(בווידאו: תיעוד המנוסה ההמונית בנמל תל אביב, בשנה שעברה)
ע', תושבת הדרום שנחבלה ושברה את רגלה לפני שנה בנמל תל אביב, הוכרה על ידי המדינה כנפגעת פעולות איבה, וזאת למרות שהאירוע שבו נפצעה לא היה אירוע טרור, אלא קטטה שנודעה בכינוי "הפיגוע שלא היה". התגרה, שהתרחשה במסעדת "בני הדייג" שבנמל בחודש נובמבר 2016, גרמה לבהלה גדולה, שבמהלכה נשמעו קריאות "מחבלים" ו"דקירות" שהובילו לכאוס המוני בכל המתחם ולמנוסה של מאות אנשים במשך דקות ארוכות, עד שהודיעה המשטרה כי לא מדובר באירוע חבלני.
ע' ובני משפחתה הגיעו למפגש משפחתי ב-19 בנובמבר בשנה שעברה לכבוד ביקורו של חבר שהגיע לישראל מעבר לים. "קבענו להיפגש בנמל בשעה 17:00", שחזרה ע' בשיחה עם וואלה! NEWS. "התרגשנו מאוד, והגעתי במיוחד מהדרום הרחוק כדי לפגוש את החבר. החלטנו לשבת לשתות משהו ב"ארומה", ופתאום ראינו גל של אנשים שבורחים על נפשם וצועקים 'דקירות' ו'יריות'", סיפרה. "ההמונים הגיעו לכיווננו במהירות, ומהר מאוד מצאתי את עצמי שוכבת על הרצפה. אנשים הפילו אותי מהשולחן, עפתי על הרצפה ושולחן כבד מברזל נפל לי על הרגל ושבר לי אותה".
עוד בוואלה! NEWS:
"הוא כולא את הילדים": תיעוד ממהומה באוטובוס בחיפה
מצפון ועד דרום: השחיתות ברשויות המקומיות הפכה למכת מדינה
נזקים במיליארדים וסגירת הענף: הדוח שמזהיר מביטול הכדורגל בשבת
"בהתחלה לא הבנתי מה קרה. אחותי עוד הספיקה להחביא ילדה קטנה מתחת לדלפק", הוסיפה. ע' קמה על רגליה והחלה לברוח מהמסעדה כשהיא מדממת מרגלה. "אנשים צעקו לי 'ירו בך, ירו בך'", שחזרה. רק אחרי כמה מאות מטרים מצאה חובש שטיפל ברגלה הפצועה. "אחרי דקות ארוכות עבר שוטר וצעק: 'אתם יכולים להירגע, זה לא היה פיגוע, אלא ריב בין מלצרים ללקוחות", סיפרה ע'. לדבריה, הדבר היחיד שחשבה עליו לאורך כל האירוע היה שיחת הטלפון לבעלה, שנשאר בביתם בדרום. "חשבתי שעוד רגע מגיעים המחבלים ורוצחים אותי. צרחתי 'אני רוצה הביתה, קחו אותי מכאן'", אמרה.
מאז האירוע הקשה, ע' לא חזרה לנמל תל אביב. היא מעידה כי היא מתקשה מאוד לתפקד בחייה. "אני פוחדת, אני לא ישנה בלילה. אני מדמיינת שיש מחבלים מסתובבים בחצר שלי וסובלת מסיוטים. החיים שלי נהרסו והשתנו מהקצה אל הקצה", סיפרה. לדבריה, לפני שבעה חודשים פוטרה מעבודתה באחד מבתי המלון היוקרתיים באילת. "בגלל שבמלון עובדים הרבה זרים מירדן ומסודאן, הייתי פוחדת לצאת מחדר העבודה שלי, ואחרי שלוש שנים שבהן הייתי עובדת מצטיינת, פוטרתי". גם למסעדות היא כבר לא הולכת. "כל צרחה של ילד מלחיצה אותי, ואני פשוט קמה ובורחת מהמסעדה", אמרה.
ע' סיפרה כי היא נפגשת תכופות עם פסיכיאטרים ונוטלת כדורי הרגעה. "רק כשאני רואה את האור בחמש בבוקר, אני נכנסת למיטה והולכת לישון. כל רעש מפחיד אותי". לדבריה, גם מערכת היחסים עם בעלה עלתה על שרטון. "קשה מאוד איתי. יש גבול לכמה הוא יכול להבין ולהקשיב", סיפרה.
בשנה האחרונה ניהלה ע' באמצעות עורכת הדין עדי בן ישי-גרינס, ראש מחלקת נפגעי איבה במשרד "מרקמן את טומשין", והמתמחה חן עמיר, מאבק משפטי להכרה בה כנפגעת פעולות איבה. עורכי הדין טענו כי מדובר שההמון סבר כי מדובר בפיגוע, החל לצעוק ולרוץ על נפשו, מה שגרם לפציעתה של ע' ובהמשך גם לפגיעה נפשית.
בחוק מוגדרת פעולת איבה כאירוע שמטרתו פגיעה בעם היהודי. גם אם הפגיעה אירעה בשגגה, בנסיבות שבהן היה מקום לחשש סביר שתבוצע פעולת איבה, היא תוכר ככזו שנגרמה בעקבות פעולת איבה. נפגעי פעולות האיבה ובני משפחותיהם זכאים, על פי החוק, לתגמולים כספיים ולהטבות שונות, המיועדים לסייע להם ולתמוך בהחלמתם.
מטעם משרד "מרקמן את טומשין" נמסר: "מחלקת תביעות האיבה במשרדנו הגישה בשמה של ע' את תביעתה כהכרה לנפגעת פעולות איבה בשל פגיעות פיזיות ונפשיות הפוגעות באיכות חייה. מרשתנו הוכרה כנפגעת פעולות איבה משום שסברה שמדובר באירוע איבה, והרי שחוק נפגעי פעולות איבה מאפשר הכרה במקרים כאלה כאשר יש יסוד סביר להניח שמדובר בפגיעת איבה אם לא הוכח אחרת". בימים אלה ממתינה ע' לוועדות רפואיות לשם הארכת שיעור הנכות שלו היא זכאית.