העולם שופע ברודנים ובשליטים אוטוריטריים, אבל גם ביניהם יש כאלו גרועים, וגרועים יותר. עומר אל-בשיר, שליט סודאן ב-30 השנים האחרונות, היה בקבוצה השנייה עד אתמול, כשהופל בהפיכה צבאית שהתבשלה בחודשים האחרונים לאור כישלונו לעצור את התסיסה האזרחית נגד משטרו. היום הוא כבר לשעבר, תחת מעצר בית, עומד בפני גורל לא ידוע לנוכח צו המעצר הבינלאומי שעומד נגדו על רצח העם בדארפור.
הגנרל לשעבר, שלחם בשורות צבא מצרים במלחמת יום הכיפורים, שרד בכוח הזרוע שהפעיל בשלושת העשורים האחרונים. כשעלה לשלטון בהפיכה צבאית ב-1989, הייתה סודאן בשיאה של מלחמת אזרחים עם הדרום, שהייתה בשנתה ה-21. כשהסתיימה בהסכם שלום היסטורי ב-2005, הטיל המשטר את חתתו על חבל דארפור שבמערב המדינה במה שתואר על ידי האו"ם כרצח עם וטיהור אתני נגד הקהילות הלא ערביות.
לקריאה נוספת על ההפיכה בסודאן
הרודן הודח אחרי 30 שנה: צבא סודאן הודיע רשמית על הפיכה נגד בשיר
"הקליע לא הורג, אלא השתיקה": הצעירה שהפכה לסמל ההפגנות בסודאן
מעטים יבכו על לכתו של בשיר בן ה-75, שמצטרף לקבוצת שליטי ערב שנפלו מאז תחילת אירועי "האביב הערבי" ב-2011. הוא היה קרוב להצטרף לרודנים שניסו להפעיל אלימות כדי לעצור את העם מלהביע את דרישותיו לחירות ולדמוקרטיה ולשיפור המצב הכלכלי - מועמר קדאפי ובשאר אסד - אך הצבא שממנו עלה לגדולה הוקיע אותו כדי להימנע ממלחמת אזרחים ומאובדן כל האינטרסים שלו.
השלב הראוי הבא הוא להסגיר את בשיר לבית הדין הפלילי הבינלאומי, אולם בהתחשב בעובדה שבראש החונטה הצבאית החדשה עומד סגנו לשעבר, שבעצמו נתון לסנקציות על מעורבותו בפשעים בדארפור, אין אמונה רבה שייעשה צדק עם אחד הרודנים הגרועים ביותר של העת האחרונה.
בשיר נולד למשפחה חקלאית ב-1944 באזור חוש הוד בנקה, שהיה חלק מממלכת מצרים וסודאן עד לעצמאותה של סודאן ב-1955. הוא הצטרף לאקדמיה צבאית במצרים ב-1960, לאחר סיום לימודי התיכון שלו, ונשלח עם יחידות סודאניות לחזית מול ישראל ב-1973. הוא עלה בסולם הדרגות, וקיבל תפקיד משמעותי במאבק המזוין נגד המורדים בדרום סודאן.
על חייו הפרטיים של בשיר, שלו אין ילדים, לא ידוע הרבה. הוא נישא לאשתו השנייה בשנות ה-50 לחייו אחרי שהתחתן עם אלמנתו של איברהים שמס א-דין, שנחשב לגיבור מלחמה בצפון סודאן. לדבריו, הוא עשה זאת כדי לשמש דוגמה לאחרים שידאגו לאלמנותיהם של אלו שנפלו במלחמה הארוכה.
אחד המאפיינים החיצוניים הבולטים ביותר שלו היה שן חסרה, שאותה איבד, לטענתו, כשסחב בטון בעבודתו באתר בנייה בתור סטודנט על מנת לממן את לימודיו. בשיר נהג לומר כי הוא סירב להשתלה כדי שיוכל לזכור את התקרית בכל פעם שבה הוא מסתכל בראי.
כשהיה בדרגת קולונל, הוא הוביל את ההפיכה ב-1989 שהדיחה את ראש הממשלה האחרון שנבחר בצורה דמוקרטית, סדיק אל-מהדי. האחרון הוא אחת מדמוית המפתח במחאה הנוכחית, ואם היא אכן תוביל לבחירות חופשיות בסופו של יום, הוא עשוי לשוב להנהגה שאותה איבד.
בתור יו"ר הפיקוד המרכזי המהפכני למען ההצלה הלאומית, הוא הקים מועצת שלטון זמנית כשהוא חובר לחסן א-טורבי, יו"ר הפרלמנט דאז ומנהיג החזית האסלאמית הלאומית. יחד, הם פיזרו את גופי השלטון והחילו את חוקי השריעה. בדרום, שבו רוב התושבים הם נוצרים ואנימיסטים, החריפו את הלחימה למען עצמאות, שהושגה בזכות לחץ המערב והקהילה הבינלאומית ב-2011.
בשיר חנק כל אופוזיציה אמתית, ונבחר ללא תחרות בארבע מערכות בחירות שונות. הוא זכה לכבוד המפוקפק של המנהיג הראשון המכהן שהואשם בפשעי מלחמה, אבל בית הדין בהאג הפך מושא ללעג כשנשיא סודאן המשיך להתקבל במדינות שונות, כולל בטורקיה, חרף צו המעצר שהוצא נגדו.
