שר הביטחון אביגדור ליברמן אוהב להשתמש בביטוי "הכול גן עדן" כאשר הוא נשאל לדעתו על ענייני השעה. הביקור בוושינגטון שאליו יצא אתמול (שני), גרם לו כנראה להתרשם שבכל הנוגע ליחסי ישראל-ארצות הברית, זה לא בדיוק המצב.
ליברמן הגיע לבירה האמריקנית לראשונה מאז מינויו לשר הביטחון בחודש שעבר, וקיים פגישת עבודה מוצלחת עם מקבילו האמריקני, אשטון קרטר, שידוע כידיד קרוב של קודמו של ליברמן בתפקיד, משה יעלון. בשיחה בין השניים עלו לא מעט נושאים חיוביים הנוגעים לשיתופי פעולה בין מערכות הביטחון של ארצות הברית וישראל, אבל אי אפשר היה להתעלם גם מהבעיה שמעיבה בימים אלה על יחסי שתי המדינות: המשא ומתן התקוע על חבילת הסיוע הביטחוני שוושינגטון מציעה לירושלים.
הסכם הסיוע הביטחוני - עוד כותרות:
כחלון לנתניהו: "לאמץ את הסכם הסיוע האמריקני בקדנציה של אובמה"
תמה פגישת ליברמן וקרטר; "בישראל מאמינים שניתן לאשר את הסיוע בקרוב"
כחלון בדיון דחוף שכינס רה"מ: "לקבל את הצעת ארה"ב על הסכם הסיוע"
מדובר בסאגה שנמשכת כבר חודשים רבים, עוד משלהי שנת 2015. ממשלו של הנשיא ברק אובמה מציע לישראל חבילת סיוע ביטחוני חדשה, שבמסגרתה תקבל המדינה קרוב ל-40 מיליארד דולר, שייפרסו על פני עשר שנים. ראש הממשלה בנימין נתניהו לא מקבל את ההצעה משתי סיבות. ראשית, הוא דורש סכום גבוה יותר, החוצה את רף ה-40 מיליארד. שנית, אם לא יקבל את מבוקשו, הוא דורש לאפשר לישראל להמשיך ולגייס סכומים גבוהים דרך הקונגרס האמריקני - כספים שיתווספו להקצבה הנדיבה של הממשל.
בבית הלבן מתנגדים בתוקף לדרישה הזו. אי אפשר להאשים את הפקידים האמריקנים באנוכיות במקרה הזה, שכן ההסכם החדש ייכנס לתוקף הרבה אחרי שהצוות של אובמה כבר יהיה עסוק בחיים חדשים באזרחות. אלא שמבחינת האמריקנים, מדובר כאן בסוגיה תקציבית חשובה המקיפה מיליארדי דולרים, וגם בנושא עקרוני: הם רוצים להחליש את אחיזתו של הקונגרס במערכת היחסים האסטרטגית עם ישראל, ולחזק את מעמדו של הבית הלבן - גם אם מי שבפועל ירוויח מכך לא יהיה אובמה, אלא הנשיא או הנשיאה שיבואו אחריו.
במשך חודשים רבים עוקבים במערכת הביטחון בדאגה אחר הדשדוש במגעים מול האמריקנים, שאותם הפקיד נתניהו בידיו של סגן ראש המועצה לביטחון לאומי, יעקב נגל. בשעה שמדינות ערביות חשובות באזור מיהרו לחתום על הסכם ביטחוני חדש במקביל למגעים שניהל אובמה עם איראן, דווקא ישראל נקטה בגישה של "נחכה ונראה", ובינתיים החלק הראשון של המשוואה נמשך הרבה מעבר למה שציפו בצה"ל.
אתמול הדאגה של מערכת הביטחון קיבלה ביטוי פומבי מתוך הממשלה, כאשר גם שר האוצר משה כחלון וגם ליברמן השוהה בוושינגטון, דחקו בנתניהו לקבל כבר כעת את ההצעה האמריקנית ולחתום על הסכם. ליברמן עשה זאת על דרך החיוב, ואמר כי הוא סבור שאפשר "לסגור הסכם" במהרה, ואילו כחלון בחר להביע עמדה נוקבת יותר, והזהיר את נתניהו לא לקחת הימור ולחכות לממשל האמריקני הבא.
