ג'ו ביידן היה מועמד האגף הממסדי במפלגה הדמוקרטית במהלך הפריימריז, והוא נתפס כמי שיוכל לחבר בין הזרמים השונים ולמשוך רפובליקנים מתונים שמאסו בדונלד טראמפ. הוא הצליח במשימה, ורשם ניצחון מרשים למרות שקרי הנשיא היוצא.
רבים ראו בביידן כמעצור הכרחי לנשיא שאיבד כל רסן ונתן למגיפת הקורונה להשתולל, נשיא של קדנציה אחת שיפנה את מקומו לדור הצעיר במפלגה. אך אם לשפוט ממאה הימים הראשונים לנשיאותו, ביידן, הנשיא המבוגר ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית ושועל קרבות ותיק בוושינגטון, פוסע במסלול שיכול להפוך אותו לאחד הנשיאים המשפיעים בארצות הברית, אך המשך כהונתו רצופה באתגרים ומכשולים.
הסקרים מראים כי ביידן זוכה לתמיכה גבוהה יותר מזו שאי-פעם השיג קודמו בתפקיד דונלד טראמפ, אך היא עדיין נמוכה משמעותית ביחס לנשיאי העבר. זאת מגמה המעידה על השסע החברתי העמוק ועל הקושי להנות מתמיכה דו-מפלגתית. מי שמנסה לרצות את כל הצדדים יתקשה מאוד לקדם את האג'נדה שלו ללא רוב מוצק בקונגרס, בחירה שמטילה צל כבד על החזון הנאיבי של ביידן לאחד את אמריקה המפולגת.
לקריאה נוספת על ביידן
ההבטחה המרכזית של ביידן הייתה המלחמה במגיפת הקורונה שהתנהלה בחובבנות על ידי טראמפ. הוא התעלה מעל ומעבר ליעד המקורי של מאה מיליון חיסונים במאה הימים הראשונים שלו בבית הלבן, ויותר מ-230 מיליון מנות כבר ניתנו נכון להיום. רק לפני שנה הציע טראמפ להשתמש בחומרי חיטוי נגד הנגיף, שבו בתחילה זלזל ותיאר כלא יותר משפעת. להגנתו של הנשיא הקודם ייאמר כי הוא השקיע משאבים רבים בפיתוח החיסונים היעילים.
דעיכת המגיפה - מכ-3,000 מתים ביום עם כניסתו של ביידן לבית הלבן לפחות מ-700 - היא ההישג המשמעותי ביותר עד כה של הממשל הדמוקרטי. כ-96 מיליון אמריקנים כבר מחוסנים לחלוטין, כשליש מהאוכלוסייה, ועודפי החיסונים אפשרו לבית הלבן לאשר חלוקה של כ-60 מיליוני מנות למדינות אחרות בעולם.
למרות ההצלחה המוקדמת, המאבק בקורונה לא תם. בכמה מוקדים בארצות הברית חלה לאחרונה עלייה במספר המקרים כשפלח לא מבוטל מהאוכלוסייה, רובו רפובליקני-שמרני, עדיין מהסס או מתנגד להתחסן. התעמולה האנטי-מדעית המשודרת השכם וערב בפוקס ניוז, כמו למשל קריאתו של הפרשן טאקר קרלסון להזעיק את שירותי הרווחה אם ילדים עוטים מסיכות, ודאי לא מסייעת.
בתחום הכלכלה, שהזדעזעה בשנת הקורונה, המצב עדיין לא מזהיר. הנשיא הדמוקרטי הטיל את כל כובד משקלו על העברת חבילת סיוע בסך 1.9 טריליון דולר בשבועות הראשונים לכהונתו, והיא זכתה לאישור הקונגרס חרף התנגדות גורפת של הרפובליקנים. צ'קים בסך 1,400 דולר הגיעו לכיסי האזרחים כפי שהבטיח ביידן, והכלכלה בדרך לצמיחה של 7% השנה, השיעור החד ביותר מאז 1984, אחרי התכווצות של 3.5% ב-2020, הגדולה ביותר זה 74 שנה.
עם זאת, השוק עדיין חסר שמונה מיליון וחצי משרות לעומת פברואר אשתקד, טרום תקופת הקורונה. התכנית של ביידן למהפכה בתשתיות בעלות של שני טריליון דולר, שאמורה ליצור גם מיליוני מקומות עבודה, נתקלת בהסתייגות גם של דמוקרטים. בלעדיה, הוא יתקשה להשאיר חותם זהה לשל "הניו דיל" של פרנקלין רוזוולט בשנות ה-30, שאליו הושווה על ידי חלק מהפרשנויות המחמיאות.
לביידן לא חסרות צרות שעשויות לחבל באג'נדה שלו, במיוחד בגבול הדרומי עם מקסיקו. הוא ביטל רבות מההגבלות שהטיל קודמו כבר בימים הראשונים לכהונתו, מבלי שממשלו היה ערוך לשטף של מהגרים שמילאו את מתקני הקליטה הצפופים ממילא. לאור אחוזי התמיכה הנמוכים שקיבל בסקרים על מדיניות ההגירה שלו, ביידן יתקשה לקדם את תכניתו לאזרח מיליוני מהגרים לא חוקיים שהגיעו לארצות הברית כילדים.
בניגוד לכינוי שניסה להדביק לו טראמפ, ביידן מתגלה כנשיא לא ישנוני כשזה נוגע לקידום רפורמות ותכניות מהפכניות. השעמום שחזר לבית הלבן, בהיעדר מתקפות ציוצים פרועות באישון לילה וסימון אויבים בתקשורת, מותיר לנשיא הדמוקרטי זמן רב לעבוד. מי שהיה סגנו של ברק אובמה במשך שמונה שנים חווה על בשרו לא מעט אכזבות חקיקתיות, וביקורת פנים-דמוקרטית על חוסר התעוזה של הנשיא השחור הראשון להילחם בוול סטריט בעת שקיבל לידיו הזדמנות היסטורית, המשבר הפיננסי העולמי של 2008, לשנות מהיסוד את פני הכלכלה האמריקנית.