לפי ההערכות האו"ם, בין 200 אלף ל-400 נהרגו ומיליונים נעקרו בסכסוך בדארפור, בין שבטים ערביים שנתמכו על ידי בשיר והמיליציות שלו לבין שבטים לא ערביים. הם לחמו על המשאבים המועטים בחבל, ובשיר - על פי האישומים נגדו - אחראי לטיהור אתני של קהילות הפור, מאסליט וזגהוואה, באמצעות פשעים שכללו מעשי רצח המוניים, עקירה כפויה, אונס ועינויים בהובלת מיליציות הג'נג'וויד.
האכזריות של ניסיון דיכוי ההתקוממות לא עצרה לחלוטין את המורדים, שאף הגיעו לפאתי הבירה חרטום לפני כעשור בטרם נהדפו על ידי כוחות המשטר. סדרה ארוכה של הפסקות אש ויוזמות שלום לא הצליחה להפסיק את הלחימה לחלוטין, וזו נמשכת על אש קטנה גם כיום חרף נוכחות משקיפים בינלאומיים.
האובדן של דרום המדינה עלה לחרטום בתעשיית הנפט, שנותרה ברובה בשטחה של המדינה הצעירה ביותר בעולם, ופגע קשות בכלכלתה של סודאן. עול הסנקציות האמריקניות, שלא הוסרו לחלוטין, חנק אותה עוד יותר ומירר את חיי האזרחים. עליה נוספת במחירי הלחם והדלק הוציאה אותם לרחובות בדצמבר, אך בניגוד להפגנות עבר, כולל בזמן "האביב הערבי" המקורי בתחילת העשור, הם לא הושתקו במהרה.
בשיר שרד 30 שנה בשלטון בזכות יכולתו לתמרן ולתחמן את הפלגים היריבים בשירותי הביטחון, הצבא, האסלאמיסטים והשבטים החמושים כדי שיפנו אלו נגדו אלו במקום נגדו ברשת סבוכה שטווה כמו עכביש מיומן. הוא לא הראה שום נכונות לוויתור משמעותי מאז פרוץ המרי האזרחי נגדו, וזלזל במתנגדיו. הוא הזהיר את "העכברושים לשוב לחוריהם" בעת נאום שנשא בבסיס בעיר אטברה שבצפון המדינה, ערש המחאה נגדו, ואמר כי הוא מוכן לפנות את כיסאו רק אם יפסיד בבחירות או עבור איש צבא אחר. וכך קרה.
במקום להתפטר ואולי להרוויח את חירותו העתידית, הוא הקשה את ידו והכריז על מצב חירום למשך שנה ועל הקמת בתי דין מיוחדים. אבל משהו נשבר בהייבת א-סולטה, יראת השלטון, והמפגינים המשיכו לפקוד את הרחובות בזמן שכוחות הביטחון ירו לעברם אש חיה או עצרו אותם.
אחרי דשדוש וירידה במספרים, קיבלה המחאה תנופה מחודשת ביום שבת, 6 באפריל, עם ציון ההפיכה שהפילה רודן קודם, ג'עפר נומיירי ב-1985. אלפים צבאו על המתחם המבוצר של משרד ההגנה, הכולל את משכנו של בשיר, בבירה חרטום, ואחרי ניסיונות של נאמני הרודן לפזר אותם בכוח מול התנגודתם של החיילים במקום חצתה סודאן את הסף של כל מחאה המונית - הפיכה/מהפכה או מלחמת אזרחים.
הנשיא הסודאני קיווה בתחילת המשבר הנוכחי לעזרה מעבר לים, שמישהו ישלח כספים שישפרו במהרה את המצב הכלכלי האיום, אבל שינוי הבריתות שלו לאורך השנים היה בעוכריו. אף אחד לא שש להציל את הרודן המזדקן והמנותק, ששלח את כוחותיו לקואליציה הסעודית נגד החות'ים בתימן וניתק את היחסים עם איראן לבקשת ערב הסעודית, אך שמר על קשרים קרובים עם קטאר.
הוא הרחיב את שיתוף הפעולה עם טורקיה והעביר לשליטתה, לכאורה זמנית, אי בים האדום שהיה בעבר חלק מהאימפריה העות'מאנית, אבל אפילו הנשיא רג'פ טייפ ארדואן, הסולד מהפיכות, לא הזיל דמעה על לכתו. רוסיה, שלא מהססת בעניינם של מנהיגים מצורעים העומדים בפני קריסה, לא השמיעה קול של ממש פרט לכמה חברי פרלמנט שגינו את ההפיכה נגד בשיר, שנפגש עם הנשיא ולדימיר פוטין בסוצ'י לפני כשנה וחצי.
בזמן שניהל שיחות עם ממשל טראמפ על שיתוף פעולה נגד הטרור, שמהן עלתה האפשרות גם לכינון יחסים עם ישראל, הוא נהנה מקשרים קרובים גם עם רוסיה. בתחילת השנה הוא אף ביקר בסוריה ונפגש עם אסד, במה שרבים ראו כקרש קפיצה לשובה של דמשק לליגה הערבית.
זה לא קרה. סוריה נשארה בחוץ לאור התנגדותה של ארצות הברית ולהחץ שהפעילה על מדינות המפרץ, ובשיר כבר לא ישמש שום תפקיד של מתווך ומצטרף למנהיג ערבי נוסף - שליט אלג'יריה עבד אל-עזיז בוטפליקה - שמודח מתפקידו בחודש האחרון. תקוותו היחידה ל בשיר היא לצאת לגלות שבה יסיים את חייו, אבל אין עניין רב במתן מקלט לפושע מלחמה נמלט. מה שמותיר אותו עם יעד אחד בלבד שישמח לקלוט אותו בזרועות פתוחות: בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג.