קולות מן ה"בור": ההקלטות הנדירות ממלחמת יום כיפור נחשפות

"כשהסתכלתי אתמול על אריק, חשבתי לעצמי, הלא אריק, הוא בוודאי שואל את עצמו, לא רק מתוך הלב, כמו שכל אחד מאיתנו, אבל ממש בביזנס, 'מה ייצא לי מהעסק הזה?'" (שר הביטחון משה דיין, מתוך דיון סודי ב"בור" בקריה בתל אביב, 9 באוקטובר, 19:30, היום הרביעי למלחמה)

לקראת יום השנה ה-40 למלחמת יום כיפור בחרה ועדה מטעם הערוץ הראשון, ערוץ 8 בכבלים והקרן החדשה לקולנוע הישראלי בצוות בראשותו של המפיק והבמאי עמית גורן, ליצור סדרה בת ארבעה פרקים על המלחמה, סיבותיה ותוצאותיה. הסדרה, "לא תשקוט הארץ", שודרה לראשונה באוקטובר 2013 ומשודרת מאז תכופות.

"רבין? לא יכול לנהל שום קרב"- קולות מן ה"בור", חלק שני

העיתונאי אמיר אורן, שהתבקש לרכז את מלאכת התחקיר והתסריט לסדרה, גילה באחד ממשרדיה של מחלקת ההיסטוריה במטכ"ל קופסת קרטון ובה קלטות קטנות וגנוזות – אוצר בלום של הקלטות השיחות בלשכתו של הרמטכ"ל דוד (דדו) אלעזר ב"בור" של מוקד המבצעים בקריה החל מהיום השני למלחמה, 7 באוקטובר. ההקלטות רבצו שם כארבעה עשורים, למעט תמלול לצורך המחקר ההיסטורי, שאף הוא נגנז לאורך שנים כדי שלא להכעיס את המעורבים במלחמות הגנרלים. תוכנן נרשם ונקרא, אך קולותיהם של משתתפי הדיונים הגורליים בצבא – שר הביטחון משה דיין, דדו והאלופים המרכזיים – לא הושמעו מעולם. אלה אינן האזנות סתר: עוזרי הרמטכ"ל הניחו רשמקול סמוך למשוחחים והם היו מודעים לנוכחותו. בהדרגה התגלעה מתיחות בין הדרגים השונים, אך טרם בצבץ בצמרת הביטחונית החשש מחקירות ומהאשמות הדדיות.

גילוי קלטות ה"בור", מסמך היסטורי יקר ערך, היה רק צעד ראשון במסע מפרך. להשגת האישורים לשידור נדרש מאמץ של יותר משנה, שהוכתר לבסוף בהצלחה בעוד מועד בזכות פעילותה הנמרצת של מנהלת ארכיון צה"ל, אילנה אלון. אישור מזכירות הפיקוד העליון בלשכת הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ; הצנזורה הצבאית; ביטחון מידע; ועדת חשיפה בארכיון צה"ל ומערכת הביטחון, כמוסמכת להתיר פרסום חומרים שנמצאו בחזקת ועדת החקירה בראשות נשיא בית המשפט העליון דאז שמעון אגרנט – על פני כל המשוכות הללו נדרש דילוג, לפני ההגעה לסופם של המסלול והסלילים.

מנימוקים שונים, מסר צה"ל ליוצרי "לא תשקוט הארץ" רק כתריסר הקלטות, כולן מהשבוע הראשון, הקשה מכולם, מתוך כשלושת שבועות המלחמה, עד שהתייצבה הפסקת-אש שברירית בחזית התעלה. קטעים קצרים מתוכן נשזרו בסדרה, אך במלאת 44 שנה למלחמה הגיעו לידי וואלה! NEWS ההקלטות הגנוזות המלאות. הן מכניסות את הקורא – והמאזין - לתוך הדיונים החשאיים ביותר, בכמה מהימים הגורליים ביותר בתולדות מדינת ישראל.