ביידן, לעומתו, שם את יהבו על הטלת מיסים על בעלי ההון כדי לממן את תכנית התשתיות האדירה שלו, הכוללת השקעה באנרגיה ירוקה והיגמלות הדרגתית מנפט. הוא אישר את העלאת שכר המינימום הפדרלי והתגייס לצד עובדי אמזון שניסו להתאגד לראשונה. מעטים דמיינו נשיא כל כך אוהד למעמד הפועלים, שההבדלים בינו לבין ברני סנדרס הולכים ומיטשטשים.
לא בכדי אמרה חברת הקונגרס אלכסנדריה אוקסיו-קורטז, מהבולטות במחנה, כי הוא התעלה מעל כל הציפיות של האגף הפרוגרסיבי במפלגה, ותיוגו כסוציאליסט מסוכן יככב בקמפיינים של הרפובליקנים לקראת בחירות האמצע בנובמבר הבא. זה חלון הזמן הוודאי שנותר לביידן לרתום את הקונגרס מאחורי היוזמות שלו, לאור הסיכוי הלא מבוטל שהרפובליקנים יצליחו להחזיר את השליטה בבית הנבחרים ולשתק את ביידן לאורך החצי השני של הקדנציה שלו.
אחד מקווי הדמיון היחידים בין ביידן לטראמפ הוא ההתמקדות פנימה וחוסר החשק לטפל בבעיות של מדינות אחרות במקומן. הנשיא לשעבר אף שיבח את מחליפו בהחלטתו להוציא את הכוחות מאפגניסטן לאחר 20 שנות מלחמה, כפי שהתחייב בעצמו. זה לא הפריע לרפובליקנים, שרובם נאלמו דום כשטראמפ חתם על הסכם שלום עם טליבאן, להאשים את ביידן בהכשרת הקרקע לפיגועי 11 בספטמבר נוספים.
בכל יתר ההיבטים של מדיניות החוץ, יש כמעט הבדל של 180 מעלות ביניהם. ביידן מיהר לשוב לכל הארגונים וההסכמים הבינלאומיים שמהם פרש טראמפ, תוך ריכוך עמדותיו במשא ומתן מול איראן. הדרישות המוקדמות להקשחת ההסכם ולחזרה של איראן לקיום התחייבויותיה התחלפו בנכונות בהסרת מרבית הסנקציות. טהראן מסרבת לכל פשרה אחרת ושיחות הגרעין צפויות להימשך לפחות עד אחרי הבחירות לנשיאות באיראן ביוני.
ביידן מיהר לחדש את הברית עם בעלות בריתה המסורתיות של ארצות הברית באירופה ובאסיה, אחרי ארבע שנים של יחסים מופרעים ובלתי-צפויים. האורח הראשון שלו בבית הלבן היה ראש ממשלת יפן, ומסעו הראשון מחוץ לארצות הברית יהיה באירופה. זאת בעוד שרבים ממנהיגי המזרח התיכון עוד ממתינים לשיחת טלפון ראשונה ממנו, כשאחרים קיבלו אחת רק כדי לשמוע חדשות רעות מבחינתם.
יחסי העבודה הקרובים עם ישראל נשמרו וכך גם השגרירות בירושלים, אך ביידן כבר לא משמש כספק המתנות הפרטי של ראש הממשלה בנימין נתניהו שאותו הוא מכיר כבר עשרות שנים.
מול רוסיה וסין הוא פועל בשני ערוצים. הוא הטיל סנקציות על מוסקבה ועל בייג'ינג, לצד רצון בדיאלוג על המאבק במשבר האקלים ובקרת נשק גרעינית. הגישה הכפולה ביחס לשתי המעצמות, יריבותיה המרכזיות, אם לא אויבותיה, של ארצות הברית, הולידה כמה אירועים ביזאריים, כמו האפשרות שיקיים פסגה עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין אחרי שכינה אותו רוצח.
באופן מפתיע, זו הייתה אחת מפליטות הפה היחידות של ביידן מאז תחילת כהונתו. הפוליטיקאי שהיה ידוע בלשונו המשוחררת מדי מתגלה כנשיא מאופק, הנמנע משערוריות לעת עתה. עם ממשל שוויוני מגדרית, הכולל כמה היסטוריות - שר הומו ושרה ילידית ראשונים, הנשיא הדמוקרטי הגיע לעבוד ופחות לדבר. אבל גם הוא יודע שירח הדבש יסתיים בקרוב.
מאה הימים הראשונים הם ציון דרך מלאכותי, שהחל בימיו של רוזוולט. לא ניתן להסיק מהם דבר על העתיד. נשיאים רבים רשמו התחלה מבטיחה, רק כדי לסיים בקול ענות חלושה. הרוב הזעום של הדמוקרטים בקונגרס יקשה עליו להעביר חוקים מרחיקי לכת בתחום זכויות האזרח, הנשק והבריאות.
היכולת של ביידן לנווט ב-1,360 הימים שנותרו לכהונתו בין שלל הסיעות במפלגה הדמוקרטית, יריביו הרפובליקנים עם רוח גבית מטראמפ ושלל המשברים הבינלאומיים יכריעו אם אכן ניתן יהיה למנות אותו בתור אחד הנשיאים המשפיעים ביותר בהיסטוריה האמריקנית.