הכול גן עדן? על הפער בין קור הרוח שליברמן משדר, לבין הלב והכיס הציבורי

ביום שלישי בבוקר, שר האוצר אביגדור ליברמן ישב בוועדת הכלכלה של הכנסת, ובמשך יותר משלוש שעות ספג תלי תלים של ביקורת. הדיון שזימן יו"ר הוועדה, מיכאל ביטון מכחול לבן, נועד לעסוק בפיצויים לעצמאים ולעסקים הקטנים, שעלו בזה אחר זה להשמיע את מצוקתם ותסכולם; אבל עד מהרה, השתלטו עליו חברי האופוזיציה, שניצלו את המעמד למתקפה כוללת נגד שר האוצר ולסגירת חשבונות בנושא של החרדים, אחרי שמוקדם יותר באותו יום ליברמן כינס את הקבינט הכלכלי-חברתי לדיון בעידוד יציאת חרדים לעבודה.

עימות בין ליברמן והחרדים זה כבר בקושי כותרת, אבל הדמעות של צמרת אביבי-דביר, מורת התל"ן שהטיחה בו "למה להיות כזה אכזר? תפתח את הלב שלך" הפכו תוך דקות ללהיט ויראלי. הבכי התחיל בכלל בגלל סגן השר אביר קארה, אבל הוא סימל את כאבם של בעלי האולמות, המלונאים ומורי הדרך, וכל מי שמחכה לסיוע מהמדינה על נזקי האומיקרון. כמו לאורך כל הדיון, ליברמן היה קשוב, לא הגיב ושמר על קור רוח. אבל מצלמת ערוץ הכנסת קלטה אותו לוגם בנחת כוס קפה, וזה מה שנכנס למהדורה.

העיכוב בפיצויים לנפגעי האומיקרון והמחאה המתרחבת על יוקר המחיה זימנו לליברמן אי אלו מפגשים טעונים עם ביקורת וזעם ציבורי בשבועות האחרונים. בתחילת החודש, אזרח כועס ניסה להתעמת איתו בזמן שעשה קניות בירקניה, השבוע זה קרה לו ביציאה ממסעדה, ובחדשות 13 דווח שחלה גם עלייה במפלס האיומים ברשתות החברתיות. הסרטון של ש"ס נגד "הממשלה שמרעיבה ילדים" דיבר על "המחירים של ליברמן", והח"כים החרדים והליכודניקים מתחרים ביניהם מי יצעק יותר חזק "אנטישמי". אבל הביקורת לא נותרת בספסלי האופוזיציה, אלא רק הולכת ומתרחבת ומתקרבת: בכחול לבן, העבודה, מרצ, ואפילו בודדים ביש עתיד - לא מרוצים מהצעדים שהוא מוביל ודורשים לעשות שינויים מפליגים בתכנית הכלכלית ובעסקת החבילה עם המעסיקים במשק.

ליברמן לא מתרגש מהמבקרים והמגדפים, וגם השבוע השיב ש"הכול גן עדן". ברמת המאקרו, הנתונים איתו: בנק ישראל פרסם את נתוני קצב הצמיחה, שעלו על תחזיות האוצר והגיעו ל-8.1%, החד ביותר מזה כ-20 שנה, וסוכנות דירוג האשראי הבינלאומית פיץ' אישררה את מעמדה של ישראל ברמת A+. "יש אנשים שאוהבים לצעוק וקל להסית אותם, מדובר באנשים אומללים או פרחחים רעשניים, שיבושם להם", אמר בשיחה עם וואלה! בהתייחס לאיומים ולתקריות האקראיות ברחוב. "הרוב המוחלט של האנשים מרגישים יותר טוב, אנחנו רואים את זה בהכנסות ובמשכורות שעלו בענפים שלמים - והם הרוב הדומם". קודמו בתפקיד, שר האוצר ישראל כץ, האשים אותו השבוע בגניבת קרדיט על הישגים של אחרים, אבל ליברמן משוכנע ומשכנע שדווקא שינוי המדיניות מהקצה לקצה - ביטול הסגרים, החל"תים והמענקים - הוא ששינה את הכיוון לחיוב.

רק שנתוני המאקרו לא מדברים ללב או לכיס, ויש פער גדול בין האופטמיות וקור הרוח שליברמן משדר, לבין מצב הרוח הציבורי שנמצא בעיצומו של גל התעוררות כלכלי וצרכני, שמחריף גם את הלכי הרוח בכנסת ומגביר את הלחץ הפנים קואליציוני. מאז שהציג את תכנית יוקר המחיה בשבוע שעבר, הקואליציה כמרקחה: יו"ר ועדת הכלכלה ביטון, בגיבוי יו"ר מפלגתו בני גנץ, היה הראשון להניף את נס המרד; כמה שעות אחרי שהתוכנית הוצגה הוא הודיע שלא יוכל לתמוך בה ללא התייחסות לעסקים וסיוע נוסף למשתכרי שכר מינימום. אליו הצטרפה גם ח"כ נעמה לזימי ממפלגת העבודה, שדורשת, בין השאר, להעלות את שכר המינימום.

