על דופן הבקתה שהסתירה פתח כניסה למנהרת חמאס נכתב, בשפת המקום, "חאן יונס". המארחים, אלוף-משנה ירון סיטבון וסגן-אלוף דודו עבו, היו יכולים לבחור כתובת אחרת כלשהי בערבית, לציון המיקום בעזה או בלבנון. אבל בקיץ 2019, אין סמלי ומהדהד יותר מאותו אזור בדרום הרצועה, שממנו נחלץ בקרב קשה כוח מיוחד של צה"ל בנובמבר אשתקד, בהיתקלות שכמעט חוללה מלחמה.
סיטבון הוא מפקד חטיבת מרום, המאגדת את בית הספר לצניחה ולהטסה שבתל נוף עם יחידת "עוקץ", עם בית הספר ללוחמה בטרור שמפקדו הוא עבו, עם הדרכות והכשרות בקליעה ובקרב מגע ובניוד מבצעי ועוד. צה"ל, שהגביר בשנים האחרונות את השימוש בתקשורת לפעילות השפעה ותודעה, חשף השבוע לכתבים וצלמים, ישראלים ולא פחות מכך זרים, באדיבות המארחים סיטבון ועבו, מקצת מהיכולות שפותחו במתקן אדם. האלוף יקותיאל (קותי) אדם, מח"ט גולני במלחמת ההתשה, המחולל המרכזי במטכ"ל של מבצע אנטבה, חלל מלחמת לבנון ערב מינויו לראשות המוסד, והכי חשוב כיום, דוד אביו של עומר אדם, היה אולי מתרשם; אך לא הוא ושכמותו קהל היעד, אלא יחיא סינוואר וחסן נסראללה.
המטרה הברורה היא מניעת, או למצער דחיית, מלחמה. לשם כך נערכות פעולות אלימות אך אילמות, בין השאר בגולן ואף הרחק ממנו - אש בלי לבייש. במחצית הראשונה של העשור הקודם נכנס למילון ההתמודדות נגד הטרור הפלסטיני המונח "כיסוח הדשא". גולמה בו כוונה צנועה, מציאותית, מפרכת, לחדור ולחזור לעיירות ולכפרים ולמחנות הפליטים לצורך פגיעה בפעילים, ללא אשליית איבחה חדה אחת שתערוף ראש גדול ותשקיט בכך את הגוף. הדשא והדשן יהיו שם תמיד. מעת לעת, שוב ושוב, יהיה על הצבא, בעזרת השב"כ והמשטרה, להביא פנימה את המכסחה.
רעיון זהה - עם המוסד כשותף - פועל נגד ציר איראן-חיזבאללה. אם יש הבדל, הוא מחייב הטיית אוזן. למכסחה החיצונית יש משתיקול. הפעולות רבות ותכופות. כמעט תמיד הן חרישיות.
ומאחר שהרובד הפומבי-ציבורי-פוליטי חשוב כל כך, גם בחברות שאינן שיא הדמוקרטיה, נודע משקל רב לאמירה הנכונה בזמן הנכון באופן הנכון. דוגמה אחרונה: הודעת צה"ל שהריגת איש חמאס, שמרוצתו אל הגבול כדי לגרש משם עזתים ולא במגמה עוינת, נבעה מטעות פרשנית. תחילה הועבר מסר זה לחמאס בערוצים מוצנעים. הוא התקבל באמון, אך גם בדרישה שיינתן לו ביטוי גלוי, רשמי, להרגעת הרוחות שאיימו להתלקח. כך נעשה, בדומה להודעה קודמת שהבהירה שמותם של חופרי מנהרה שהופצצה לא היה מתוכנן.
אלה מילים חוסכות טילים, ממש כשם שכל מיליון דולר המיובא לעזה מקטאר חוסך חמישה-עשרה מיליון מתקציב הביטחון הישראלי, במימון המבצע הגדול הבא. בנימין נתניהו מוכן כיום לשלם כמעט כל מחיר כדי שמבצע כזה לא יארוב לו ערב הבחירות. הוא אינו יכול לדעת כמה זמן יימשך, מה תהיה עלותו בדם ובשיבוש החיים ואיך יצטייר בו מי שהבטיח לפני עשור להיפרע מחמאס אחת ולתמיד.
