אלפי בני אדם, קרוב לרבבה, התגודדו סביב מגרש הכדורגל של קבוצת "מכבי חשמונאי ירושלים" בבירה בצהרי שבת בתחילת חודש יוני ב-1931. למשחק של מכבי מול הקבוצה של העדה הארמנית בירושלים, הגיעו רבים מהקהילה החרדית בעיר למחות על חילול השבת.
הוועד הלאומי ניסה לפשר בין הצדדים, ללא הועיל, וראש הוועד יצחק בן צבי הפציר בשחקני מכבי, יחד עם חבר הוועד הרב אוסטרובסקי לוותר על קיום המשחק. השחקנים המתוסכלים דחו את הבקשה, ואמרו לשניים "להסתלק ולא להתערב", כפי שנכתב אז בעיתון "דואר היום". המשחק יצא לדרך אך כמעט ולא שוחק בשל אלפי מפגינים שפרצו למגרש במאבק שנמשך מהשעה ארבע אחרי הצהריים עד לשעה שש. שוטרים בריטים רכובים על סוסים הסתערו לתוך ההמון אבל לא הצליחו לשמור על הסדר.
עוד באותו נושא:
הפתרון המסתמן למשבר הכדורגל בשבת: היתר נקודתי, ללא פגיעה בסטטוס קוו
הרבנות הראשית נגד כדורגל בשבת: "אסור לנו לשתוק על זה"
ההנהגה החרדית קוראת לנציגיהם לקדם חקיקה שתמנע פגיעה בשבת
"נגרמו מהומות ובלבולים שגרמו לפגועים ואסורים חפים מכל פשע," דווח בעיתון. הרב אוסטרובסקי טען כי המפגינים הביעו את מחאתם באופן חוקי ולא השליכו אבן או הרימו יד ולכן, לא הייתה הצדקה להתנהגות הפראית של המשטרה. לדבריו, האלפים שהתאספו סביב למגרש "הביעו את משאלתם ברחמים ותחנונים: 'אל תחללו את השבת'".
"חברי המכבי לעגו להם ושיחקו את משחקם תחת הגנת המשטרה הארץ-ישראלית", אמר הרב. הוא הבטיח לחברי אגודת מכבי כי "היהדות כולה תתקומם נגדכם ותקרע מכם את השם הקדוש 'המכבי'. התנהגותכם כמתיוונים תישאר לחרפה ולדראון עולם בהיסטוריה של ארץ ישראל".
העימות הקשה ביוני 1931 הותיר צלקות עמוקות. איתמר בן-אב"י כאב באופן עמוק את ההתנגשות האלימה והקביל אותה למלחמת האחים ערב חורבן בית שני, כשהפעם האנגלים תופסים את מקומם של הרומאים. "לאחר אלפי שנות נדודים ואחרי שנות תחיה, הנה נפל שוב בגורלנו פרי הקללה לימי קדמונותינו", אמר בנו של מחייה השפה העברית.
העיתון "דואר היום" דיווח כי היו אנשי דת נוצרים ש"מצאו תועלת ממלחמות היהודים וצילמו את המחזה העגום בכדי לשלח את התמונות לעיתוני אירופה". לעומתם, עיתון "אל-ג'אמעה אל-ערביה", שהיה מזוהה עם המופתי הירושלמי, קרא "להימנע מלבוא בקשרים עם המכבים הציוניים המחללים את כבוד דתם וגם מלשחק אתם בימות השבת".
בעימות הפנים-יהודי העיתון צידד בחרדים "שנולדו בארץ ומאמינים בחוסר ההיגיון שברעיון הבית הלאומי העברי, על סמך הפגנתם הידועה ביום השבת שעבר ועל סמך בחילתם בכפירת היהודים הציונים אשר העלייה גרפה אותם לארץ, וגם בנהיגתם אחרי העיקרונים הקומוניסטים".