כחלון אולי לא נתפס כ"מר אמריקה", בניגוד לנתניהו, אבל במקרה הנוכחי יש לא מעט גורמים המצביעים על כך שהצדק איתו. המועמד הרפובליקני לנשיאות, דונלד טראמפ, אמר בעבר כי הוא מתנגד להגדלת סכומי הסיוע שארצות הברית מעניקה למדינות זרות, והשתעשע פומבית באפשרות כי מדינות שקיבלו תמיכה אמריקנית נדיבה, כולל ישראל, יצטרכו להחזיר את הכסף. הילרי קלינטון מן הצד הדמוקרטי אינה צפויה להציע יותר ממה שמציע אובמה. בניגוד לאובמה, היא אינה נושאת באחריות ישירה להסכם הגרעין עם איראן שישראל כל כך התנגדה לו.
בדבריו של כחלון הייתה אזהרה אחת שכדאי לשים אליה לב במיוחד: הוא אמר כי אסור לישראל להיראות כמי שמתערבת בבחירות הקרובות באמריקה. לכאורה, נושא חבילת הסיוע לא קשור לבחירות, אבל בצמרת המדינית והביטחונית יש מי שחוששים כי אם ישראל תעמוד בסירובה לקבל את ההצעה של אובמה, הדבר יהפוך אותה לחלק מהמאבק הפוליטי באמריקה. לטענתם, הרפובליקנים יאשימו את אובמה שהפקיר את ישראל מבחינה ביטחונית, בשעה שקלינטון תגן על הנשיא ותטען שהציע לישראל הצעה נדיבה במיוחד, אך לא זכה לתשובה.
נתניהו אמר כמה פעמים בחודשים האחרונים כי הוא מתכוון להימנע אפילו מיצירת בדל של מצג של התערבות ישראלית בבחירות. הפיכת חבילת הסיוע הביטחוני לחלק מהפינג-פונג הפוליטי האמריקני, שנכנס בימים אלה ממש להילוך גבוה, עשויה ליצור בדיוק את האפקט שראש הממשלה חושש ממנו. אם לשפוט על פי דבריו של כחלון, האפשרות הזו בהחלט מעוררת דאגה בירושלים.
ליברמן וכחלון אינם רק צופים מן הצד באירוע הזה. הראשון עומד כעת בראש מערכת הביטחון, שמעוניינת מאוד בהשלמת ההסכם כדי שתוכל להמשיך להתקדם בתכניות העבודה הרב-שנתיות שלה, שבהן יש משקל רב לכספי הסיוע מארצות הברית. כחלון, בהיותו שר האוצר, יודע שאם המגעים על חבילת הסיוע לא יושלמו עד לסיום כהונתו של אובמה, הם עשויים להידחות עוד חודשים רבים עד להשלמת התבססותו של הממשל האמריקני הבא - מה שעשוי ליצור, בטווח הארוך, מעמסה תקציבית נוספת על רקע דרישות של מערכת הביטחון.
בסביבתו של ראש הממשלה נתניהו טענו אמש כי במגעים עם האמריקנים בנושא זה מעודכנים אך ורק נתניהו וקומץ אנשים בסביבתו, וכי ראש הממשלה משוכנע שהוא יכול להשיג הסכם טוב יותר מזה שמוצע כעת על ידי הממשל האמריקני. המשמעות של הטענה הזו היא שלביקורת של ליברמן וכחלון אין בעצם בסיס עובדתי להסתמך עליו, כי הם לא מודעים עד הסוף למצב המגעים. גם אם זו לא הייתה הכוונה, בדברים יש נימה של זילזול בשני השרים הבכירים - מה גם שלפחות במקרה של ליברמן, אפשר לשער שהוא קיבל מספיק פרטים בפגישתו עם קרטר.
בכירים בישראל ובארצות הברית אומרים כבר כמה חודשים שיש התקדמות במגעים ושההסכם קרוב להשגה. בינתיים, אלה נותרו רק בגדר דיבורים. יהיה מעניין לראות בשבועות הקרובים אם הביקורת שהשמיעו כחלון וליברמן תתרום לכך שנראה גם צעדים מעשיים לסגירת הסוגיה החשובה הזו.