היום שבו חמאס השתלט לנו על "צעדות השיבה"

בכל יום שישי מאז 30 במרץ 2018, מצטרף איברהים אבו סולימאן, בן 23 ממחנה הפליטים ג'אבלייה, להפגנות נגד ישראל בגבול רצועת עזה המוכרות כ"צעדות השיבה". הוא נפצע כבר שלוש פעמים, והפעם האחרונה אירעה רק לפני שבועיים, כשהוא נורה ברגלו הימנית על ידי צלף ישראלי שהוצב בגבול.

לטענת אבו סולימאן, "החיילים בגבול מכירים אותי והם תמיד קוראים לי ברמקולים: 'איברהים, לך הביתה. אם לא תלך הביתה, נירה בך'. אף פעם לא הקשבתי להם ובכל פעם שאני מתקרב לגדר, החיילים יורים בי".

אבו סולימאן, שבא ממשפחה עם עוד ארבעה אחים ושלוש אחיות, מביע ייאוש מהמצב הכלכלי אחרי שלא הצליח למצוא עבודה בעזה. הוא אומר שהוא יודע שזה מסוכן להתקרב לגדר, ושגם אם בפעם האחרונה הוא נורה ברגל, "אם תהיה עוד פעם, הירי עלול לפגוע בראשי".

למרות זאת, הוא ממשיך להתקרב לגדר ולפקוד מדי שבוע את ההפגנות, מבלי לדעת מי עומד מאחורי אותה המחאה מלכתחילה או מה היה הרעיון שלה במקור. למעשה, לא אכפת לו אילו גורמים פוליטיים משקיעים במחאה ומהם המניעים שלהם.

צעדות השיבה, שמציינות שנה לתחילתן, נולדו כרעיון שהעלה אחמד אבו ארתימה, סופר ופרשן פוליטי פלסטיני ממחנה הפליטים רפיח שבדרום הרצועה. לימים הוא הפך לדובר הצעדות. אבו ארתימה, שחבר גם בוועדה המייעצת ל"ארגון המדינה אחת", המוביל מאבק לא אלים בעזה, הציע לארגן צעדות בגבול עם ישראל במאמרים שפורסמו בכמה עיתונים, הן מקומיים והן בינלאומיים, בחודש פברואר של השנה שעברה.

הרעיון היה לקיים עצרות המוניות לא אלימות במזרח הרצועה, קרוב לגדר, באמצעות הזמנת תושבי הרצועה, פליטים ברובם, להעביר ימים ולילות באוהלים שיוקמו במקום, מבלי להתעמת עם החיילים המוצבים בגבול. הוא החל להעלות את הרעיון יחד עם חבריו, פעילים אף הם, חלקם בעלי השפעה ומספר רב של עוקבים ברשתות החברתיות. רבים מהם הגיבו ליוזמה בחיוב והחלו לקדם אותה בשטח.

אבו ארתימה זימן את הפגישה הראשונה, שהתקיימה בעזה עם כל הפעילים ברשתות החברתיות שהסכימו לעבוד איתו. הם הקימו את האוהל הראשון, במרחק 700 מטר מהגדר, והזמינו כמה ראשי שבטים ידועים מהרצועה ודמויות מוכרות אחרות. המארגנים הסכימו להקים אוהלים בחמישה אזורים גיאוגרפיים שונים: אחד במזרח ג'באלייה שבצפון רצועת עזה, אחד ממזרח לעיר עזה, אחד ממזרח למחנה הפליטים אל-בורייג' שבמרכז הרצועה, אחד ממזרח לחוזאעה ואחד ממזרח למחנה הפליטים רפיח שבדרום הרצועה.

"שעת האפס" נקבעה ל-30 במרץ, התאריך השנתי שבו מצוין יום האדמה. מארגני הצעדות הזמינו את מנהיגי הפלגים הפלסטינים, כולל חמאס, הארגון השולט ברצועה, בתקווה שישבחו את פעילותם ויקבלו אישור עבורה. שבועיים לאחר מכן, התקיימה פגישה בין מנהיגי הפלגים, כולל חמאס והמארגנים הראשיים של הצעדות, בהם אבו ארתימה, ובה סוכם על הקמת ועדה עליונה לצעדות המחאה.

חאלד אל-בטש, מנהיג בכיר בתנועת הג'יהאד, מונה לעמוד בראש הוועדה, וסוכם גם על חברותם של אסמאעיל רדוואן מחמאס, ג'אמיל מזהר מ"החזית העממית" וטלאל אבו זאריפה מ"החזית הדמוקרטית", לצד פעילי זכויות ודמויות בולטות אחרות.

בכך השליטה בצעדות השיבה יצאה מידיו של אבו ארתימה וחבריו. הוא נותר הדובר שלהן עד שפרש מהוועדה ועזב את רצועת עזה כדי לנסוע ארצות הברית, לפני העברת השגרירות האמריקנית לירושלים ב-14 במאי. הפלגים הפלסטינים, בעיקר חמאס, שינו את שם הצעדות מ"צעדות השיבה" ל"צעדות השיבה ושבירת המצור הישראלי". זה השלב שבו הצעדות הפכו להיות אלימות, בניגוד גמור לציפיותיו של אבו ארתימה ועמיתיו, שראו לנגד עיניהם מחאה עממית שתתנהל בדרכי שלום.

במקביל, חמאס ופלגים אחרים החלו להקים יחידות שפעלו לצד צעדות השיבה, כמו "יחידת זווארי", הקרויה על שמו של מוחמד א-זווארי שהיה מהנדס בגדודי עז א-דין אל-קסאם ועל פי דיווחים זרים חוסל על ידי המוסד בתוניסיה בדצמבר 2016. יחידת זווארי הולידה את הרעיון להפריח לשטח ישראל בלוני נפץ ותבערה, שגרמו בקיץ 2018 לשריפות נרחבות בשדות החקלאיים בדרום ישראל. יחידות אחרות שפועלות בהפרות הסדר חותכות את גדרות התיל הפרוסות בגבול, ויחידה נוספת הוקמה במיוחד לקיום הפרות סדר בלילה.

לדברי אשרף אל-קדרה, דובר משרד הבריאות ברצועת עזה, מאז תחילת הצעדות נהרגו 257 פלסטינים ו-29 אלף נפצעו; 40% מהם נפצעו מירי חיילי צה"ל. אחד מהם הוא אבו סולימאן, שגם השבוע הצטרף למאות המפגינים בגבול, למרות שרגלו חבושה. "אני לא רוצה להפסיק להגיע לצעדות עד שהמצור יסתיים", אמר הצעיר הפצוע. "עד שיהיו חיים טובים יותר לי, ולאלפי האנשים שחיים בתנאים רעים מאוד ברצועת עזה".