זה הקו, אך לא הכל נשלט. בקבינט יושבים טירונים, בצלאל סמוטריץ' ואמיר אוחנה, הנחשפים לראשונה למלוא המורכבות ולשפע החומר המסווג (אוחנה הועסק שנים מעטות בשב"כ, ביחידה טכנית; סמוטריץ' העסיק את השב"כ). בנסיבות אלה, טוב שמאזנים אותם ישראל כץ, משה כחלון ואף יואב גלנט, שכאלוף פיקוד הדרום היה מפקדו של אוגדונר עזה, אביב כוכבי.
חצי שנה לאחר כניסתו לתפקיד הרמטכ"ל, כוכבי טרם מימש את הציפיות ממנו, להקרין לצבא ולציבור סמכות מנהיגותית ייחודית. לכאורה, היו לו כל הנתונים לכך, באופיו, נסיונו, רוחב אופקיו, גישתו החדשנית לכל תפקיד בכיר עד כה. מנתחי מניות בבורסה היו מהמרים עליו, בשני רבעונים אלה, יותר ממה שהשוק סיפק. אולי זה יתאזן, בהמשך; המעבר מאלוף לרב-אלוף מכווץ לא אחת את מי שיוצא מהחממה היחסית של המטכ"ל למהומת החיכוך והזרקורים של הדרג הפיקודי העליון.
ייתכן שהבעיה אינה נעוצה בכוח שצוברים מנועי כוכבי בהדרגה איטית מהצפוי לקראת המראה, אלא בעומס על המסלולים. על כוכבי נגזר לכהן כרמטכ"ל ממשלות מעבר, לפחות תשעה חודשים, בין ינואר לאוקטובר. הוא אינו יכול לדעת מי, מה וכמה. התוכניות המרהיבות ביותר נעצרות בגזברות. ב-2019, גדול האיומים על צה"ל אינו הגרעין, אלא הגרעון.
הרמטכ"ל הקודם, גדי איזנקוט, ייצב את הצבא ופעל בקדימה עליונה לשיפור המוכנות, תהליך שאינו נפסק לעולם, כי מה שהושקע לפני שנתיים (ואולי הוסיף להרתעה שמנעה מהמוכנות להיבחן) אינו מספיק כיום. כוכבי רוצה התעצמות שתכין את צה"ל למחרתיים, בלי לאבד את יכולת התגובה המיידית לאתגר של הלילה. אתגר כזה, אם הדרג המדיני לא יפעל לשינוי קיצוני במצב, מוכרח לבוא. איזנקוט היה הרמטכ"ל הראשון זה שני עשורים, למעט בוגי יעלון, שבתקופתו לא נערך מבצע גדול. הסטטיסטיקה סוגרת על כוכבי. גם מערכה בסדר-גודל של חומת מגן, לבנון השנייה, עופרת יצוקה או צוק איתן וגם בניין כוח עתידי - זה יקר מדי, בעשרות מיליארדים לחומש, ממה שיינתן לצה"ל.
באחד מסרטוני הבחירות שלו הודיע נתניהו, לצד שבח שקוף כחיזור לעמיר פרץ, כי אף שביכולתו להתמודד עם גירעון תקציבי עצום ועמוק פי כמה מזה שמורישה הממשלה הקודמת (אגב, מה שמו של מי שעמד בראשה?) והשד אינו כה נורא, הוא יקצץ בהוצאות כדי שלא להעלות מסים. המסקנה שכוכבי יכול לרשום לעצמו אינה מחייבת טבלה מפורטת בחתימת היועץ הכספי לרמטכ"ל: על תוספת אין מה לדבר, וגם חלום שימור הקיים עלול להיקטע ביקיצה כואבת.
