77 שנים לפני שפרצה "מחאת המכנסונים" בבתי הספר ברחבי הארץ, נתבקשו תושבי חיפה להכריע בשאלה חשובה מה נועלים לבית הספר?. "בעמדנו בפני סיום מפעל התלבושת האחידה, הננו מתכבדים להפנות את תשומת לבכם לשאלת הסנדל", כתב ועד הקהילה העברית בחיפה במאי 1938 בהתייחסו לסוגיה.
באותה שנה התכנסו תושבי העיר הצפונית על מנת לדון בשאלה כיצד לשכנע את הורי התלמידים לנעול אך ורק סנדלים תוצרת הארץ, לשון המנשר. כותבי המכתב מציינים כי "אמנם בחיפה לא כללה חובת התלבושת האחידה את הסנדל, אבל אנו דורשים מבתי הספר השגחה קפדנית. כל הקונה נעליים - יקנה אך ורק סנדלים אשר יישאו את סמל אגוד למען תוצרת הארץ". חברי הוועד הסבירו את הניסיון לחייב את התלמידים לנעול סנדלים תוצרת הארץ בכך שהדבר "יסייע להגברת התצרוכת של עור תוצרת הארץ, אשר ממנו מתפרנסות עשרות משפחות עבריות בעירנו".
עוד ידיעות בנושא חינוך:
אוניברסיטת בר אילן התקפלה: תאפשר לקיים הפנינג גאווה בשטחה
השבתת הלימודים ועצרות מחאה: "מחאת הסרדינים" מתרחבת
המורה איילת: כשהשרה שקד העבירה שיעור נגד הפצת פורנו
עוד באותו יום שבו התכנסו חברי הוועד, הם החליטו להוציא הודעה נוספת שבה פנו להנהלות בתי הספר בעיר. בתוכן ההודעה יידעו את המנהלים כי בכוונתם לערוך ביקורת במוסדות החינוך לרגל "מפעל התלבושת האחידה". הוועד הודיע כי "תכף אחרי הביקורת יפורסמו ברבים שמות בתי הספר אשר מילאו את חובתם בשלמות". "המרכז למען תוצרת הארץ" קבע כי היום האחרון לשבועות יהיה יום חג לאומי "חג התוצרת". לפי המכתב לבתי הספר, ביום זה יש לחגוג את מפעל התלבושת בפני הילדים ובכך להגביר את תשוקתם וחובתם לתוצרת העברית.
ארכיון עיריית חיפה מעלה כי ההקפדה על התלבושת האחידה בעיר נשמרה בדקדקנות גם במהלך שנות ה-60. כך למשל, באותה העת בגימנסיה "אבן פינה" ישנו הסבר מפורט על "הכנת תלבושת בית הספר". בהסבר מפורטים פריטי הלבוש לבנים ולבנות ומודגש כי "כל סטייה נחשבת לעבירה חמורה על חוקי בית הספר". בין החוקים: התלמידות מחויבות ללבוש בקיץ "חצאית קיצית כחולה" וחולצה בצבע תכלת. על החולצה יש לרקום את סמל בית הספר אך ורק בחנות הרקמה "פנינה" שנמצאת ברחוב נורדאו בעיר. הבנים מאידך, מחויבים ללבוש חולצה בצבע תכלת ומכנסיים ארוכים בצבע כחול, מתוצרת "אתא". גם עליהם נדרש לרקום את סמל בית הספר בחנות "פנינה".
אם היום יש ויכוח על אורך המכנסיים, בשנות ה-60 הוא נסוב סביב רזולוציות הרבה יותר קטנות, אך לא פחות הרות גורל מבחינת בתי הספר.