פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "רבין? לא יכול לנהל שום קרב": השיחות הגנוזות ממלחמת יום כיפור

      המשבר בפיקוד הדרום, דילמת הפסקת האש והייאוש בחזית הצפונית: ההקלטות הסודיות של הרמטכ"ל דדו עם שר הביטחון דיין חושפות את הנדנדה בין ייאוש לתקווה במהלך ימי המלחמה הסוערים. קולות מן ה"הבור" - חלק שני

      "אנחנו מוכרחים בפיקוד הדרום מישהו עם מוח יוצר לבעיה הגדולה. שיאמר איך מחסלים את הדבר. חיים בר-לב טוב מאוד. הוא לא מבריק, אבל הוא בהחלט לא קפוא. הוא בחירה פי אלף יותר טובה מיצחק (רבין)". (שר הביטחון משה דיין בדיון סודי ב"בור" בקריה בתל אביב, 9 באוקטובר, היום החמישי למלחמה)


      כארבעה עשורים נחו בחדרון במחלקת ההיסטוריה בצה"ל קלטות קטנות של רשמקול ישן - תיעוד נדיר של שיחות שר הביטחון משה דיין, הרמטכ"ל דוד (דדו) אלעזר והאלופים המרכזיים במטכ"ל ב"בור" המבצעים בקריה בתל אביב במהלך הימים הדרמטיים של מלחמת יום הכיפורים.

      "אריק שקרן": הקולות מה"בור" במלחמת יום כיפור, חלק ראשון

      לקראת שידור הסדרה "לא תשקוט הארץ" בערוץ הראשון ובערוץ 8 בכבלים, ובסיוע הקרן החדשה לקולנוע הישראלי, ביום השנה ה-40 למלחמה, הושג אישור תקדימי להשמעת ההקלטות, שגילה העיתונאי אמיר אורן בעת התחקיר לתסריט, אך רק קמצוץ מהן נכלל בארבעת הפרקים שהפיק עמית גורן. וואלה! NEWS מביאה כעת, במלאת 44 שנים למלחמה, את הקטעים המוקלטים הנדירים שהותרו לשידור במלואם.

      האזינו: הדיון הדרמטי על הגיבוי לגורודיש בחזית הדרום

      9 באוקטובר, 19:30, היום החמישי למלחמה.

      ארבע יממות לאחר תחילת המלחמה, יודעים שר הביטחון והרמטכ"ל שהמצב בחזית הדרומית משווע לחילופי של האלופים המפקדים על האוגדות. שניים מהם, שרון (אריק. מפקדת אוגדת השריון 143) ואדן (אברהם. מפקד עוצבת הפלדה), ותיקים בדרגתם מאלוף הפיקוד גונן ("גורודיש") ובכירים ממנו. גונן סירב לקבל מעליו את סגן הרמטכ"ל, ישראל טל פטרונו (וידידו של שרון, אך גם ביחסים מתוחים עם אדן). כדי שלא להצטייר כהדחת גונן, חייב המפקד שיתמנה מעליו להיות רב-אלוף, רמטכ"ל לשעבר. יש רק שתי אפשרויות מעשיות – שר המסחר והתעשייה חיים בר-לב, הרמטכ"ל עד ינואר 1972, ויצחק רבין, שחזר באביב מחמש שנים כשגריר בוושינגטון וזכור למשוחחים כמי שהתמוטט ערב מלחמת ששת הימים.

      דיין: "אנחנו מוכרחים בפיקוד הדרום מישהו עם מוח יוצר לבעיה הגדולה. שיבוא עם הצעות, מה שנאשר - נאשר, מה שלא נאשר, שיאמר איך מחסלים את הדבר".

      דדו: "המוח היוצר הוא פונקציה של שני דברים. א', זה מוח טוב, ב', זה אדם שיודע על מה הוא מדבר. הוא מכיר שטח, הוא התכונן. אז שמוליק התכונן".

      דיין: "אני לא חושב שצריך במקומו, אלא נוסף".

      דדו: "אז מעליו אפשר לשים את חיים בר-לב".

      דיין: "הוא ירצה ללכת?".

      דדו: "שאלתי אותו לפני רבע שעה. הוא מוכן".