7 באוקטובר, 14:30, יממה לאחר תחילת המתקפה המצרית-סורית. דיין חוזר מסיור בשתי החזיתות אפוף קדרות. לאחר שש שנים וחצי של סירוב ישראלי לסגת מגדת תעלת סואץ, ממליץ שר הביטחון על נטישת המעוזים והנשק הכבד, כדי לצמצם את המחיר המסתמן בחללים ובשבויים.

דיין לדדו: "...ואני חושב שבחשכה צריך לומר להם לצאת ולפרוץ בנשק אישי. מי שייהרג - ייהרג, והפצועים שיישארו יילכו בשבי. ולעזוב את הטנקים, לעזוב את הכול. לפנות את כל העמדות שבקו, אחרת אנחנו רק נשחקים ולא יוצא מזה כלום. אני בגישה הפרקטית-פסימית - צריך לגמור עם זה. מי שבשבי - בשבי, מי שיפרוץ החוצה - יפרוץ החוצה, ולייצב את הקו הזה".

למרות שמסמכי המודיעין היו אמורים להביא את המחליטים בממשלה ובמטכ"ל להכרת התוכנית המצרית למהלך מוגבל בסיני, מחמיץ דיין את העוקץ בהגיונו של הנשיא אנואר סאדאת – לשבור את רכיב ההרתעה בתורת הביטחון של ישראל ולהפוך הישג צבאי מסוים ולא שאפתני מדי למנוף מדיני להסגת ישראל, בלחץ המעצמות, מהשטח המצרי שנכבש. במקום להבין שזו מלחמה על השטחים המוחזקים בידי ישראל מאז מלחמת ששת הימים – סיני והגולן – טועה דיין להאמין שזאת "המלחמה על ארץ ישראל". הוא גם תקוע, בעקבות 1956 ו-1967, בשארם-א-שייח, בלי לדעת שסאדאת הערים עליו הפעם והטיל על ים סוף מצור ימי דרומי יותר, במיצר באב אל-מנדב.

דיין לדדו: "אני רוצה לומר את הקונספציה שלי. אם תקנה, טוב. אם לא, אז זו הגישה שלי. אני מודאג ממה יהיה. זו כעת המלחמה על ארץ ישראל. הם לא יגמרו את זה פה. ומה אם הם יסכימו להפסקת אש, ואז בעוד חודש הם יתחילו עוד פעם, רק ירכזו שריון, ועם המרוקאים והירדנים ייכנסו למלחמה. לפי דעתי, כל העולם הערבי יתאגד. קודם כל, אני מציע שנפנה לאמריקנים, נבקש לקנות טנקים - 100, 200, 300, ממה שיש להם באירופה. אבל עד שיבואו (...) צריך להגן על מדינת ישראל. אז השאלה היא איך לקצר קווים. אני מציב סימן שאלה על כל השטח הזה ואומר מה בוודאות כן. צריך להחזיק את שארם א-שייח עם החיבור לארץ, עם חסימה באיזשהו מקום. אינני אומר שצריך עכשיו לברוח, אבל צריך לעשות הכנות. אני מביא בחשבון שיכול להיווצר מצב שנצטרך בהדרגה לפנות את כל הקו הזה, להיעצר בקו של קבע, ולבצר אותו, את שארם א-שייח עם המיצרים המערביים שלו, על יסוד קו הרים".

"דבר שני, בצפון, ויהי מה, צריכים לייצב קו על רמת הגולן. עוד אוויר ועוד טנקים ועוד אוויר. אנחנו מדברים על הגבולות שצריכים לשמור על מדינת ישראל. אנחנו נרד מרמת הגולן, אז ירדו אחרינו ויפגיזו אותנו. הם אף פעם לא התביישו. כשאתה אומר נפוצץ גשר, לא פתרנו בעניין הזה שום דבר. אז חקה (יצחק חופי, אלוף פיקוד הצפון) פסימי כרגע, אבל בכל זאת הוא צריך לקבל עוד תגבורות".

