית ומהומות בתוך הארץ. ולא דיברתי על החזית המצרית. הצבא כל כך קטן שלא תהיה לך יכולת להתקיף בזירה אחת ולהגן בזירות אחרות. הקיצוץ בטנקים ובנגמ"שים הוא אבסורד שלא היה מעולם. אין לנו יכולת להילחם במספר זירות במקביל אפילו לא בהגנה.
"תתאר לך שהסורים בחסות רוסיה חוזרים לעצמם (נגמ"שים וטנקים א.ב) ויתחילו להתקדם לגבול הישראלי. מה עם 10,000 לוחמי קומנדו של חיזבאללה שיתחילו לצעוד ברגל לכיוון הגבול הישראלי? מה יקרה כשיצטרכו להחזיק כוחות גדולים מול אלפי כוחות תנזים חמושים של הפתח' ביהודה ושומרון שיורים לכל עבר? מה עם 6,000 לוחמים של חמאס בעזה שירוצו לגדר? מה עם כוחות לתוך ליבת ישראל כשיהיו מהומות? עם סדר הכוחות שיש לצה"ל (בעולם הרק"מ) הוא לא מסוגל להגן על מה שיש. קח את זה ותוסיף את מה שיש בימ"חים, והוא לא כשיר והכוחות במילואים לא באמת מאומנים. יש בעיה שהסד"כ הקיים לא כשיר למלחמה".
התיעוד באוקראינה גורם לאלוף במיל' בריק, קצין השריון הוותיק לנוע באי נוחות כשהוא צופה בכתבות על המתרחש באוקראינה, "הלוגיסטיקה של כוחות היבשה בצבא הרוסי שפלש לאוקראינה במצב רעוע. הם צריכים להוביל דלק, חלקי חילוף לאורך הצירים ונתקעים. הם חשופים לירי מהצד ולפגיעה. זה צבא אמנם גדול אבל לא ירד לשורשי האימון והכשירות בהרבה רכיבים. התנהלות לא טנקיסטית. לא ברורות לי שדרות ארוכות של טנקים ונגמ"שים ועקב כך פגיעות. הם בנויים על גודל ולא על איכות".
אמצעים
"קיצצו בסד"כ אף על פי שאני אמרתי שהטנקים הישנים שקיצצו בשנים האחרונות הם חסר בהגנה" הממשיך בריק. "בעמידה מול אויב מסתער הוא יעיל יותר מפלוגת חי"ר למי שיורה עם מקלעים לטווח של 3 ק"מ. לכן הם היו צריכים להיות משולבים בהגנה. לגבי הטנקים והנגמ"שים החדשים, יש לייעד אותם להתקפה אבל הם נצברים בצורה מאוד איטית. כך שבעצם את הישן כמעט קיצצו לחלוטין ולא מאמנים אותו ואת החדש לא בונים".
לדבריו, מתחולל כעת באירופה תהליך של שינוי. "תראה מה קורה ברוסיה אל מול נאט"ו. נכון שטכנולוגיה זה דבר חשוב אבל טכנולוגיה לא מנצחת מלחמות. אתה חייב מסה קריטית של כוחות כדי לתת תשובות. כתוצאה מקיצוץ משאבים, אמרו בנאט"ו שלא צריך צבאות יבשה גדולים. מספיק לנו מטוסים, טילים וטכנולוגיה. היום הם עומדים חסרי אונים אל מול הדוב הרוסי. אין להם יכולת לעצור אותו אם הוא יכנס לאירופה, כי אין להם כוחות יבשה כמעט. הגרמנים הבינו את גודל הבעיה והיום הם מכפילים את התקציב. אותו דבר קרה פה. הרמטכ"לים דיברו על צבא קטן, טכנולוגי וקטלני. הקטינו את צבא היבשה. אין יכולת להתמודד עם מספר זירות במקביל בגלל גודל הצבא, וגם איבדו רמות כשירות של צבא יבשה כי הם רצו טכנולוגיה".
במטה הכללי של צה"ל הבינו שנדרש שינוי בהיקף הצטיידות הנגמ"שים מסוג "נמר", והחליטו לרכוש יותר מ-500, אך קצב הייצור וההצטיידות הואט במעלה הדרך כתוצאה מבעיות תקציב. במהלך התכנית הרב שנתית "תנופה", בהובלה של הרמטכ"ל רא"ל אביב כוכבי, לא הואצה התכנית לייצור וקליטת רק"מ ואף הועבר תקציב מתחום הנגמ"שים מסוג "נמר" ו"איתן" (נגמ"ש גלגלי א.ב), והטנקים לתקציבי הצטיידות אחרים בצבא.
