המזכרות מאתיופיה וטבעת האירוסין: השרידים שהאש לא כילתה

שיירת המכוניות של תושבי מבוא מודיעים השתרכה לה עוד מכביש 443 המפותל. הבוקר, הם שבו הביתה, למושב. המקום שהיה הכול בשבילם. חלקם היו בו ברגעים שהלהבות פרצו פנימה והחלו לכלות כל מה שעמד בפניהן. חלק מהתושבים הספיקו לקחת בחופזה את הציוד הבסיסי ופשוט נמלטו על נפשותיהם, אחרים ששהו בעבודה בעת השריפה הבינו שאין להם לאן לחזור.

גל השריפות הגדול שכילה שטחים גדולים באזור השפלה הביא לשריפות משמעותיות גם ביישובים באזור. מתוך כלל היישובים שנפגעו, מבוא מודיעים ספג את הפגיעה הקשה ביותר, לאחר ש-40 מתוך 50 הבתים שבו נשרפו כליל. שלוש יממות אחרי שנותרו בלי כל, הם חזרו כדי לראות מה שרד.

אדמהון גלאור, קדרית יוצרת שהקימה את הסטודיו שלה במושב, נעמדה מול מה שהיה בית משפחתה. בתוך קערת החרס שעיצבה בעצמה, היא מצאה רבים מתכשיטיה, בהם גם טבעת אירוסין שהעניק לה לפני 11 שנים בעלה יואל, בן המושב - האיש שבעקבותיו עזבה את בנימינה ועברה ליישוב הפסטורלי בשולי יער בן שמן.

לקריאה נוספת:
"מכאן נוכל רק להתרומם": תושבי המושב שנשרף כליל קמים מההריסות
"צריך לחגוג": זוג מאורס שביתו נשרף מנסה לקיים בכל זאת את החתונה

את האירועים שהתרחשו מיום חמישי היא לא יכולה לשכוח. "אני זוכרת שהילדים ישבו בסלון וראו טלוויזיה ואני שכבתי קצת לנוח, אז צלצל הטלפון", סיפרה. "יואל היה על הקו והזהיר 'את חייבת לפנות את הבית, יש שריפה, אתם חייבים לעזוב'". היא מיהרה עם הילדים אל כלי הרכב תוך ניסיונות לאסוף כמה שיותר דברים חשובים. כשכבר כולם ישבו במכונית, היא החליטה להסתובב חזרה אל הבית ולקחת מזכרת מהילדות שלה באתיופיה. "לא הייתי מוכנה לצאת מהבית מבלי לקחת את התמונה המשפחתית שלנו", שחזרה. "העמסנו אלבומים, לקחתי פספורטים ואת המחשב הנייד, חיפשתי תכשיטים והדבר היחיד שמצאתי הייתה שרשרשת שהספקתי לזרוק על עצמי". כשפסעה בדרכה החוצה מביתה, ריחפו מעליה ערפילי עשן סמיכים ושחורים שהגיעו מכיוון יער בן שמן. "זה פשוט נראה נורא, הילדים היו בהיסטריה".

לדבריה גלאור, גם כשעזבה, לא הספיקה לעכל את ממדי האסון. "אני זוכרת ששאלתי את עצמי מה לעשות עם הילדים ביום חם שכזה, והדבר הראשון שחשבנו עליו זה ללכת לקניון מודיעין", אמרה. "שמנו את הילדים במשחקייה כדי שלא השתעממו, הכול בזמן שאנחנו מנסים להבין מה עלה בגורל הבית שלנו". בזו אחר זו החלו להגיע התמונות הבתים השרופים בקבוצת הווטסאפ של חברי המושב. "תמונה ועוד תמונה והכל עולה בלהבות, הכול נשרף, הכניסה ליישוב שלנו עולה בלהבות".

הבוקר עלה חשד בקרב גורמים בשירותי הכבאות וההצלה לפיו שריפת הענק נגרמה כתוצאה מהצתות מכוונות. אולם גלאור הביעה ספק כי אכן כך הדבר. "אני בספק שמישהו גרם לזה", אמרה. "הכול התחיל בבית העלמין של מודיעין, הכל קרה כל-כך מהר יחד מזג האוויר הקיצוני, אני חושבת זה אסון טבע, אין תיאור אחר למה שקרה כאן, ישוב שלם שפשוט נמחק". לעת עתה עברו גלאור יחד עם משפחתה ותושבים אחרים מהמושב ליישוב יד בינימין שבמועצה האזורית נחל שורק. "נשהה שם בשבועיים הקרובים, לנו הכי חשוב שהחיים יחזרו למסלולם עד 1 בספטמבר, חשוב לנו שהילדים שלנו ישובו למסגרות שלהם למרות הכול".