8 באוקטובר, 8:30 יום שני, היום השלישי למלחמה. נדנדת אווירה, בין ייאוש לצהלה. הבלימה טרם הסתיימה, וכבר דוהרים להתקפה של שתי אוגדות, 162 בפיקוד אלוף אברהם (ברן) אדן ו-143 בפיקוד אלוף במילואים אריאל שרון - עד לאכזבה המרה.

דדו לדיין ואחרים: "לפי התוכניות שהצגתי אתמול, אני מעריך שלא קשה - ברן יתקוף לפני הצהריים את האזור הצפוני, ואריק יתקוף אחרי הצהריים את האזור הדרומי. לכל אחד מהם יש אופציה, שאם הולך לו טוב, והוא השמיד את הכוחות, והוא רואה שיש פה גשר, הוא יכול לצלוח, אחרי אישור ממני כמובן. ואז אני רוצה לתפוס ראש גשר. ברן זה בדוור סוואר. אריק, אני מעריך, אחרי הצהריים, אם יילך לו טוב, זה פורט תאופיק, וזה כיבוש סואץ. אני רואה בזה ניצול הצלחה אפשרי, אין לי ביטחון בזה. זה לא על גשר ברזל, זה על גשר טרמפ".

"אתה רוצה הערכה שלי? פחות מ-50%. אם זה לא יהיה היום, אז אנחנו נעשה מאמצים עם הגישור שלנו, ואם הצליחו שתי התקפות, ואנחנו חזרנו להחזיק את המרחבים האלה, אז אני אתכנן היום אחרי הצהריים התקפה נוספת. נראה איך תצאנה שתי האוגדות האלה מהקרב, ואז אני אבוא עם הצעה. אם זה הצליח, נראה איפה לצלוח מחר".

8 באוקטובר, 21:30. הרמטכ"ל מסביר את אירועי הבוקר, לפי הבנתו. תוהה על פזיזותו של אלוף פיקוד הדרום שמואל גונן (גורודיש).

דדו: "מה קרה לנו היום? קרה דבר לא טוב. האינפורמציה שאני קיבלתי, ואולי היא הייתה גם בידי גורודיש, שהוא גומר את הקו ומגיע עד דוור סוואר. יוצא מן הכלל. שמוליק מבקש ממני רשות לעבור את התעלה. אני אומר לו, חיובי, אבל תדאג שתהיה לך אבטחה. הוא אומר - זה בסדר, תן לי לחצות. אה, אמרתי - אני במצב טוב. אני הולך לעשות עם אריק את אותו הדבר ולדפוק את ראש הגשר השני. אני חי בהרגשה שראש גשר אחד חיסלתי, כי ברן שטף אותו מלמעלה עד למטה, כמו במלחמת ששת הימים. זה ההרגשה שלי בצהריים. ואז אני אומר לשמוליק - זה בסדר, לך. תסלחו לי, אנחנו אנשים נבונים".

רב-אלוף במילואים יגאל ידין, שהזמין עצמו ל"בור" כמשקיף-יועץ ולאחר המלחמה היה חבר בוועדת אגרנט שהמליצה על הדחת דדו: "שנית, דיברנו גם...".

דדו: "סליחה, יגאל, תבין אותי. אני מקבל את האינפורמציה הזאת, אני HAPPY, הוא (ברן) תופס גשר. כנראה תהיה לי פה רגל מהצד השני, עכשיו, מה אני צריך? שאריק יעשה לי אותו הדבר. ואז גם שמוליק כנראה אופטימי, ואז הוא מבקש ממני רשות לנסוע ככה ולתקוף ישר, ואחר כך לשטוף אותם ולהשמיד את ראש הגשר השני. והוא גם מבקש ממני רשות לכבוש את סואץ. אני קיבלתי היום פתק: 'אישורך בשעה 16:00 לכבוש את סואץ'. בן אדם שעוד לא יצא מטסה, נורמלי, בדרך כלל לא מבקש רשות לכבוש את סואץ".

