כל פצמ"ר מרעיד את הבית ואת הנפש של הילדים שלנו

שנה עברה מתחילת צעדות השיבה ברצועת עזה, ותושבי העוטף מרגישים שזנחו אותם. מאז מרץ 2018, הם מתמודדים עם הפגנות מול גדר המערכת, עשן שמכסה את שמי היישובים, פיצוצים וכן עפיפוני תבערה, בלוני נפץ וירי רקטות.

רוני קיסין, חברת קיבוץ כרם שלום כבר תשע שנים, מתארת שגרה שבועית קשה שבה "הילדים מגיעים הביתה אחר הצהריים, ואז מתחילים הרעשים, צרחות מהגדר, מטענים נזרקים, הצבא מגיב. מלחמה קטנה פה, פיצוץ פה. זה מטריד".

לכתבות נוספות בסדרה:
היום שבו חמאס השתלט לנו על "צעדות השיבה" - והכול יצא משליטה

רוני טוענת גם ש"הייתה תקופה שעשן כיסה את הקיבוץ, אבל עכשיו הרוח שונה. עצוב לי להגיד את זה, אבל מי שלא גר פה לא מבין מה זה לגדל פה ילדים. הילדים בתל אביב אוהבים בלונים ועפיפונים בימי ההולדת. אצלנו הרבה פחות". היא מוסיפה כי היא "מזמינה כל מי שלא גר לבוא לפה ללילה אחד".

במרכז החוסן שבמועצה האזורית אשכול מספרים על עלייה של מאות אחוזים בפניות של משפחות על ילדים שסובלים מחרדות ומפוסט-טראומה עקב המצב הביטחוני באזור. "אנחנו יומיום חיים את העימות הזה", אומרת רוני. "אנחנו לא בכיינים. אני לא אוותר על הקיבוץ שלי. זאת הארץ שלי, אני אוהבת את הארץ, אני לא מוכנה לוותר על הבית שלי, ואם אני לא אגור פה הם יגורו פה. לאורך כל רצועת עזה יש פה קיבוצים שנמצאים פה בגלל אידאולוגיה. אנחנו מגינים על הגבולות שלנו, אבל רוצים לחיות נורמלי, כמו כל אדם אחר, רוצים שהילדים שלנו ישחקו אחר הצהריים כמו כולם".

בשבוע שעבר ניסו גיא וריקי טייטלבאום, מקיבוץ כרם שלום אף הם, להעביר את אחד הילדים מהממ"ד שבו הם ישנים באופן קבוע לחדר אחר, אך הילד חשש מאוד. גיא נחוש בדעתו להישאר בקיבוץ, אבל מספר על חוויה יומיומית שבה יש "מלחמה מעבר לגדר שאנחנו סופגים אותה".

"התרגלנו בשנה האחרונה לרעשים הללו", מספר גיא. "אנחנו מרגישים שאף אחד לא סופר אותנו. כשיש פה פצמ"ר את מרעיד את הבית ואת הנפש של הילדים שלנו. קשה להכיל ולהתמודד. אנחנו יושבים בבית בלי שום אזהרה ופתאום פיצוץ, לא מבינים מה זה".

גיא זועם על הממשלה, שלדבריו לא עושה מספיק כדי שהתושבים בעוטף עזה יחיו בשקט. "זה קשה מאוד. לילדים אומרים שהכול בסדר. אין ילדים שלא מפחדים. אנחנו נישאר פה. הם באזור המרכז לא מבינים מה עובר פה, לא סופרים אותנו".

הוא מספר שהילדים כבר מתורגלים והקהילה כולה רגילה לשגרת החיים הזו. "זה מתחיל מפיצוצים ואז רקטות ואז בלונים ועפיפונים", אמר. "אף מדינה לא הייתה מסכימה לזה. חשבתי שהממשלה תדאג לשקט פה. אם היינו מזוהים עם הליכוד, יכול להיות שהיו תגובות אחרות. כאילו מתעלמים מאיתנו. לא יכול להיות שבמרכז נופל טיל אחד ומפציצים עשרות מטרות ואצלנו כשנופל טיל מפציצים חולות".

"מכל טריקת דלת אנחנו קופצים", מוסיפה ריקי טייטלבאום. "בשנה האחרונה היו הפגנות, בעיקר בימי שישי. אמנם הפסיקו עם העשן אבל אנחנו שומעים את הצעקות וההפגנות. אף אחד לא מתייחס לזה, זאת השגרה שלנו".

ריקי מספרת שילדיה ישנים בממ"ד גם בעת שגרה. "הם מפחדים לעבור חדר, אלה החיים שלנו", היא אומרת. "זה לא מצב חדש. אנחנו מורגלים לתת להם תדרוך לא לגעת בבלון, עפיפון או טיסן. רק לפני זמן קצר הוצאנו את אחד הילדים מהממ"ד והוא פחד".

לאחרונה פתחו תושבי העוטף בקמפיין ציבורי בדרישה מהפוליטיקאים המתמודדים בבחירות תשובות לשאלה מה הם יעשו כדי לשפר את המצב הביטחוני באזור. מירב כהן מקיבוץ עין השלושה היא אחת מהתושבים האלה: "התושבים רוצים פתרון. אני מזמינה את כולם לבוא להעביר פה לילה. ביום, המקום הכי יפה ואיכותי. אבל בלילה, שומעים את הרעשים. מגיע לנו ביטחון, תנו לנו פתרון".

גם ראש המועצה האזורית אשכול גדי ירקוני אומר ש"הרבה יותר מידי זמן היינו בטוחים שזה ייגמר. לצערי זאת שנה שהאוכלוסייה סופגת את זה. חלק מהפתרון צריך להיות פתרון בעזה. חייבים לפתור את העניין כדי שלנו יהיה טוב".