מה שהתרחש בחאן יונס באותו ליל נובמבר מוגדר ביחידות המיוחדות כ"היפוך קערה". רובאים או שריונאים, בתנועתם למגע קרבי, דרוכים לירות או להיירות בכל רגע. לא כך בשלדג, במגלן, בסיירת מטכ"ל וכיוצא באלה יחידות האמונות על המתנה דוממת, התגנבות או הסתוות. ברוב הגדול של המקרים הפעולה מצליחה ואינה רועשת. אבל מהלוחמים ובעיקר מהמפקדים מצפים לזהות את רגע המעבר מסמוי לגלוי ולפעול בהתאם. לא מוקדם מדי, באופן שיסכן את ביצוע המשימה, ולא מאוחר מדי, באופן שיסכן את ביטחון הכוח. בהגדלה, זה המיתר שעליו פוסע צה"ל כולו, במאמץ מתמיד שלא להחמיץ את רגע היפוך הקערה, משגרה למלחמה.
נתניהו, שלא רצה בכוכבי כרמטכ"ל, אם בכלל חשוב מה רצה כשההחלטות מתקבלות בחוג המשפחה מעליו, אמנם בהצבעה דמוקרטית של שניים נגד אחד, הוא שר ביטחון של ימי חמישי. זה המועד הקבוע של דיוני הערכות מצב ואישורי מבצעים וגיחות. בכל השאר לוח-הזמנים הוא של ראש ממשלה (ומפלגה). במשרד הביטחון לא מורגשת נוכחותו של השר שבא במקומו של אביגדור ליברמן, שגם נוכחותו לא הרשימה בבולטותה. המנכ"ל, אודי (בן קותי) אדם, ניצל מגורל מקבילתו במשרד המשפטים, אף שגם הוא הובא בידי שר (יעלון) שסולק במהרה מתפקידו ושרד שר נוסף. מתברר שאפשר למשול גם עם המנכ"ל של שני השרים הקודמים.
כוכבי, בהופעותיו הפומביות המעטות, קרץ ימינה באופן כה מביך ומגושם, עד שדומה שהוא מזריק לעצמו לעין כל חיסון נגד שמלריה. לא בהכרח מחשש שיפקוד לפתע על הצבא לסגת מהגדה המערבית, כי אם משום קרבתו לקודמיו, מפקדי הצנחנים, גנץ ויעלון, שאחד מהם עשוי לחזור לקומה ה-14 בקרייה בתום הבחירות או ביום הודעת היועץ המשפטי לממשלה על הגשת כתב האישום נגד נתניהו, יהיה ראש הממשלה מי שיהיה, הוא או זולתו - שר חייב להתפטר.
אלוף פיקוד מזרח
ההנחה היא שרמטכ"ל טרי יחסית בדימוס (גנץ או גבי אשכנזי) שהעניק לכוכבי את דרגת האלוף ותפקידים בכירים, או יעלון שהיה - כמו ברק - שר הביטחון שראה אותו מקרוב, ייאבק יותר על מימוש תוכנית "תנופה" של כוכבי. שר שאינו נתניהו גם לא ייאחז כמותו בשיגעון האיראני, הפוגע ביציבות התכנון והתקצוב. בריתו של נתניהו עם דונלד טראמפ מסוכנת לישראל. היא מחדשת את הצורך להיערך לתנועה איראנית לעבר יכולת צבאית גרעינית, בתגובה על ביטול הסכם 2015, ומפריעה להתמקדות בסכנה הקרובה של נוכחות כוח קודס של קאסם סולימאני וסייעניו בסוריה.
כמו שהעריך אמ"ן בתחילת השנה, החוליה החלשה בשרשרת הערבית-מערבית היא עיראק, שכנתה הרעועה של איראן. הפוליטיקה של בגדאד נתונה לטלטלת טהראן והמיליציות השיעיות. בגבול המערבי, בואכה ירדן וסוריה, שטחי ההפקר מזמינים את סולימאני לכונן מרכז לוגיסטי להעברת אמצעי מלחמה לסוריה וללבנון ואף להצבת טילים עם טווח יעיל לישראל - זאת ארץ הסקאדים של 1991. הרמטכ"ל הוא לפיכך גם אלוף פיקוד המזרח, משמע איראן, עיראק ועומק סוריה שמחוץ לתחום השיפוט של פיקוד הצפון.