ראש אמ"ן, אלוף אלי זעירא: "אם הוא נורמלי".

דדו: "אם הוא נורמלי. אז לכן אני חי באינפורמציה לא מדוייקת (...) 'לכבוש את סואץ בשעה 16:00, נא אישורך'. אמרתי, 'אישורך?' מאשר. כלומר, אני מבין שזה בסדר. אחר כך מתברר לי שברן לא שטף מלמעלה למטה, אלא תקף חזיתית. מה מסתבר לי? שברן הלך, עשה מה שעשה ונשאר פה. אבל ראש הגשר איננו. אריק עשה פה מה שעשה, הוא נמצא באגפו".

9 באוקטובר, יום שלישי, היום הרביעי למלחמה. שוב זחיחות רגעית, לפני נפילה לתהומות הדיכאון והייאוש. לפנות בוקר בולם סגן הרמטכ"ל, אלוף ישראל טל, רעיונות קיצוניים של דיין ושל אלוף רחבעם זאבי (גנדי) להכין לשימוש נשק מיוחד. מפקד חיל האוויר, אלוף בני פלד, מדווח לדדו כי אין לאויב טילי קרקע-אוויר בשתי החזיתות.

דדו: "בני, אני בן אדם עסוק. ואי אפשר שתגיד לי אותו דבר חמש פעמים (...) כן, כן, יופי, זה טוב (...) אחח, זה אני צריך! זה יופי! בסדר, קדימה, תמשיך, זה יופי!".

טל: "מה קרה?".

דדו: "יכול להיות שאין להם כבר טילים, לעזאזל. הוא תוקף מגבוה בשני המקומות - ואין טילים. כן!"

טל: "לא הספקת להגיד לי מה החלטת הממשלה על הפצצות על דמשק".

דדו: "לא קרה שם שום דבר, איפה אתה רוצה שאני אדווח לך".

טל: "אה, נו, טוב". (זמזום טלפון)

דדו: "לא אומרים שם דבר חשוב".

טל: "בסדר".

דדו: "לא אומרים שם שום דבר יותר חכם מאשר פה, אלא פחות מזה, ובסוף משאירים, זה הכול".

טל: "בדברים האלה אני חכם, מפני ש...".

דדו: "הלו, חקה. הלו, אני שומע אותך. בראבו. אין טילים! פשוט אין טילים, כן? (אומר לנוכחים) יאנוש (אביגדור בן גל, מפקד חטיבה 7 של השריון) שבר התקפה של טי-62 (טנק מתוצרת ברית המועצות) עם (המג"ד יוסי) בן חנן.

"תשמע חקה, אם הם באמת גמרו את הטילים, אז אנחנו ניתן לך את חיל האוויר באופן חופשי ובצהריים, אתה יודע מה אנחנו עושים בצהריים? ואחרי הצהריים, אתה עוד תיסע לשם.

"(לנוכחים) הלו, ניתקו אותי. אני מדבר על קו פיזי, אני מקווה. אין טילים, הוא אומר, תוקפים בשתי הגזרות, אין טילים. תרשה לי לצעוק, בא לי סוף סוף!".

9 באוקטובר, 19:30. שיחת "אריק השקרן". עולה ממנה שהפיקוד ציפה משרון לכבוש את החווה הסינית שבוע לפני הקרבות הקשים שם.

דדו לדיין: "מה אני אמרתי לאריק? מאחור, בהתארגנות, אולי יצלח בלילה בין ג' ל-ד'? אמרתי ככה?".

דיין: "כן, אני זוכר שהערב לא, אלא אולי בעוד ערב – נתכונן".

דדו: "אריק, בניגוד לפקודה, יצא קדימה. הגיע פה עד למים".

דיין: "זה החווה הסינית?".

