האם מותר לקרוא לשופט "בן זונה"? ומה לגבי "אידיוט" ו"אפס" לשוטר? למה אדם אחד שקרא לשוטר "בן זונה" זוכה ואילו אחר שכינה קבוצת שוטרים בהפגנה "בני זונות שרמוטות" הורשע בבית משפט? האם לקרוא לקצין צה"ל "רוצח" זה חלק מחופש הביטוי? איזה ביטוי מהווה עבירה פלילית ואיזה ביקורת קיצונית אך לגיטימית?
ביום ראשון הקרוב יתכנס בבית המשפט העליון הרכב מורחב של תשעה שופטים, על מנת לדון בגבולות עבירת "העלבת עובד ציבור", ומתי האזרח הזועם עלול להישלח לעונש מאסר בשל אמירותיו. על פי נתוני המשטרה שנמסרו לאגודה לזכויות האזרח, בשנת 2014 בלבד הוגשו 1,620 כתבי אישום עם סעיף העלבת עובד ציבור, ב-131 מתוכם היה זה סעיף האישום היחיד. מדובר בעלייה דרמטית משנת 2013, אז הוגשו 1,255 כתבי אישום. אין נתונים על כמה חקירות נפתחו בעניין הסעיף, אולם סביר להניח שמדובר במספרים גדולים בהרבה.
הדיון ביום ראשון הקרוב יתקיים סביב ערעורו של אליצור סגל, תושב ההתנחלות עפרה שבשלהי 2004 פרסם מאמר בעלון של תנועת "מנהיגות יהודית" על רקע תכנית ההתנתקות, שבו תקף את הרב הצבאי הראשי באותם ימים, ישראל וייס. "הרב הצבאי הראשי שותף לגילוי עריות - איסור ייהרג ובל יעבור... הרב הצבאי שותף לחילול שבת שהוא איסור סקילה... הרב הצבאי שותף לביטול מצוות יישוב הארץ... הוא שותף להאכלת אלפי יהודים באיסורי דאורייתא... די בזה ואין צורך להשלים את דמותו", נכתב במאמר. הדברים עצמם לא הגיעו לידיעת הרב וייס, אלא רק בעקבות תלונה במשטרה שהגיש ח"כ מטעם מפלגת העבודה. ביולי 2006 הוחלט להגיש נגד סגל כתב אישום בגין העלבת עובד ציבור.
עוד בוואלה! NEWS:
גל הקור הראשון של העונה מגיע - אך הסיכוי למשקעים נמוך
חייל נפצע באורח קל בפיגוע דקירה בחברון; שני מחבלים חוסלו
ישראל וארה"ב יקיימו את גדול תרגילי ההגנה האוויריים
סגל, המיוצג ע"י עו"ד יצחק בם, טען לאורך משפטו כי מדובר באמירות החוסות תחת חופש הביטוי. למרות הדברים, הוא הורשע בבית משפט השלום, ערער לבית המשפט המחוזי שדחה גם כן את הערעור, ועתה מגיעה הסוגיה לפתחו של בית המשפט העליון. מדובר באחת הסוגיות המשמעותיות והעקרוניות ביותר שבית המשפט העליון נדרש לה: מה הגבול שבין ביקורת, ארסית ככל שתהיה, לבין עבירה פלילית?
כינה שוטר "תפוח רקוב" - והורשע
מי שכבר לא ייזכה למחילה הוא יוסף אונגרפלד. ב-2003 תלה אונגרפלד שלט נגד שוטר ממשטרת חדרה שבו כתב: "צריך לפטר את א' בגלל שיתוף פעולה עם עבריינים. משטרה לא צריכה תפוחים רקובים". אונגרפלד הורשע בתום דיון בעליון, שבו נקבע כי מטרת העבירה היא לשמור על תפקודו התקין של עובד הציבור ושל השירות הציבורי בכלל. עוד נקבע כי בפועל רק ביטוי שהוא בבחינת "העלבה" של ממש שעלול להוביל לפגיעה בתפקוד התקין של עובד הציבור הוא ביטוי שחצה את גבולות הלגיטימיות.
גם שם נחלקו הדעות בין ארבעה שופטים, שחשבו שרק גידופים הם בגדר העלבה וגם אז יש לבחון אם העלבון הקשה פוגע בעבודת העובד הציבורי. דעת הרוב קבעה כי לא ניתן בפועל להבדיל בין ביקורת חריפה לדברי גידופים ונאצות. השופטת איילה פרוקצ'יה, שהובילה את דעת הרוב, קבעה כי איסור פלילי יהיה כל ביטוי "הפוגע בליבת כבודו של האדם, וכרוך בפגיעה מהותית וקשה בגרעין המוסרי-ערכי שממנו שואב עובד הציבור את מקור כוחו וסמכותו".