      דיין: "חיים בר-לב טוב מאוד. אז הוא באמת מוכן? אני יכול להבין אותו. אני ממש הייתי מוכן לעשות את זה לפני, ב-67', לא במקום שייקה (גביש. אלוף פיקוד הדרום במלחמת ששת הימים), אלא כעוד נוסף לשייקה, ונראה איך זה. מה יהיה עם המסחר והתעשייה? (צוחק) אם הוא ממש מוכן, ואם אתה בעד, אני מאוד בעד זה. זו כעת החזית הכמעט יחידה".

      ביקור ראש הממשלה שר הביטחון והרמטכ"ל, 1.07.1967 (צלמים זמניים מורשים , באדיבות ארכיון צה"ל במשרד הביטחון ו"במחנה")
      "בר-לב בחירה פי אלף יותר טובה מיצחק". דיין עם רבין, אחרי הניצחון במלחמת שש הימים (צילום: באדיבות ארכיון צה"ל במשרד הביטחון ו"במחנה")

      דדו: "העיקרית".

      דיין: "העיקרית והבלתי פתורה. זה לא כמו בפיקוד הצפון קודם, כשהשאלה לא הייתה מה עושים, אלא אם עושים את זה יותר טוב. פה באמת יש שאלה - ללכת לדבר הזה, לא ללכת, לתקוף, לא לתקוף, לדעת מה המצב שם. חיים הוא טוב מאוד לזה".

      דדו: "הוא שקול והוא קר, ויש לו אוטוריטה. לא מבריק, לדעתי לא מבריק".

      דיין: "הוא לא מבריק, אבל הוא בהחלט לא קפוא. הוא יחפש איך להסתדר עם זה".

      דדו: "יש גם עניין יחסי. אנחנו מחפשים מי עוד רומל פה? אז הוא, בכל אופן, מהכי טובים".

      דיין: "הוא בחירה פי אלף יותר טובה מיצחק (רבין)".

      דדו: "יצחק, לא הייתי שולח לנהל שום קרב עכשיו".

      דיין: "אם חיים אולי מוכן, זה ממש מבורך".

      דדו (בטלפון): "תני לי את חיים בר-לב, הוא נדמה לי או ב'בור' של חיל-האוויר או שהוא סתם מתרוצץ פה, 'בבור', תמצאי אותו".

      דיין (מחקה את הדיבור האיטי של בר-לב): "ח-יי-ם מת-רו-צץ".

      "עוד קצת פנטומים": האזינו לקולות מ"הבור"

      צילום: ארכיון צה"ל ומשרד הביטחון, עריכה: שניר דבוש

      10 באוקטובר, 20:40, יום רביעי, היום החמישי למלחמה.

      הופעתו המפתיעה של כוח שריון עיראקי בחזית הגולן ובלימת התקדמותה של אוגדה 210 לתוך שטח סוריה מוציאות את הרוח ממפרשיו הצפוניים של המטכ"ל. דדו מדבר על הפצצת קהיר, אך שלא כבמלחמת ההתשה נמנעת ישראל מהפצצות עומק במצרים, מחשש לתקיפת תגמול בטילי סקאד שהסובייטים סיפקו בחודשים האחרונים, עם צוותים שלהם להדרכה ובינתיים גם להפעלה. קושי נוסף הוא לתמרן בין שני קטבים - לשדר לערבים שמצב צה"ל טוב והוא מתקרב להתקפה בדרום, ובה בעת לשדר לאמריקנים שצה"ל זקוק נואשות לרכבת אווירית. המסר השני הוא הנכון, עובדתית.

      דדו: "נעזוב את סוריה, נרד למצרים, נוריד עוד אוגדה אחת, נילחם עוד שלושה-ארבעה ימים, יגיעו עוד קצת פנטומים, עוד זה, עוד זה, ומה שאמרתי על סוריה - נעשה על קהיר וננסה לשבור אותם".

      גנדי: "אין לך כוח לזה".

      דדו: "זה כשהם פה בפנים, אפילו כמו היום, ואנחנו מאיימים. זה הרבה פחות סיכוי להשיג הפסקת אש מאשר כשאנחנו בדרך לדמשק, עם צבא שנשבר, בכל זאת, וחושש שהנה אנחנו מגיעים לדמשק".

      טל: "לא הבנתי. נניח שהכנעת את סוריה, איך פתרת את הבעיה המצרית?".