עוד כמה שעות חלפו וגם סיעת מרצ שיגרה לבנט וליברמן מכתב מחאה רשמי. גם הח"כים של יש עתיד עושים שרירים, ושני החברים בוועדת הכספים - נירה שפק וולדימיר בליאק מחרימים את הדיונים במחאה על העיכוב בגיבוש מתווה סיוע לעצמאים. בה בעת, יו"ר המפלגה שלהם, ראש הממשלה החליפי יאיר לפיד, הכריז השבוע בציוץ על "גיבוי מלא" לליברמן והבטיח שנושא העצמאים ייפתר "בימים הקרובים". בדיוק כמו שהבטיחו ביש עתיד בשבוע שעבר, אחרי שהוא סירב לדרישה של לפיד להציג תכנית לעצמאים בצמוד לצעדים על יוקר המחיה. אבל ליברמן הוא זה שמכתיב וקובע את הקצב, באופן בלבדי.

"אני לא יודע להעניק סיוע בלי נתונים ולא מפזר צ'קים בלי כיסוי. אמרתי מראש שתהיה חבילה נוספת בסוף פברואר-תחילת מרץ, ואחרי שתסתיים גביית המע"מ של פברואר נוכל לקבל החלטות לגבי העצמאים", אמר לוואלה!. "אני לא אהיה סנטה קלאוס. אני מבין שמבחינה פוליטית הכי נכון לפזר כסף, זה לא יקרה. במשרד האוצר, אם רוצים להיות שר טוב, חייבים לנהל מדיניות כלכלית אך ורק על בסיס שיקולים כלכליים ענייניים".

למרות תדמיתו הכוחנית, היו לו עד עכשיו יחסי עבודה טובים עם כל ראשי המפלגות ובמהלך אישור התקציב הוא טווה גם רשת קשרים אישיים עם ח"כים מכל הסיעות. אבל אחרי שהכריז בשבוע שעבר שלא יהיו שינויים בתכנית הכלכלית, ובתחילת השבוע העביר בחופזה בוועדת שרים לחקיקה את עסקת החבילה למשק, גורמים בקואליציה מאשימים שהוא מתנהל בדורסנות ו"לא רואה ממטר". גם בהתנהלותו את חלק מהצעדים המתוכננים הוא יכול להעביר בעצמו, דרך משרד האוצר, אבל בחלק מהם הוא יהיה חייב לעבור את הכנסת, כלומר לגייס כל אצבע בקואליציית ה-61. "בכנסת חייבת להיות התנגדות, אלה כללי הז'אנר, כי יש ח"כים שרוצים את הבולטות ותשומת הלב", הוא אומר ולא נשמע מודאג במיוחד. "הודעתי שיש תכנית טובה, אבל תמיד משאירים איזשהו שפיל לכנסת. חוק לא נכנס לכנסת ויוצא אותו דבר, ברור שהכנסת צריכה לנופף בהישג".

אובייקטיבית, הוא אחד משרי האוצר החזקים שהיו בישראל אי פעם - הוא שולט על הברז בממשלה, וגם על ברז הפיקוח הפרלמנטרי עליו דרך ח"כ אלכס קושניר, יו"ר ועדת הכספים. עוצמתו מתגברת אף יותר במבנה הכוח המבוזר של ממשלת בנט-לפיד, שבה כל שותף חי בממלכה משלו, ואין ראש ממשלה חזק ממפלגה גדולה שיכול לכפות או לרסן את המדיניות שלו. הוא עצמו מתנער מהתואר שמוצמד לו, "ראש הממשלה האמיתי", וטוען שמדובר בהמצאה של חורשי רעות ומזימות שמחפשים להרעיל את האווירה. "אני עובד בתיאום עם ראש הממשלה, והוא מורגש מאוד", הוא אומר, ומכחיש גם שיש מתיחויות עם לפיד, או שהיה לו קשר כלשהו לציוץ הגיבוי באמצע השבוע. "זאת החוכמה, לתת כתף לשרים ולתת להם לעבוד. גם אני לא נכנס לטריטוריה של אף אחד, ומקפיד להתעסק אך ורק בתחום הכלכלי. זו לויאליות בסיסית. יש גיבוי הדדי של כולנו. יש לא מעט ויכוחים, אבל אנחנו יודעים לעשות את זה בצורה עניינית".

בינתיים, נראה שהוא מנסה להסיט את האש לכיוונים אחרים: דווקא השבוע היה חשוב לכנס את הקבינט החברתי-כלכלי לדיון על תעסוקת חרדים, וגם להודיע על דרישה חדשה של ח"כ יוליה מלינובסקי - שהממשלה תתחיל לקדם פתרונות לנישואים אזרחיים. אבל מי שמסומן כאיש החזק בממשלה יודע שבסוף הוא ייבחן במקום אחד, לטוב ולרע - לא על מדרגות הרבנות, אלא בחשבונות הבנקים.