בין ההתקפות על המשטרה והחיקויים החמורים של התקשורת, "נאום ההמלצות" שנשא אמש (שלישי) ראש הממשלה בנימין נתניהו בכפר המכביה כלל גם כמה אי-דיוקים. נתניהו טען שהמשטרה המליצה להגיש נגד הנשיא ריבלין כתב אישום, ושהיועץ המשפטי סגר את התיק. אחר כך, אמר ש-60% מהמלצות המשטרה "נזרקות לפח", והאשים את הקרן החדשה לישראל במימון ההפגנות בשדרות רוטשילד בתל אביב. העובדות, למרות זאת, קצת אחרות: המשטרה המליצה לסגור את כל תיקי החקירה נגד ריבלין בזמנו והיועץ המשפטי אימץ אותה, רוב המלצות המשטרה נגד נבחרי ציבור מסתיימות באישום, והקרן החדשה בהודעה רשמית אמרה שמעולם לא פנו אליה ואין לה שום קשר למה שקורה בשדרות רוטשילד. אם עיתונאי היה מפרסם סיפור עם כל כך הרבה אי-דיוקים, נראה שנתניהו היה מאשים אותו בפייסבוק בהפצת "פייק ניוז".
נואם בחסד כמו נתניהו, שמאחוריו שעות של כתיבת נאומים, לא אמור ליפול בבדיקת עובדות, אבל הייתה אמת אחת בנאומו שקשה להתכחש לה לפחות ברמה הפוליטית. בשנה שעברה המשטרה פתחה בחקירה של חשדות לשוחד, מרמה והפרת אמונים מצד ראש הממשלה - ומאז, כלום לא קרה. נתניהו המשיך לנהל את ענייני המדינה, נסע למקומות שונים, לא פתח במלחמה וגם לא עשה שלום, והחליק בקלות משברים קואליציוניים. למרות הטרוניות החוזרות והנשנות שלו, החקירה נוהלה עם מעט הדלפות והוטל צו איסור פרסום על עדות המדינה של ארי הרו, ראש הסגל לשעבר. בשבועות הקרובים המלצות המשטרה יפורסמו ברבים, איסור הפרסום קרוב לוודאי יוסר, והקרב של נתניהו על חייו הפוליטיים יעבור לשלב הבא.
עוד בנושא
נתניהו במתקפה נגד המשטרה: "גם אם יהיו המלצות - רובן מושלכות לפח"
במשטרה דוחים את טענות נתניהו; "הוא ירד לגמרי מהפסים"
גבאי נגד נתניהו: "לא המשטרה קיבלה מתנות ב-200 אלף דולר - אתה קיבלת"
ראש הממשלה נערך לרגע הזה זה שבועות, ונאום ההמלצות אמש היה שיאו של קמפיין דה לגיטימציה נגד המשטרה שהוא מוביל מאז שהכנסת חזרה מפגרת הקיץ. יו"ר הקואליציה דוד ביטן וח"כ דודי אמסלם (הליכוד) הובילו את המסע בראש חוצות, עם שני מאבקים אגרסיביים שהותירו צלקות לא קטנות על הקואליציה (אך דווקא אמש, בנאום סביב נושא ההמלצות, לא נכחו באולם).
נתניהו הרחיק את עצמו מהחוק הצרפתי, שנועד לאסור חקירות של ראש ממשלה מכהן, וגם מהחוק שנועד למנוע את פרסום המלצות המשטרה. אך בסופו של דבר, בשני המקרים, הוא נאלץ "לשים ברקס" ולהחריג עצמו מהחוקים. כך, המהלך שנועד למנוע מהציבור להיחשף להמלצות המשטרה נכשל.
אבל בינתיים, הוא הרוויח שעות של דיונים באולפנים ותכניות הרדיו שהטילו ספק בנחיצותן של המלצות משטרה בכלל ודנו אם זה לגיטימי לחקור ראש ממשלה מכהן. במקביל, דיווחים על שערוריות ומחדלים לכאורה שקשורים בשמו של מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך הטילו צל על התנהלותו. המטרה ברורה: כרסום דרמטי באמינות המלצות המשטרה ומזעור דרמטי של חשיבותן, כדי לעבור את השלב הזה ולהעביר את הכדור לפתחו של היועץ המשפטי לממשלה.