לבסוף, הצליחו הצדדים לנסח פשרה שקשה להאמין כי עיקריה יכולים להתממש היום: הוועד הלאומי קבע כי "מותר לדרגל בשבתות ובמועדים" בתנאי שהמשחק עצמו יימשך שעתיים לכל היותר ושצורת השבת תישמר בכל טהרתה הלאומית. תנאי נוסף קבע כי לא יימכרו פתקאות וממתקים בשבת.
סוגיית השבת מלווה את תושביה היהודים של הארץ זה עשרות שנים, עוד לפני קום המדינה. העם היהודי שהתקבץ בארץ ישראל לא היה צבוע בגוון אחד, אמונה אחת ותפיסת עולם אחת בתחומי הפוליטיקה, הכלכלה והדת. כל גוף ניסה להשפיע ולהגדיל את חלקו בצביונה של החברה המתפתחת, ובסוגיית הדת השבת למקור חיכוך מרכזי.
לאחר קום המדינה נוסחו מספר הסדרי ה"סטטוס קוו" בניסיון למצוא את שביל הזהב לקיום חיי חברה תקינים בין חילונים ודתיים, ולנסח הסכמות שתפקידן להסדיר יחסי דת-מדינה. אולם הסטטוס קוו לעולם מצוי במתח ובניסיונות של כל צד למתוח ולאתגר אותו. לצד סוגיית משחקי הכדורגל, שבות ועולות שאלות כמו עבודה בשבת, תחבורה ציבורית בשבת, ומסחר ובילויים בסופי שבוע.
86 שנים אחרי אותו עימות שוב עולה לכותרות סוגיית קיום משחקי כדורגל בשבת ובעוד כשבועיים תגיע לפתחו של בג"ץ. המפלגות החרדיות מפעילות לחץ על ראש הממשלה שיסייע בידיהן להעביר את משחקי הכדורגל לימי חול. בימים האחרונים מסתמן פתרון לפיו יונפק היתר ספציפי לפעילות שכבר קיימת בענף הכדורגל בשבת, אך הוא לא יהיה גורף כדי שהסטטוס קוו לא ייפגע.
סוגיית הבילויים בשבתות הייתה במשך שנים מוקד לקונפליקט. בימינו, בתי קולנוע, מסעדות, מרכולים ועוד פתוחים בסופי שבוע, אך במשך שנים לא כך היה הדבר. פתיחת קופת קולנוע לפני כניסת השבת בקיץ 1950 הייתה סיבה טובה מספיק לשלוח מכתב איום ברצח לקופאי קולנוע "אדיסון" בירושלים.
כעבור שש שנים, במוצאי שבת אחד בקיץ 1956, הגיעו לקולנוע כמאה אנשי "נטורי קרתא" בהובלת מנהיגם עמרם בלוי וניסו למנוע מכירת כרטיסים טרם יציאת השבת. הקופאי ננשך בידו והמפגינים קראו "בוז למחללי השבת".
לאורך השנים החרדים הצליחו למנוע פתיחת מקומות בילוי בבירה אך ביתר חלקי הארץ חל כרסום מתמשך. באמצע שנות השמונים יותר ויותר בתי קולנוע החלו להקרין סרטים בסופי שבוע. פתח תקווה הפכה לזירת המאבק המרכזית כשקולנוע "היכל" בעיר החל להציג סרטים בלילות שישי.
החרדים זעמו והחלו להפגין מדי שבוע מול בית הקולנוע בהפגנות שנמשכו יותר מארבעים שבועות ברציפות. הסכסוך הגיע לבג"ץ שקבע כי אין איסור על הקרנת סרטים בשבת ובכך היווה גושפנקא חוקית לבתי קולנוע נוספים בישראל. בתגובה, המפד"ל פרשו מהקואליציה בעיריית פתח תקווה.
סוגיית התחבורה הציבורית בשבת גרמה לעימותים רבים לאורך שנים שרובם, כרגיל, התרכזו בירושלים. סוגיה זו הגיעה לבג"ץ השבוע והמדינה הודיעה כי תחבורה ציבורית בשבת אינה חיונית. חיפה אמנם מפעילה תחבורה ציבורית בשבת אך ברחבי המדינה האוטובוסים נותרים דוממים בשבתות. עימותים נודעים היו בשנות החמישים סביב כיכר השבת בבירה ובשנת 1963 ברחוב שבטי ישראל בסמוך למעבר מנדלבאום שבין שני חלקי העיר.