לאחר מכן החליט רא"ל כוכבי להאיץ את הייצור עד שנת 2027, אך המספרים עדיין לא נותנים מענה לצורך של כוחות היבשה במגוון תרחישי מלחמה. עדיין יש לצה"ל 5,000 נגמ"שים מיושנים מאוד שדורשים תחזוקה, ללא מערכות מתקדמות וללא מיגון מתאים. קצין בכיר באגף התכנון דחה את הביקורת, וטען כי נגמ"ש מסוג נמר הוא שווה ערך בעוצמתו ובתרומה שלו במלחמה לכמה נגמ"שים מסוג m-113. כמוכן, טען הקצין הבכיר כי מתוך רצון לגשר על הפערים שנוצרו אישר הרמטכ"ל לרכוש למעלה מ-300 רכבי שטח קלים ולא ממוגנים, אך עד שהם ייוצרו ויגיעו ליחידות שיידרשו להתאמן עליהם יחלפו שנים.
למרות מספר הנגמ"שים הישנים בשירות צה"ל אמר הקצין הבכיר מאגף התכנון, "גרטנו לא מעט כי זה מעמיס עלינו עלויות אינסופיות. אנחנו משתמשים במה שנשאר כחלפים. השאר (5,000 נגמ"שים א.ב) נשארו כ-'בק אופיס'. הם לא יהיו בפרונט. אלא אם כן… למה אנחנו מחזיקים אותם? מתוך הבנה שאנחנו צריכים לשמור אותם לקרב ברמה מסוימת".
בנוסף לכך אישר הקצין הבכיר כי יש מאמץ לשנות טעויות מהעבר למשל בתחום האחזקה. "לכל פרויקט שיש לו מרכיב אחזקתי מתאים. זו היתה המחלה של היבשה לאורך שנים. היו לנו כלים ללא חלקי חילוף, בלי ערכות שיפוץ. היינו מוותרים על החלק האחזקתי שאמור להגיע עם הכלים. לא עוד. בפרויקט יש נתח עבודה בתחום האחזקה בזרוע היבשה שאסור לגעת בו (בעבר ניסו לחסוך באמצעותו ויצרו ליקויים א.ב). בשלב זה אין גריטה של כלים נוספים".
בשנים האחרונות בוצעה גריטה של טנקים ונגמ"שים, ולדבריו של בריק זו היתה טעות חמורה כי ניתן היה להשתמש בטנקים הישנים למשימות הגנה בגבולות. "טנק מאומן אחד שווה ערך לפלוגת חי"ר שמגנה על הגבול".
נקודת התורפה שהתפתחה בעשור האחרון ולא קיבלה מענה בכהונתו של רא"ל כוכבי היא התיאום בין היקף וקצב ייצור הטנקים החדשים הגדול יחסית לקצב הנמוך של הנגמ"שים החדשים. "יש אילוצים", אמר הקצין הבכיר. "רצנו עם ייצור הטנקים ושכחנו להביא יותר נמרים. יהיה עיכוב בייצור. היו אילוצים".
הקצין הבכיר דחה את הטענה כי נכון היה לקנות נגמ"ש גלגלי אמריקאי מסוג "ברדלי" מכספי סיוע ולא לפתח נגמ"ש ישראלי בשם "איתן", שמטרתו לצמצם את הפער בעולם הנגמ"שים של צה"ל, אך סובל מעיכוב משמעותי, "לא היה נכון לקנות ברדלי. חשבנו שהאיתן יגיע לפני שנתיים. מדובר בעיכוב של שנתיים. הוא כבר נוסע משנת 2018 אבל יש בעיות בין שילוב מערכות הצי"ד שלו ומערכות ההגנה. יש עיכוב. אני לא מתווכח עם המג"דים והמח"טים. הם יודעים מה יש להם בימ"ח. עשינו גם שינוי בחלוקת הכלים בין החטיבות המתמרנות עד שנת 2027. בנתיים לא מדברים על מילואים".
נ', שתנאי הנגמ"ש המיושן והריחות הקשים ממבצע צוק עדיין מלווים אותו, עלה בסולם הדרגות, ומתמודד בימים אלו על תפקיד פיקודי אחר. על רקע המשבר בעולם הרק"מ בצה"ל, שלא קיבל מענה הולם בכהונתו של רא"ל כוכבי, וביחס לתרחישי המלחמה העתידיות, אמר נ', "יש ויכוח בין המפקדים. האם להתעקש על הנגמ"שים החדשים, שאין מספיק לכל החטיבות ולחכות לישנים מהימ"חים, או לעבור להליכה רגלית כמו בחטיבת הצנחנים, 15 ק"מ בלילה לגדוד, זה הממוצע, ולהגיע מהגבול תוך יומיים לביירות.
"ברגע שאתה משלב רק"מ אתה תגיע לביירות לפחות אחרי שבוע במקרה הטוב. היתרון המובהק של הרק"מ הוא נשיאת משאות כבדים. במקום הנגמ"שים הישנים, הייתי רוכש משאיות חדשות שיגיעו עם ציוד, מים, מזון ותחמושת אחרי שהשטח נכבש. למה? כי ההצטיידות של היום היא לא אקטואלית למלחמה הבאה. עד שהם יגיעו, עד שיצברו מספיק כלים ועד שיתאמנו עליהם יעברו יותר מעשר שנים. לפחות. בינתיים מה עושים? לא זה ולא זה".