לצד שרידי ביתה המפויח גלאור הודתה לחברי כפר הנוער בן שמן, ולחברי מועצת חבל מודיעין על העזרה והסיוע שהיא, משפחתה ושאר התושבים מקבלים מאז השריפה. "רק עם הביחד הזה נצליח להציל ולשמור על הקהילה המיוחדת שנולדה ונבנתה כאן במושב". למרות החורבן שחוו, במבוא מודיעים שומרים על אופטימיות. "זאת הרוח של המקום הזה, זאת הרוח של הקהילה שלנו, הכול מאלוהים, כל מה שצריך לקרות - קורה, האמונה זה מה שמחזיק אותנו, הקהילה הזאת מחזיקה אותנו. רק ביחד נצמח כאן מחדש כקהילה מאוחדת".

כמה עשרות מטרים מהמקום שבו עמד ביתה של גלאור, נמצאים השרידים של מה שהיה ביתו ישראל "שרוליק" פורטנוי, זמר יוצר, שעלה לישראל ממנצ'סטר שבאנגליה לפני עשור לאחר שנשבה בקסמיו של הרב קרליבך החליט יחד עם רעייתו להקים את ביתם המשותף במושב. ביתו של פורטוני נמצא בשורת המבנים הראשונים שמקיפים את המושב, וכך גם היה בין הראשונים שהאש כילתה. "הנה עכשיו אנחנו עומדים ומשקיפים על הכול", אמר בעודו מצביע על חדר המוזיקה שלו שהיה כל עולמו. "הגיטרות שלי, כלי נגינה הווינטג' שלי, שהיו כל החיים שלי. הרבה 'דם יזע ודמעות' הושקעו בשביל שאוכל להרשות לעצמי להחזיק בכלים האלה". גם מחברות השירים שלו היו שם. "בעולם כל כך חומרני ורכושני אלה הדברים שהיו הכי חשובים, הרבה יותר מהציוד. הייתי כותב במחברות האלה החומרים שלי. לא נשאר כלום, פשוט שום דבר לא שרד".

"שלושה ימים עברו ואני עדיין בשוק", הוסיף פורטנוי. "אני מסתכל על השלד של הבית ולא מאמין למה שקרה כאן, איזה הרס, לא נשאר כלום". הוא הצביע על המקום שבו עמד משטח העץ עליו הוא היה יושב לעבוד ולכתוב את שיריו. "אלה החיים שלי", הסביר. "אני זמר יוצר, גם כשקשה ואין מוזה יושבים פה על הדק בבוקר וכותבים שירה".

האש לדבריו, תפסה אותו כשהיה בבית בצהריי יום חמישי. "הכול קרה בשנייה, זה עלה במהירות מהיער", נזכר. "דווקא השנה שאמרו לנו לא להדליק מדורות, ודווקא השנה הכל קורה, פשוט לא ייאמן". למרות השבר הגדול פורטנוי לא מתכוון לשנות לוחות הזמנים עליהם התחייב לפני האסון והלילה יופיע במופע התרמה עבור שני צעירים שחלו במחלה קשה. בימים הקרובים הוא הוא אף צפוי לשחרר את הסינגל "Spotified" שהקליט עם ההרכב שלו בארצות הברית.

לא רחוק ממושב מבוא מודיעים בפתחו של יער בן שמן, נמצא אתר הזיכרון ליהדות זגלמביה שנספתה בשואה. באופן מאגי כמעט, האש כילתה את הצמחייה הטבעית שהקיפה את המקום, אבל לאתר הזיכרון כמעט ולא נגרם נזק. אתר הנצחה משתרע על שטח של עשרות דונמים, ומדי שנה ביום השואה צאצאיהם של קהילת זגלמביה עורכים במקום טקס מיוחד. במקום מוצבים גלעד ונר נשמה לזכר הקהילה, ועל גבי אבני ההנצחה ניצבת המילה "זכור".

קק"ל התחייבה במסגרת תכנית "מיליארד העצים" (planet the planet) שיזם האו"ם (UNEP) לנטוע שישה מיליון עצים בארץ לזכר קורבנות השואה בעשר השנים הקרובות, כפי שנגזר מהצהרת האו"ם בוועידת ניירובי לנטיעתם של מיליארד עצים חדשים בכל רחבי העולם למען המאבק בהתחממות הגלובלית. יוזמת התכנית, פרופ' וונגארי מטאי, הייתה זוכת פרס נובל לשלום לשנת 2004, שקראה למאבק בהתחממות כדור הארץ.