שלושה דוחות עוני שונים התפרסמו בשבוע שעבר - של הביטוח הלאומי, דוח העוני האלטרנטיבי של "לתת" ודוח של המועצה לשלום הילד. כל אלו מציגים מספרים עצומים של אוכלוסייה החיה במצוקה קשה ובניהם מספר בלתי מבוטל של ילדים. לפי דוח העוני של הביטוח הלאומי, בשנת 2013 חיו בעוני בישראל 1,658,200 נפשות, בהן 756,900 ילדים. 1.6 מיליון איש ואישה, ילד וילדה עניים במדינת ישראל. תנסו לדמיין את כל אוכלוסיית האנשים המתגוררים בעיר תל אביב, תוסיפו להם את כל אוכלוסיית ירושלים וחיפה יחד ועדיין לא נגיע למספר האנשים החיים בעוני בישראל.
מהסטטיסטיקה הזאת נגזרות עוד כמה סטטיסטיקות, בניהן: נוער בסיכון יש למעלה מ-800 אלף. נשים בזנות יש למעלה מ-10,000, ועוד אלפי חסרי בית. עוני זה לא רק מספר, לעוני יש פנים, יש חיים, רגשות וחלומות. בתוך העוני קיים רצף ובו ילדים הולכים לישון בלילה רעבים, משפחות נמצאות תחת סכנת פינוי מבתיהן, ובקצהו של הרצף, העוני פוגש את הרחוב ואנשים חיים בסכנת קיום מתמדת.
על דלתות מרכזי הסיוע לצעירים חסרי בית בירושלים ובתל אביב מתדפקים מדי יום ביומו נוער וצעירים החיים בעוני קיצוני. חלק ניכר מצעירים אלה הוא תולדת אותן סטטיסטיקות של משפחות שאינן מצליחות לכלכל את ילדיהן, קורסות תחת הלחץ ומתפרקות. ילדים נאלצים לצאת לעבוד, נושרים מבית הספר, עוברים על החוק ונשלחים לפנימיות. אם יש להם מזל, כמה הזדמנויות מוצלחות בדרך וכוחות פנימיים - הם מצליחים לשרוד את חיי התלישות ולהסתדר לבדם בעולם, חסרי כל ובעיקר חסרי העורף המשפחתי הבסיסי והכל כך נחוץ לילדים בגיל ההתבגרות.
אך לצערנו, מהמשפחות הממוספרות היטב בדוחות הגרנדיוזיים של הממשלה, יוצאים מקרים לא מעטים של בני נוער וצעירים המתגלגלים לעוני הקשה ביותר, למצב של חסרות בית ומצוקה נוראית. חוסר הביטחון הכלכלי וחוסר הביטחון בקיום קורת גג יציבה מביאים להתפרקות מנטלית של ההורים, שאת השלכותיה סופגים הילדים. המשפחה הופכת להיות תא פוגעני שדוחף את הילד להעדיף את הרחוב על פני הבית. וברחוב, כמובן, החיים אינם מאירי פנים. לינה בבניינים נטושים, בגנים ציבוריים, ובמקלטי חירום איננה משאת נפשו של ילד או אדם, הנפש קורסת תחת הנטל הכבד ומוצאת דרכים אלטרנטיביות לשרוד את המציאות ברחוב: מעורבות בזנות, שימוש בסמים או עבריינות - מה שצריך בשביל להמשיך ולחיות.
והנה לכם דור העתיד של חסרי הבית מבית היוצר של מדינת ישראל. את האנשים הצעירים האלה אפשר להציל בטרם הגעתם לרחוב. על המדינה לבנות מנגנוני איתור ומניעה שיסייעו למשפחות לתמוך בילדיהן ולחיות בכבוד. יש להשקיע בהכשרה מקצועית ובתעסוקה, להנגיש קצבאות ולהקצות סיוע חירום שימנע מצב של עוני קיצוני ויציאה לחיים ברחוב.
בשבוע האחרון התקיים דיון ער בתקשורת על ממדי העוני בשלושת הדוחות שפורסמו, אבל מאחורי המילים המודפסות והסטטיסטיקה, העוני הוא רצף ויש לו פנים. בקצה הרצף נמצאים חסרי הבית, שבתוך ההישרדות היומיומית שלהם לא תמיד נשארים להם מקום או כלים להגיע לביטוח הלאומי ולבקש סיוע, לעבור את מחסום שלטון הפקידות ולהתפקד לדוחותיו השנתיים.
לפרסום מאמרים בוואלה! דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד