אביה ענאקי בן 20 הוא החייל שנהרג אתמול (ראשון) בתאונת אופנוע בחווארה שבשומרון. ענאקי הוא בן למשפחה דתית המתגוררת בירושלים ובגיל 16 החליט לעזוב את ביתו ועבר להתגורר במאחז אש קודש שבבנימין. לדברי שכניו, הוא היה מאוד נמרץ ושילב בין עבודה בבניין לבין סיום לימודי הבגרות בישיבת חיצים שבאיתמר.
ענאקי נהרג מפגיעת רכב פלסטיני בכביש 60. חובשים ופרמדיקים של מד"א בשיתוף כוח רפואה צבאי ביצעו בו פעולות החייאה, אך הניסיונות להחיותו כשלו והם נאלצו לקבוע את מותו במקום. הנהג הפוגע הועבר לחקירה באגף התנועה של מרחב שומרון.
ענאקי הצטרף לעוד כמה חיילים שעזבו את ביתם וגרו ביחד במקום. היות וענאקי סומן כנוער גבעות, לדברי שכניו, צה"ל לא הסכים לגייס אותו. בגיל 20 החליט ענאקי להיאבק, כאשר החלום שלו להתגייס להנדסה קרבית.
שכניו סיפרו כי קצת לפני הגיוס הוא בנה בית צמוד לאש קודש, והציב עליו דגל של הנדסה קרבית, היחידה שאליה חלם להתגייס. חבריו תיארו שהמנהל העביר התראה להריסת המבנה הארעי, כיוון שהוא נבנה בניגוד לחוק על אדמות סקר. כדי להימנע מעימות במהלך הרגילה שלו, הרס ענאקי את המבנה. "הוא איש שאוהב שלום", תיארו השכנים.
עוד ידיעות בוואלה! NEWS:
במשטרה מודים: פועלים לסגירת בתי בושת בעיקר בשכונות אמידות
נגנז מסמך שמוכיח כי הדורסת של גל בק הייתה שיכורה ערב הפגיעה
בצעד נדיר: שני קטינים זוכו מרצח - בגלל "שיטות חקירה פסולות"
לאחר מאבק, הצליח ענאקי לשכנע את הצבא לגייס אותו, ולאחר מאבק נוסף הוא הצליח להתגייס לקרבי ולהנדסה קרבית. הוא צלח את המאבק והתגייס להנדסה כפי שרצה, והיה מפעיל D-9. שכנו אהרון קצוף מספר כי "מה שהיה מיוחד בו, זה שתמיד כשהיה חוזר מהבסיס הוא היה זורק את הילד שלי באוויר ומספר על מה שהוא עשה בצבא. הוא היה אדם מקסים, בקשר עם כולם, ותמיד עם חיוך על פניו".
"הוא נסע עם האופנוע בלית ברירה"
לדברי קצוף, "רק ביום חמישי הוא חזר מהבסיס ומיד סימס לי שהוא עושה על האש והזמין אותי ועוד כמה תושבים. תמיד הוא חשב על אחרים למרות שהיה חייל בודד". מבחינה טכנית אביה לא נחשב כחייל בודד, משום שהוא היה בקשר עם משפחתו, למרות שבגיל מאוד צעיר עזב את הבית ודאג לכל צרכיו בכוחות עצמו.
קצוף מוסיף כי "היה לו חלום לבנות את האוהל שהוא הרס עוד פעם במקום מסודר, אבל לא הצליח להגשים את החלום". והוא מוסיף: "הוא יצא היום לבסיס עם מדים ונשק, הוא ניסה לחפש טרמפים כדי לא לנסוע על האופנוע אבל כיוון שלא מצא טרמפים לאזור, וכדי לא לאחר הוא נסע עם האופנוע בלית ברירה. הוא היה בן אדם מתוק תמיד עם חיוך, תמיד דאג לכולם ועצוב לנו נורא".
באש קודש ספדו לו חבריו: "אביה הוא אחד מכמה חיילים המתגוררים ביישוב. הוא הגיע לכאן בגיל 16 כנער, ונאבק במערכת כדי שיאשרו לו להתגייס ולשרת בצה"ל. לאחר שאושר גיוסו, נלחם בשנית כדי שיאשרו לו להיות לוחם. לא היה מאושר ממנו כאשר לבסוף זכה להתגייס ולהיות לוחם בהנדסה קרבית. ביישוב היה אהוב במיוחד על הילדים, חייך תמיד ושיחק עימם בכל עת. גם כאשר חזר אחרי ימים ושבועות ארוכים בצבא, היה פונה דבר ראשון לילדי היישוב ודורש בשלומם. אביה הוא אבדה כבדה ליישוב. יהי זכרו ברוך". הוא השאיר אחריו הורים ושישה אחים.