דדו: "כן. אריק נמצא פה ב'טלוויזיה', נמצא פה ב'אמיר'. הוא עוד לא כבש את החווה הסינית. הוא לא כבש את זה. אני שואל את שמוליק, 'בשביל מה הלכת לשם?', הוא אומר, 'הוא הלך בניגוד לפקודה. אמרתי לא ללכת, הוא הלך לשם'".

דיין: "מה הוא רוצה שם?".

דדו: "מה הוא רוצה? הוא רוצה לצלוח".

דיין: "אני רוצה להבין את ההיגיון של אריק. איך הוא יצלח?".

דדו: "הוא עוד רוצה לתקוף ולכבוש גם את החווה הסינית
בלילה. הוא אומר, שמוליק, יש פה המון חי"ר עם הסאגרים האלה. אבל בסדר, אם נחליט שזה הדבר הכי חשוב במלחמה הזאת, אז נכבוש ונשכיב 20 טנקים".

דיין: "הוא היה בצפון, לא?"

דדו: "כן, אז הוא הביא אותו הנה כנראה, ביוזמתו. הוא יגרור את גשר הגלילים ככה, והוא רוצה לצלוח פה - ולהעביר את האוגדה הנה".

דיין: "מתי הוא רוצה לעשות את כל זה?".

דדו: "הלילה".

דיין: "גם לכבוש וגם לשים את הגשר וגם..."

דדו: "כן, וגם לעבור לצד השני. עכשיו, נניח שזה יצליח...".

דיין: "ומה אחר כך? אני כבר לא מדבר על הפקודה, אבל אני עוד בשאלת ההגיון שלו, so what?".

דדו: "ואז הוא יתקדם קדימה, יהרוס את הצבא המצרי (...) חיל האוויר ייתן לו הרבה סיוע, כתוצאה מזה אפשר להניח שהצבא המצרי ייסוג וייסע לקהיר. אבל יכול להיות שבמקרה שאנחנו נישאר תקועים איתו יתחילו לכרסם אותנו, יתישו אותו (...) איך אני אחזיק לו תמיד ציר פתוח? אז אם ברן יישב וישמור לו על הציר, אז הם ייצאו לי מקנטרה ויילכו לארץ ישראל. אני נכנס להרפתקה, להימור שאני לא יכול לעשות אותו. זה רעיון מטורף".

דיין: "מה גורודיש אומר על זה?".

דדו: "גורודיש אמר, 'תשמע, זה המצב'. הוא אומר, 'שאלתי אותו כמה שאלות, אז הוא ענה לי. לא האמנתי לו, האזנתי פנימה לרשת שלו, ראיתי שהוא משקר לי, שזה בדיוק ההיפך'".

דיין: "זו לא הפתעה שאריק משקר".

דדו: "אבל תשמע, זה מוציא מן הדעת".

דיין: "אתה יודע, כשהסתכלתי אתמול על אריק, חשבתי לעצמי, הלא אריק, הוא בוודאי שואל את עצמו, לא רק מתוך הלב, כמו שכל אחד מאיתנו, אבל ממש בביזנס, 'מה ייצא לי מהעסק הזה? איך אני אצא מהעניין הזה? מה יהיה? אני אעמוד פה בשהייה, בבלימה, עם אלברט (מנדלר. מפקד עוצבת סיני, שנהרג בקרבות), עם קלמן (מגן, החליף את מנדלר ומת זמן קצר לאחר הפסקת האש), עם גורודיש, אינני יודע איפה. אריק בא לתעלה לעשות סדר, אז בבקשה, קדימה. יצליח - טוב, לא יצליח - יילכו לעם ישראל 200 טנקים, ואריק עשה פריצת רומל כזו, וכן הלאה. הוא גם בתוך ליבו מאמין שזו הדרך ויש לו בעיה אישית ששמה אריאל שרון, שלא ייצא שהוא ישב שמה במוצבים כאחד המפקדים האחרים".

דדו: "אבל זה לא גובל בטירוף?".

דיין: "זה בכל אופן ודאי שזה לא גובל במשמעת ובסדר במלחמה (צוחק)".

החלק השני יפורסם במלואו מחר