הפיגוע הבוקר (רביעי) בסמוך לכרמי צור וכן התמונות שהתקבלו בימים האחרונים מג'נין, בורקין ובעיקר אמש משכם, מספרים לא מעט על הלך הרוח בגדה המערבית ומזכירות ימים רחוקים יותר מ- 1987-1988 ומאוקטובר 2000. במהלך פעולת צה"ל אמש בשכם בניסיון לאתר את המחבל הרוצח מהפיגוע בסמוך לאריאל, נרשמה "הפרת סדר" בהשתתפות כ-500 בני אדם, על פי ההערכה בצד הישראלי. פלסטיני אחד נהרג במהלך העימותים ועוד 45 נפצעו.
התנגשויות אלימות דומות, אם כי בקנה מידה מצומצם יותר, נרשמו בימים שלפני כן ביאמון, בורקין והעיר ג'נין. זאת סביב הניסיון ללכוד את מי שהפך לגיבור המקומי בשטחים, אחמד ג'ראר, הרוצח של הרב רזיאל שבח מהפיגוע בחוות גלעד. ג'ראר, שתמונתו כעת מתנוססת בכל עמוד שני ברשתות החברתיות, הצליח לא רק להרוג יהודי אלא גם להצטייר כגיבור על פלסטיני שמצליח לחמוק פעם אחר פעם מהכוחות הישראלים. אפילו לאחר שחוסל ביאמון, נראה היה שהרשתות מסרבות להפנים את הידיעה שאכן נהרג ולא מעט ניסו לטעון שג'ראר חמק שוב לכוחות הביטחון הישראלים.
עוד בוואלה! NEWS:
צה"ל פשט בשכם על בית אביו של המחבל מאריאל; הרוג ועשרות פצועים בעימותים
המחבל מפיגוע הדקירה באריאל: ישראלי בן 19 תושב תל אביב
איתור סייענים והקמת חמ"ל מיוחד: כך נתפס וחוסל המחבל מחוות גלעד
בשורה התחתונה, ג'ראר וגם המחבל השני, עבד אל-כרים עאסי, הפכו למודל לחיקוי עבור בני נוער פלסטינים רבים. עאסי, שבימים כתיקונם היה נשלח למוסד לטיפול בנערים במצוקה או לאנשים עם בעיות נפשיות ומשפחתיות קשות, מילא את החלל שהותיר ג'ראר רגע לאחר חיסולו. והציבור, ובעיקר הצעירים הפלסטינים, מגיבים ובהתאם. התנגשויות בהיקף שכזה עם כמות נפגעים גבוהה כל כך, בכמה מקומות בגדה, יכולות להעיד על מה שעלול להתרחש כאן ביום שלאחר לכתו של יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן. ולמי שתוהה, אנחנו כבר בעידן "היום שאחרי".
צריך לומר, האווירה הזו של "סוף קורס", או "סוף עידן", אינה מורגשת בכל פינה ובכל רגע. ברמאללה אתמול, העסקים מתנהלים כהרגלם, כוחות הביטחון הפלסטינים שומרים עדיין על הסדר, וכיכר מנארה סובלת מאותם פקקים איומים רגילים. ובכל זאת בשיחות סגורות ברמאללה, חברון, בית לחם, עם אישים שאמורים להיות מתווי דעת הקהל, נשמעים דברי ייאוש, המעידים על הכיוון שאליו צועד הנוער הפלסטיני. כולם מבינים שעידן אבו מאזן הסתיים, כולם ממתינים ללכתו.
אף אחד לא יודע כיצד ייראה היום שאחרי אך ישנו קונצנזוס שהיום הזה ייראה כנראה סוער הרבה יותר, אלים הרבה יותר. הלך הרוח כלפי שלטונו של אבו מאזן, שלילי ועוין. חמאס צובר תאוצה. רק אתמול פרסמה סוכנות הידיעות אי-פי ידיעה כמעט הזויה: בכיר הפתח תאופיק טיראווי, שהיה בעברו ראש המודיעין הכללי בגדה, תובע את הרשות הפלסטינית בגין מה שמתברר כפעילות ציתותים נרחבת של מנגנוני הביטחון הפלסטיניים עצמם נגד בכירי הפתח וכמובן חמאס. בין השמות שגופי המודיעין צותתו להם, מופיעים לא מעט אישים שהוזכרו בעבר כמועמדים לרשת את אבו מאזן: מחמוד אל-עלול, בתו של מרוואן ברגותי, מקורביו של מוחמד דחלאן ועוד רבים מקרב בכירי החמאס.
חבר פלסטיני שנפגש איתי אתמול ברמאללה אמר לי בצחוק (או שלא) "כל מילה שתגיד פה מוקלטת, אז תיזהר". והייאוש הזה מההנהגה הפלסטינית ומהרשות, אינם צפויים להביא לשקט או לרגיעה. הם רק סוללים את הדרך למה שעלול להפוך למלחמת ירושה קשה בין ראשי הפתח והרשות, בעוד הציבור הפלסטיני ינסה להתנער מהם בכל אמצעי ובדרך ינקוט גם במעשי אלימות קשים נגד ישראל. ושוב, למי שמקננת בו התקווה שסיפוח יהודה ושומרון לישראל, מחיקת התקווה ל"מדינה פלסטינית" או תודעה פלסטינית יביאו לרגיעה בשטחים, כדאי ורצוי שיתחבר למציאות.