בבית המשפט המחוזי בירושלים נקבע כי דבריו של סגל חצו את הגבול. "אין מדובר בהבעת עמדה פוליטית ומשמעות הדברים פשוטה: רמיסה ברגל גסה של מעמדו המוסרי, הדתי והתורני של רב צבאי. לא רחוק מאתנו ההרהור שמא יש בדברים הסתה לאלימות", נומק.
השופטים התייחסו גם לעובדה כי סגל הוא גם בעל הסמכה לרבנות, ושיש אפשרות שדבריו יובילו לפגיעה במידת האמון של החיילים ברבנות הצבאית. לבסוף הוחלט להקל בעונשו של סגל ונגזרו עליו 30 ימי מאסר על תנאי - אך הסוגיה העקרונית נותרה על כנה. "נוצרה מציאות אבסורדית שבה זה לא פלילי לקלל עובדי ציבור בקללות סתם, אבל זה כן פלילי לכתוב מאמרי ביקורת שעוסקים בתפקודם", אומר עו"ד בם. "יש פה עולם הפוך שנוגד את הערכים הבסיסים של הדמוקרטיה ואני מקווה ששופטי העליון יתעשתו ויתקנו את הטעות של אונגרפלד".
על אף שסגל הוא במובהק איש ימין, יש שיאמרו אפילו קיצוני, הוא נתמך בערעורו דווקא על ידי ארגוני שמאל רבים: האגודה לזכויות האזרח מלווה את ההליך ואף הצטרפה כידידת בית המשפט בקריאה שלא להגביל את חופש הביטוי, גם אם מדובר באמירות קשות; המכון הישראלי לדמוקרטיה; ואפילו חברת הכנסת זהבה גלאון, הקוראת לבטל את סעיף העלבת עובד ציבור מחוק העונשין.
גם השופטת דליה דורנר מתייצבת לימין סגל. "פסק הדין של אונגרפלד ממש הבהיל אותי", סיפרה דורנר לפני שבועות אחדים באירוע של המכון הישראלי לדמוקרטיה. "בכלל, כל הסעיף הזה של העלבת עובדי ציבור בעיניי הוא מאוד בעייתי. יש מדינות שבהן על העלבת המלך תולים אותך, אבל אצלנו זה לא ככה אז תופסים את אונגרפלד ומעמידים אותו לדין. עובד ציבור רציני שחוטף נאצות או קללות צריך להתעלם. זה לא מגן על אמון הציבור ואני לא רוצה גם שהאזרח כל כך יאמין בכל עובד ציבור, מותר לבקר. הוא לא מנומס ומקלל? אם השוטר נורא נעלב אז הוא יש איסור של לשון הרע. אי אפשר לרכוש את אמון הציבור בהליך פלילי, ויסלחו לי השוטרים והשופטים".
אלא שהלכת אונגרפלד יצרה בלבול גם בקרב שופטים רבים. כשהמשטרה בחרה להעמיד אזרחים לדין בגין קללות שהשמיעו נגד שוטרים או עובדי ציבור, ההרשעה או הזיכוי היו תלויים ברגישות אוזנו של השופט. מרשימה שהכינה הסנגוריה הציבורית ניכר בלבול רב בקרב השופטים: ב-2011 הועמד בבית משפט השלום אזרח לדין לאחר שאמר לשוטר "אני אזיין את איציק ואת כל השוטרים" וזוכה מהעלבת שוטר. גם בבית משפט השלום בצפת ב-2001 זיכה אדם שאמר לשוטר "מניאק, אני לא רואה אותך ממטר". וכמוהו גם אדם בכפר סבא, שהועמד לדין לאחר אמר לשוטר "בן זונה, מניאק, חתיכת החרא הזה לא נותן לי לעשן".
נראה כי אותם שופטים בעיר מוכנים לסבול גידופים ולא רואים בכך העבירה פלילית. ב-2012 הוחלט כי הביטויים "נבלה" ו"חלאת מין" אינן מהוות עבירה של העלבה. לעומת זאת, אזרחים שנשפטו אצל שופטים אחרים מצאו את עצמם מורשעים. כך, למשל, אזרח שקרא לשוטרים "בני זונות, שרמוטות" ב-2012, הורשע בהעלבת עובד ציבור. במקרה אחר, בבית משפט השלום ברמלה, הורשע אדם לאחר שאמר לשוטר "אני שם זין על כל המשטרה". גם בראשון לציון לא סבלניים כלפי ביטויים דומים: באותה שנה הורשע אדם לאחר שאמר לשוטרת "מי את, יא פני זבל, פני תחת, מי נתן לך עבודה במשטרה". הדברים מעידים על לא רק על בלבול רב, אלא על כך שלעתים דווקא קללות ונאצות זוכות להגנה, בעוד ביקורת, בוטה ככל שתהיה אך שיש לה מקום בשולי הדיון הציבורי, זוכה להרשעה ולענישה.