      דדו: "הפסקת אש, חוזרים לקווים".

      טל: "למה שהמצרים יעשו הפסקת אש?".

      דדו: "אנחנו הורסים את סוריה".

      טל: "אבל כבר הרסת את סוריה, למה שהם (המצרים) יסכימו להפסקת אש? למה שמצרים תוותר על ההישגים שלה בשביל סוריה?".

      דדו: "אם אני מחר לא תוקף את סוריה ויורד למטה, ולא זורק את המצרים החוצה, אז הם יחושו. אם אני מחר תוקף את סוריה, הם עוד לא חשים שאני לא יכול להכריע אותם, הם חושבים שאני כן יכול להכריע. יש פה הימור. עכשיו, כל מה שמדינת ישראל עושה, היא מתגוננת נגד מצרים".

      טל: "אנחנו צריכים להיות מוכנים שתוך 48 השעות הקרובות הערבים יתפסו שאנחנו רק מתגוננים".

      דדו: "אם אתה צודק, וחוששני, אז צריך לתקוף מחר".

      "צריכים לכפות הפסקת אש": האזינו לדבריו של הרמטכ"ל דדו

      צילום: ארכיון המדינה ומשרד הביטחון, עריכה: יאיר דניאל

      12 באוקטובר, 7:00-9:15, יום שישי, שבוע למלחמה.

      ישראל, שסירבה עד כה להפסקת אש בקווי הלחימה, מוכנה לכך. מפקד חיל האוויר, אלוף בני פלד, משכנע את הרמטכ"ל, שמשכנע את ראש הממשלה, גולדה מאיר, שמבקשת משר החוץ האמריקני, הנרי קיסינג'ר, שנדהם מהתפנית ופונה לבריטים שיציעו לסאדאת, שמסרב ומפסיד בכך את היתרון הקרקעי שהשיג. אחר כך יסבירו תומכי הפסקת האש, לפני צליחה והצלחה, שבעצם הכול היה תכסיס.


      דדו: "אנחנו צריכים לעשות מהלכים כדי לכפות או להגיע להפסקת אש הכרחית, ולא יאוחר מ-14 בחודש. כל יום שעובר אחרי ה-14, אנחנו במצב יותר חמור (...) ברמת הגולן הגענו להישג שכשלעצמו, כלפי סוריה בלבד, יכול היה להביא אותנו להפסקת אש לו המלחמה הייתה רק עם סוריה. זה בתנאי שעוד נגביר את הלחץ על סוריה, אם זה במטרות כלכליות ואם זה בתוך דמשק (...) אם אנחנו רוצים הפסקת אש ב-14, הלחץ על סוריה צריך להיות מוחשי עד ה-14.

      "אני לא חושב שנוכל נגד מצרים להגיע לאותו מצב כמו בסוריה. אנחנו לא מסוגלים היום לחצות את התעלה ולהתקדם לעבר דמשק (קהיר), או להשמיד את כל הכוחות המצריים מעבר לקו ועל-ידי זה לכפות עליהם את הפסקת האש (...) ליצור לחץ אפשרי, מקסימלי אפשרי, על מצרים בליל 13-14 (...) וכפי שכאשר דיברנו על סוריה אמרתי שאם לחץ צבאי רגיל אינו משפיע, אז מהלכים דרמטיים כמו הפצצת דמשק, במקרה זה זריקת פצצות לתוך קהיר, אלה התוספות ללחץ כדי לכפות הפסקת-אש ב-14 לחודש, ואני חושב שצריך לכפות את הפסקת האש (...) או שנצלח בגזרה הצפונית או שנצלח בדוור סוואר, צליחה של אוגדה או שתיים, מלחמה ב-14 לחודש והימצאותנו בצד השני.

      "האלטרנטיבה שלא תהיה ב-14 לחודש הפסקת אש היא אלטרנטיבה גרועה, שהולכת ורעה מיום ליום. אלה דברים שמצטברים. מיום ליום מצבנו הולך ורע, כי אין לנו רזרבות. גם אם נקבל 40 פנטומים, גם אם נקבל טנקים (...) יש בזה תרומה, אין בזה שינוי מהותי ביחסי הכוחות (...) לכן אני סבור שצריך לכפות את הפסקת האש ב-14 בחודש".