בשביל אלף הפעילים והמעריצים שהגיעו אתמול לכפר המכביה, ובשביל רבים שנשארו בבית, המופע של נתניהו היה מספיק בשביל שכשיפורסמו בסופו של דבר המלצות המשטרה, הם ימשכו בכתפיים ויגידו "אז היו המלצות, אז מה?". מטבע הלשון הזה כנראה ילווה אותנו הרבה בשבועות הקרובים. רבים בליכוד גם הנהנו בחיוב כשנתניהו הביך את ריבלין, במעין פעולת תגמול לנאומים המוסרניים שהוא נושא נגד הממשלה על בימת הכנסת, ולא כל כך הפריעו להם קריאות הבוז נגד הנשיא. עם זאת, גורלו של נתניהו לא נתון בידי אלה, אלא דווקא בידי אחרים, שמסתייגים מההכפשות וההשמצות וקולם מתחיל להתגבר.
אחרי שהרב יובל שרלו היה הנואם המרכזי ברוטשילד בשבוע שעבר, העיתונאי יועז הנדל הודיע ב"ידיעות אחרונות" על אירוע מקביל להפגנות המחאה ברוטשילד במוצאי שבת הקרובה, כדי לייצר "מקום שבו הימין מדבר נגד שחיתות". השרה לשעבר לימור לבנת, מבכירות הליכוד בעבר, קראה אתמול לאנשי המחנה הלאומי להגיע לכיכר ציון שבירושלים, ולא מן הנמנע שעוד פורש מהליכוד ימצא את עצמו בכיכר - השר לשעבר משה יעלון - שהגיב בתקיפות למה שכינה "המופע המבזה של מי שאמור להנהיג את המדינה ומתנהג כעבריין נמלט". שני ח"כים מהקואליציה כבר אישרו את הגעתם רועי פולקמן ורחל עזריה (כולנו) וגם הח"כים יהודה גליק ואורן חזן (הליכוד) שוקלים זאת. הנדל בחר בכיכר ציון ולא בכיכר פריז הסמוכה למעון בבלפור, אבל אם תגיע מסה קריטית של אנשים ושמות גדולים מהימין והמרכז, הבלאגן הפוליטי יעבור למיקום קרוב מאוד למעון.
ההפגנה הזו צריכה לעניין לא רק את נתניהו, אלא גם את שותפיו הקואליציוניים התוהים לגבי צעדיהם העתידיים, ובעיקר השרים משה כחלון ונפתלי בנט. עד עכשיו, הלחץ הציבורי הגיע מהפגנות פתח תקווה ורוטשילד, אבל תחושת המיאוס מנתניהו מאיימת להתפשט גם לקהלים שלהם, בימין הרך ובימין הממלכתי-דתי. המלצות המשטרה, ובעיקר הסיפורים הפיקנטיים על האופן שבו נתניהו שיחד לכאורה את חבריו ואילו מתנות קיבל לכאורה ולשם מה, עשויים להגביר את הביקורת וסימני השאלה על המשך הישיבה בממשלה. אבל בעוד בנט תמיד יוכל להגיד "לא מפילים ממשלת ימין", עבור כחלון הסיטואציה הרבה יותר מורכבת. שר האוצר, שחברי סיעתו יוצאים להפגין נגד השחיתות, ספג מכה לא קלה כשגמגם בקרב מול נתניהו על חוק ההמלצות, והוא מתקרב שוב לנקודת מבחן גדולה.
המפתחות לטלטלה הפוליטית, כן או לא, נמצאות בעיקר בידיו של כחלון, זאת משום בימים אלה מתחילה הקואליציה להיערך להעברת תקציב 2019. בינתיים, נראה שכל השותפים בעיקר זורקים לו פצצות מצרר. כבר מזמן שר הביטחון אביגדור ליברמן העלה דרישה לתוספת של מיליארדים לתקציב הביטחון, הליכוד הודיע השבוע שהוא כופה נוסח לחוק הלאום שלא מקובל על כולנו, ולסיום סיומת - בנט ושקד הפיצו תזכיר חוק ממשלתי למהפכה חוקתית, וכחלון שוב יידרש כנראה להיות מגן בית המשפט העליון. גם מול החרדים לא באמת לגמרי נרגעו הרוחות, ולנתניהו יש יו"ר קואליציה חצי משותק. בקיצור, שמח. מאז משבר התאגיד, כחלון נהג להשתעשע בראיונות בהגדרת היחסים בינו לבין נתניהו במדד "כבר כן" או "כבר לא". בשלב זה, האינטרס שלהם משותף - לא ללכת לבחירות - אבל אחרי פרסום ההמלצות, מאוד יכול להיות שיתברר שכבר לא.