למרות הסכנה: האבטלה והעוני דוחקים את צעירי עזה להגר לאירופה

לשעבאן חלאף, מהגר פלסטיני שעזב את רצועת עזה ונסע לאירופה בחיפושו אחר חיים טובים יותר, יש עצה אחת לצעירים עזתים המבקשים גורל דומה: אל תעשו זאת. לדבריו, החיים החדשים לא שווים את הסיכון ואת המאמץ. לאחר שהתייאש מחיפושים אחר עבודה בעזה מוכת האבטלה, חלאף טס לטורקיה ממצרים בתחילת חודש יוני בשנה שעברה, ומאז ניסה לא פחות מ-18 פעמים ולהיכנס לשטחה של אירופה, בעיקר דרך הים.

"באחת מהפעמים ספינת משמר חופים התנגשה בסירה שלנו שהתהפכה, וכמעט טבענו למוות", סיפר העזתי בן ה-25. בחודש פברואר השנה הריף חלאף ידיים ושב על עקבותיו לרצועת עזה כשהוא חסר כל, לאחר שאת כל כספו העביר למבריחים בניסיונותיו השונים להימלט. "אני לא ממליץ לצעירים לעזוב, אלא אם יש בשבילם עבודה שממתינה להם באירופה. עדיף כבר למות לצד המשפחה בבית, מאשר לטבוע בים".

אלפי פלסטינים אחרים חוו דברים דומים כשניסו להימלט מהעוני, מהאבטלה ומשלטון חמאס השוררים ברצועת עזה. מספר לא ידוע של עזתים נהרגו בדרך לעתיד טוב יותר באירופה, גופותיהם של רבים מהם לא אותרו מעולם, ואחרים קבורים באדמות טורקיה ויוון.

ארגוני זכויות אדם ברצועה מעריכים כי לפחות 30 אלף מתוך שני מיליון התושבים ברצועה ניסו להגר לאירופה במהלך העשור האחרון, כשהתופעה תופסת תאוצה בשנים האחרונות.

התקפות חיל האוויר הישראלי הרסו מחוזות שלמים ברצועת עזה במהלך מבצע צוק איתן בקיץ 2014, בעוד חמאס והפלגים הפלסטיניים האחרים שיגרו רקטות לעבר ערי ישראל, ששומרת את המצור על עזה יחד עם מצרים. "ישראל היא המקור העיקרי לסבלנו, אך גם הפיצול (הפנים-פלסטיני) הוא סיבה עיקרית", אמר חלאף ביחס לסנקציות הכלכליות שהטילה הרשות הפלסטינית כדי ללחוץ על חמאס לוותר על השלטון ברצועה, אותו תפס בשנת 2007.

"בגלל הפיצול אין עבודה לצעירים. רוב האנשים שעזבו את עזה היו משכילים", תיאר חלאף במרכז לשפה בעזה, שם הוא לומד טורקית. הוא סיפר כי המסע מעזה עולה כ-3,000 דולר, כולל עמלות בכניסה למצרים, כרטיס לטורקיה ותשלום למבריחים שניסו להעביר אותו את הגבול ליוון, כשהם מסתתרים ממל"טים וסיורי ביטחון.

יוון נתפסת כתחנה הראשונה של מהגרים פלסטינים ואחרים, המקווים לקבל מקלט מדיני במדינות האיחוד האירופי. מנגד, טורקיה ומדינות נוספות באירופה הידקו באופן משמעותי את השמירה על גבולותיהן, על מנת להשתלט על הזרם הגדול של המהגרים.

עם זאת, סביר להניח שצעירים פלסטינים רבים לא ישמעו לעצתו של חלאף להישאר במצבם ברצועה. "אין עבודה ואין עתיד (כאן)", אמר סאמח סדודי בן ה-27, שנאלץ לדלג על האוניברסיטה כדי למכור חטיפים ושתייה בחוף.

כרים אבו סידו בן ה-17, סיפר כי הוא מוכן לנסות את המסע לחיפוש עבודה למרות שאחיו בן ה-22, חוסאם, מת בינואר האחרון, כשהסירה שבה שט שקעה בדרכה ליוון והוא נקבר שם. "המצב כאן רע מאוד", אמר. "אפילו אם הייתי מסיים את האוניברסיטה, זה היה לשווא. מי שכן עשה את זה מוכר עכשיו תה, קפה וסיגריות בשווקים".