      לצלוח את התעלה או לא? האזינו לדיון הסודי

      צילום: ארכיון צה"ל ומשרד הביטחון, עריכה: שניר דבוש ויאיר דניאל

      12 באוקטובר, 12:05-12:55.

      המשך הדיון, בהשתתפות דיין. הזיקה ההדדית המשוערת בין שלושה גורמים – הפסקת האש, התגבור המצרי המתמהמה של כוחות השריון בגדה המזרחית של התעלה והתנאים הנחוצים לצליחת-נגד של צה"ל לגדה המערבית (דילולה מהשריון המצרי שיועבר מזרחה, הגעת גשרי הגלילים שתוכננו לצליחת סער ולא להבקעה אל מכשול המים בשטח אויב ובצירים פקוקים).

      דיין: "הזעקתם אותי הנה בלי דרגות, בלי שיש ישיבת ממשלה, לשאלה קונקרטית, לצלוח או לא. אני די אינטליגנטי להבין שלא מספיק לומר כן או לא, אלא צריך לומר מה אנחנו עושים במצב בכלל (...) אם אתם אומרים שמבחינה צבאית הדבר הזה נותן, לא הכרעה, אפילו הקלה, אני אצביע בעד בממשלה. אם אתם אומרים שההערכה היא שזה ייתן הקלה מדינית, אז אני אומר, לפי הערכתי לא, כי בענייני מדיניות אנחנו מבינים כולנו אותו דבר. אם השאלה היא מה אנחנו צריכים לעשות בתקופה הבאה בכל החזיתות, כולל פה, צליחה/לא צליחה, לשבת כך או אחרת, אז אני הבוקר לא מוכן לזה".

      דדו: "משה, אני רוצה להגדיר את הבעיה שלנו. יש לנו סיכוי לצלוח את התעלה, לעשות מאחז מסוים בצד שני, והצבא המצרי יקבל מכה. המכה הזאת לא תהיה מכת מוות שתפורר את הצבא המצרי ומצרים תבקש הפסקת אש. אני חושב שמצרים לא תבקש כתוצאה מזה הפסקת אש. מה שאנחנו צריכים להשיג זאת הפסקת אש. לבנות את הצבא ולהתארגן למאה השנה הבאות - הכול נכון. זה ניתן לביצוע רק בתנאי הפסקת אש. זה לא ניתן לביצוע בתנאי לחימה, עם 400 אלף מילואים מגוייסים. אנחנו צריכים הפסקת אש כדי להתארגן מחדש".

      טנקים ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים (דובר צה"ל , באדיבות ארכיון צה"ל במשרד הביטחון, דובר צה"ל)
      טנקים של צה"ל ברמת הגולן במהלך המלחמה (צילום: באדיבות ארכיון צה"ל במשרד הביטחון, דובר צה"ל)

      דיין: "אם אתה באמת רוצה הפסקת אש, הדבר הראשון שאתה צריך לעשות, ממש ברגע זה, לתת הוראה
      לכוחות להתקדם עוד קצת לקראת דמשק. אם הפגזים שלנו ייפלו בתוך דמשק, שאנחנו נהיה במרחק 20 או 25 ק"מ מדמשק. זה עניין של התקדמות של עוד חמישה או שבעה ק"מ (...) במקום שהם יגיעו היום, הם לא יכניסו את דמשק לטווח ארטילריה".

      דדו: "יש לך פה סנטימטר?".

      דיין: "דדו, מה שאמרת אתמול לממשלה, שאם יוכלו ללכת (בסוריה) לקטנא, או איך זה נקרא שם, אז בוודאי טוב. אם לא יוכלו, אז שייעצרו על יד העוואג' הזה".

      טל: "כביש דמשק-ביירות".

      דדו: "יש לנו סיכוי להגיע לזה. יש לנו סיכוי. אנחנו נהיה הערב במצב שאפשר לירות עם תותחים 175 מ"מ לדמשק".

      דיין: "אז יש סיכוי להפסקת אש, בתנאי שאנחנו נהיה מוכנים במצרים להשאיר את המצב כפי שהוא. אולי האיום של הארטילריה הוא זה שיביא את הרוסים בשם הסורים להגיד, בואו נעשה הפסקת אש, והתנאי לזה יהיה שישראל תסכים שבתעלה המצב הוא כפי שהוא עכשיו".