כוכבי נחשב לרמטכ"ל פתוח וקשוב כלפי פנים, לביקורת מקצועית על מהלכיו; כלפי חוץ, בהבעת אי-אמון בתבונת הפיקוד הבכיר בתקופה פוליטית רגישה, הוא מגביל את מגעי האלופים. הקבינט המצומצם של כוכבי כולל ארבעה אלופים: שלושה ראשי אגפים במטכ"ל - אהרן חליווה מהמבצעים, תמיר הימן מהמודיעין ואמיר אבולעפיה מהתכנון - ומפקד חיל האוויר, עמיקם נורקין. סגן הרמטכ"ל, אייל זמיר, בכיר בתוקף תפקידו וכאחד המתמודדים על כהונת הרמטכ"ל הבא, אך אינו בחוג הפנימי של כוכבי. בין אלופי הפיקודים קרובים אליו הרצי הלוי בדרום - כרגע, המועמד המובהק לרמטכ"ל הבא - ואמיר ברעם בצפון. גם שניהם, כמו כוכבי וחליווה וגנץ ויעלון, ממפקדי חטיבת הצנחנים. מוצא משותף, בוודאי, אך לא בהכרח מתכון לאחווה, כזכור מתקופות אריק שרון/רפול איתן, משה לוי/דן שומרון, איציק מרדכי/אמנון ליפקין שחק ושאול מופז/יעלון.
נראה כי במעטפת המעצמתית מקבלת ישראל מרוסיה חופש פעולה נגד איראן בסוריה, תמורת חסינות שלטונית לבשאר אסד, שהיא גם ערובה לנוכחות צבאית רוסית בחוף המזרחי של הים התיכון. יש בכך סתירה מסויימת למדיניות האמריקנית, לפחות ברמה ההצהרתית. שר ההגנה החדש, מרק אספר, התחייב בקונגרס לפעול "לדחוף לאחור" את הרוסים במזרח-התיכון בכלל ובסוריה בפרט.
- מינוי אספר, הבכיר בצמד המרקים של הפנטגון (לצד גנרל מרק מילי, ראש מטה היבשה ומספטמבר יו"ר המטות), מייצב מערכת שטולטלה קשות מאז התפטרות שר ההגנה ג'ים מאטיס בסוף 2018. זה טוב לצבא האמריקני ומבשר גם הסתייגות מהלוחמנות המילולית של טראמפ, המודיע בכל שבוע שאילו רק רצה בכך היה משמיד את איראן או אפגניסטן. משונה שכוכבי, המנסה למחות את סימני תקופת איזנקוט, אינו מוצא במטכ"ל (אגף התכנון או מפקדת העומק) שיבוץ לאלוף מיקי אדלשטיין, החוזר מהנספחות הצבאית בוושינגטון עתיר הצלחות וקשרים.
- אספר, בן מחזורו של שר החוץ מייק פומפאו בווסט פוינט (שניהם היו חניכים מצטיינים, פומפאו יותר; אספר הלך לצנחנים, פומפאו לשריון, ושניהם הסתפקו, תמורת לימודיהם, בשירות קבע מזערי של חמש שנים), שואף לבנות צבא שיתמודד בעוד עשור או שניים עם רוסיה וסין. איראן היא מבחינתו הסחה מיותרת.
לקראת השבעתו מנה אספר את תנאיו להפעלת כוח צבאי: עוצמת האיום על ארה"ב, חיוניות האינטרס, מיצוי הדיפלומטיה, מידתיות הפעולה וחוקיותה בהקשרים האמריקנים והבינלאומיים, הסכמת הקונגרס, שותפות מדינות זרות. אין כאן ולו צידוק אחד למלחמה עם איראן, גם כשטראמפ מתגרה בה.
הייתה שאלה נוספת שהסנאטורים הציגו לאספר, בנושא השפעת השחיתות על הביטחון. ברור, השיב שר ההגנה, המאבק בשחיתות מוסיף לביטחון, לשגשוג הכלכלי ולדמוקרטיה. נשמע נועז, אבל הוא לא דיבר על נתניהו או טראמפ, רק על אוקראינה. בישראל עדיין מסוגל ראש ממשלה ושר ביטחון, בתמיכת קבינט רפאים, להפוך את הקערה, או הקסדה, בפקודה בלתי-מוסרית בעליל לרמטכ"ל ולצבא, אם גם לא בלתי-חוקית.