"העבירה הזו לא צריכה להיות קיימת בספר החוקים", אומר הסנגור הראשי ד"ר יואב ספיר. "בניגוד למה שחושבים, זה לא עבירה נדירה בכלל וזה מדהים לראות במה המשפט הפלילי שלנו מתעסק. גם במצב שמסתיים בזיכוי, יש פה נזק גדול לאדם שמוצא עצמו במעצר, חקירה ובהליך משפטי". בין היתר מציין ספיר כי לרוב, הקללות והגידופים מגיעים ממקום של תסכול ומדגיש כי מרבית ההעמדות לדין הן נגד אנשים מהמעמד הנמוך, שמוצאים את עצמם פעם אחרי פעם ניצבים מול שוטרים ועובדי ציבור, לעומת אנשים בעלי הון, שיימצאו לדבריו דרך אחרת לפרוק את תסכולם על מערכות המדינה, דוגמת תלונות מסודרות למח"ש או לנציב תלונות הציבור ברשויות השונות.
"הטחת עלבונות בעובד ציבור כשלעצמה איננה ולא צריכה להיות עבירה פלילית. דמו של עובד הציבור אינו סמוק יותר מדמו של כל אדם אחר, ורף הרגישות שלו בוודאי לא צריך להיות נמוך יותר. לכן ככלל, על פי פסיקת בית המשפט העליון, לא אמורים כלל להיות מוגשים כתבי אישום בגין קללות וגידופים שאין בהם כדי לפגוע באופן מהותי בשירות הציבורי.
במציאות, כתבי אישום כאלה כן מוגשים, לרוב כשהקללות מופנות כלפי שוטרים, וזאת בשל הנגישות הגבוהה של השוטרים ליכולת להגיש תלונה. העבירה של העלבת עובד מביאה אם כן לאכיפה סלקטיבית, והיא מנוגדת לעקרון החוקיות בשל העמימות הרבה הגלומה בה. מבדיקה שערכנו נראה שהשאלה אם אותם כתבי אישום, שלטעמי לא היה מקום להגשתם מלכתחילה, יסתיימו בזיכוי או בהרשעה, מוכרעת פעמים רבות על פי רגישותו של השופט היושב בדין. מטעמים אלה אני סבור שהגיעה העת למחוק את העבירה הארכאית, שאין לה אח ורע בשיטות משפט דומות, מספר החוקים הישראלי".
המשטרה לא תוותר על השוט נגד האזרחים
על אף ניסיונות חוזרים ונשנים לביטול הסעיף, הוא עדיין נותר בספר החוקים. מי שעומדים על הרגליים האחוריות בעניין זה אלה לא רק ח"כים שמעוניינים בהגנה בפני מגדפים שונים, אלא בעיקר המשטרה, שלא תוותר בקלות על עבירה שמשמשת לעתים גם כשוט נגד אזרחים מתוסכלים בהפגנות או כאלה הנתקלים בשוטרים בכבישים או במקומות אחרים.
מנגד, שופטי העליון שיישבו ביום ראשון בערעור, יצטרכו לדון בסוגיות רחבות יותר: מתי ביקורת מנומקת, גם אם היא קשה לשמיעה, כמו זו שכתב סגל במאמר ארוך ומפורט, חוצה את הגבול? האם יש משמעות לביקורת שכזו נגד שוטר זוטר לעומת ביקורת חריפה כלפי קצין בכיר? ובכלל, האם הגיע הזמן להעביר מסר לחברי הכנסת שהגיע הזמן לבטל את הסעיף? אגב, הרב הצבאי הראשי לשעבר וייס עצמו בכלל לא נעלב. "חשתי אכזבה", אמר כשהקריאו לו את הכתבה ההיא.
ומה עם סגל? בשיחה עמו השבוע הוא נשמע אופטימי. אולם מהמאמר החריף הוא אינו חוזר בו. "הדברים נכתבו כשהייתי עורך אתר מנהיגות יהודים והתבטאתי בצורה הכי נכונה והכי ראויה בתנאים שהיו אז. אני מתפלא שמנסים לסתום את הפה דווקא לאדם שמתבטא בצורה נכונה. אין לי שום אמון במערכת המשפט בישראל, אבל נראה מה יהיה. בכל מקרה, אני עומד מאחורי הדברים שכתבתי הם היו נכונים אז, והם נכונים גם היום".