כתב אישום הוגש היום (חמישי) לבית משפט השלום בנצרת נגד משה אורבך בן ה-24, תושב בני ברק, שמואשם בחיבור מדריך קיצוני שנחשף במסגרת חקירת הצתת כנסיית "הלחם והדגים" בכינרת. בכתב האישום, שהוגש על ידי פרקליטות מחוז צפון באישורו של היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין מיוחסת לאורבך עבירה של החזקת פרסום המסית לאלימות או טרור. הפרקליטות מבקשת מבית המשפט לעצור את הנאשם עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.
בכתב האישום, שהוגש על ידי עו"ד עמוס דניאלי ועו"ד אבי פסטרנק, נטען כי אורבך חיבר מסמך שכותרתו "מלכות הזדון", שבמסגרתו הוא קרא לביצוע מעשי אלימות וטרור כלפי בני דתות אחרות. המסמך חובר במטרה להפיצו ל"קהל יעד" יהודי, ולהדריך את קהל יעד זה בביצוע העבירות. במסמך הביע אורבך מורת רוח כלפי רשויות המדינה, ש"מתנכלות" לשיטתו לפעילי ימין המבצעים פעולות "תג מחיר" ונוקטות פעילות נמרצת כדי לעצור ולהעמיד לדין כל אחד מהם.
כמו כן, תחת הכותרת "דרכי פעולה", מואשם אורבך כי הוא פירט את שיטות הפעולה לפגיעה בעצים שניטעו על ידי האוכלוסייה הערבית, בגדרות ובעמודי חשמל שהוקמו על ידם ובזיהום בורות מים. בנוסף לכך, ציין אורבך את השיטות להצתת כלי רכב ולשימוש בבקבוקי תבערה. בהמשך המסמך הדריך אורבך באופן מפורט כיצד יש להצית מסגדים, כנסיות ומנזרים.
לקריאה נוספת בנושא
שני נערי גבעות הואשמו בהצתת כנסיית "הלחם והדגים"
מאות הגיעו להזדהות עם הכנסייה שהוצתה: "נמשיך לזרוע אהבה"
בעקבות הצתת הכנסייה: צליינים שוקלים לבטל ביקורים בישראל
מהמסמך עולה כי עדיף להקים תא קטן בכל יישוב, עיר, גבעה או ישיבה ולא תשתית רחבה, שכן יהיה פחות סיכוי לחשוף אותו. לפי העקרונות, מומלץ שהתא יהיה מורכב משלושה עד חמישה חברים, שמחליטים לעשות "מעשים קטנים" ואף מתחזקים "מכל דבר קטן". העיקר, נכתב במסמך, הוא "הרצון לקידוש ה' ולדעת לשתוק בחקירות".
לפי המניפסט הקיצוני, הדרך להקמת המתחתרת ברורה: אחרי שמשיגים חבר נאמן, משוחחים איתו כדי להבין אם יש לו אומץ. אם כן, לוקחים אותו "לשוח בשדה", מציגים לו את התכנית ואז מתחילים "לקדש שמיים כפי שכתוב בחוברת או כפי שעולה במוחם הקדוש". לאחר מכן, נכתב, יחשבו השניים על מועמד נוסף. עם הקמת התא אפשר להתחיל בפעילות, רצוי בהיקף קטן ו"לאט לאט להעלות את הרף... תמיד אפשר להשאיר על אש נמוכה".
בתוך התא, החברים נדרשים, כאמור, לשמור על מידור. כך למשל, אם שניים ביצעו פעולה כלשהי, אין זה אומר שצריך לשתף את היתר. "פשוט אסור לספר. כמובן שעל החברים האחרים מוטלת החובה לא לחקור זאת ולברר", נכתב.