בסוף שנות השבעים עברו המאבקים אל כביש רמות וכללו השלכות אבנים וחסימות כבישים. מנגד, תושבים חילוניים התגרו בחרדים, נסעו במכוון על הכביש והדליקו מדורות. לצד הקריאות "שאבעס" המפגינים קראו לשוטרים "נאצים". בשיא המאבק באוקטובר 1983, הגיע ראש העיר דאז, טדי קולק, לתפילת שבת בבית כנסת בשכונת הבוכרים. בעת שיצא בסוף התפילה הקיפו אותו כמאתיים חרדים תוך שהם משליכים לעברו עגבניות, יורקים עליו ומכים אותו. קולק הופל פעמיים ארצה וקרש שהושלך לעברו פספס אותו אך במעט.
בשנה האחרונה סוגיית העבודה בשבת, שעוררה מאז ומתמיד יצרים רבים, חזרה לכותרות סביב עבודות תשתית הרכבת. סוגייה זו אף היא מלווה את המדינה לאורך כל שנות קיומה.
כבר בשנת 1977 חילול שבת הביא להפלת ממשלת רבין הראשונה. מטוסי F-15 הראשונים של צה"ל תוכננו להגיע לישראל בצהרי יום שישי, 10 בדצמבר 1976, וכ-3,000 בני אדם הוזמנו לטקס החגיגי בבסיס חיל האוויר. ערב הטקס פנו חוגים דתיים ללשכת ראש הממשלה בבקשה לבטל את הטקס מחשש לחילול שבת. הם נענו כי יוכלו להישאר וללון בקרבת מקום ומסוקים יועמדו בכוננות כדי להטיסם חזרה לירושלים לפני כניסת השבת. לבסוף, המטוסים נחתו בשעה 15:25 והטקס הסתיים בשעה 16:00 לפני כניסת השבת.
למרות זאת, ארבעה ימים אחרי בואם של המטוסים נערכה בכנסת הצבעת אי אמון בממשלה שנדחתה. תשעת חברי סיעת המפד"ל שישבו בקואליציה נמנעו ורבין החליט פטרם מממשלתו. הוא הקים ממשלת מעבר עד לבחירות שהוקדמו למאי 1977, בהן התרחש המהפך.
בקיץ 1999 חברת החשמל ביקשה להעביר גנרטור לאחד ממתקניה והסיעות החרדיות בקואליציה דרשו כי העבודה תיעשה באמצע השבוע. ראש הממשלה דאז, אהוד ברק, דחה את בקשתם מחשש לפקקי תנועה ענקיים. בתגובה, סיעת "יהדות התורה" פרשה מהקואליציה בצעד שסימן את סופה הקרב של ממשלת ברק.
העימות הנצחי על יחסי דת ומדינה והמתח בין ערכי היהדות והדמוקרטיה ממשיך ללוות אותנו גם היום ונראה כי הקונפליקט סביב קדושת השבת כאן כדי להישאר.
בשיא העימותים סביב כביש רמות בסוף שנות השבעים היו גם לא מעט קולות מתונים ודברי פיוס במערכת הפוליטית בישראל שכמעט ואינם נשמעים כיום. אחד מהם היה שר החינוך, זבולון המר, מראשי המפד"ל שקרא "לדבוק רק בדרכים החוקיות של מאבק פוליטי" וקבע כי "תקיפה אלימה היא מעשה רע ואסור כפי שאסור חילול שבת".
איתמר בן-אב"י שכתב על סכסוך הכדורגל בשנת 1931 כי "חרפת ירושלים העברייה במדניה", ודאי לא דמיין שגם אחרי כמעט תשעים שנה העיר והמדינה שתקום ימשיכו להתעמת סביב שמירת השבת.