בשלב זה אורבך מתמקד בדרכי הפעולה. לדוגמה, הצתת מסגד. מבני הדת המוסלמים מתחלקים לפי המסמך לכמה סוגים: מסגדים גדולים, שבהם יש חדרים וקומות, ופשוטים בעלי קומה אחת ואולם אחד. לרוב, ניתן להיכנס אל המסגד דרך הכפר, אך עדיף לעשות זאת דרך מטעים ושטחים פתוחים. הכותב מסביר כי בעוד שבבתים יש ריהוט דליק כמו ארונות וספות, במסגדים יש בדרך כלל שטיח ענק ולפעמים ארון עם ספרי קוראן - שהם צריכים להיות יעד ההצתה, שממנו תתפשט האש. איך מציתים? שתי אפשרויות: להביא דלק רב ולשפוך על המסגד אפשר גם להשתמש בפתיל השהייה, או להבעיר צמיגים ולגלגל אותם לתוך המסגד.
לצד אלו, יש גם אפשרות קיצונית יותר. "לפעמים נמאס לפגוע ברכוש ורוצים לתת מכה... לארורים. אם היינו יכולים אז... פשוט רוצים להצית את הבית עצמו על יושביו (מילים לא ברורות חסרות במסמך - א"ב)", נכתב. כותב המסמך שואל מה ההבדל, ומשיב: "בהצתת מסגד או כלי רכב אין עימות ישיר עם ערבים, כך שהסיכול הרבה פחות גבוה, וכן אין פגיעה בנפש, כך שמבחינת חומרת המעשה מצד הציונים הוא הרבה פחות...". על האפשרות להיתקלות עם יושבי הבית נכתב: "הם עסוקים בדרך כלל לכבות את הבית הבוער יותר מאשר לרדוף אחריך, ועוד כשיש לך את יתרון ההפתעה...".
אפשרות נוספת היא השימוש בבקבוק תבערה. כותב המסמך טוען כי רצוי להצטייד בקבוק תבערה של ליטר וחצי, מצת, כפפות, כיסוי להסתיר את הפנים, ולום או פטיש. "מגיעים לכפר ושם מחפשים בית עם דלת פתוחה או חלון פתוח בלי סורגים, דבר לא מצוי בכלל, פשוט אין כזה דבר, אבל אצל ה' הכול יכול להיות", נכתב. "לא מצאתם? מחפשים דלת חלשה שאפשר לפרוץ בקלות".
כותב המסמך מייחד מקום גם להצתת מנזרים וכנסיות. בשונה ממסגדים, גרים שם אנשים ולפעמים יש שם מצלמות אבטחה. "זה מחייב משנה זהירות, אבל מצד שני הרבה פעמים יש שם רכבים חונים שאפשר להתעלל בהם וכמובן שאפשר ללכת על המבנה עצמו", נכתב במסמך. "בשונה ממסגדים, יש שם יותר ריהוט, ספסלים, ארונות שאפשר להצית אותם ביותר בקלות והנזק גדול יותר".
במסמך מצוינים שמות כנסיות ומנזרים באזור טייבה ודיר ג'ריר, נצרת, כנרת, בית לחם וירושלים. כותב המסמך מסביר כי ניתן לפתוח מפה ולחפש אחרי סימנים של כנסיות, צלב למשל, או את סימני הצריח המעידים על מסגדים. למרות סיום החקירה, לא התברר מי אחראי לכתיבת המסמך, שעשוי לשמש גורמים עוינים להקמת תאים קיצוניים נוספים.
בתום הדיון שוחרר אורבך למעצר בית, זאת לאחר שבמהלך הדיון העלה סנגורו טענה שלפיה לבית המשפט בנצרת אין סמכות לדון בעניינו שכן העבירות בוצעו במחוז מרכז. לאחר הפסקה שביקשה הפרקליטות בדיון היא הגיעה להסכמה עם סנגורו של הנאשם, עו"ד יובל זמר, לפיה הוא ישוחרר בתנאי מעצר בית עד יום ראשון, אז יתקיים הדיון בעניינו בפני בית המשפט המוסמך.
עורך דינו מסר: "לא ברור מה התשתית הראייתית שעליה נסמך כתב האישום, כאשר אותו התקן נייד נתפס ברכב הרשום על שמו של אחר וכאשר אורבך אינו מורשה לנהוג כלל.
הפרקליטות אינה יודעת לומר באיזה מחשב נוצר המסמך ועל ידי מי, וברשותו של אורבך לא נתפס כל מחשב כך שמדובר בתיק שרבות בו השאלות מהתשובות. אורבך כופר במיוחס לו ובכוונתו להילחם על חפותו".