ישראל דחתה הצעה לאפשר למצרים לקיים נוכחות ברצועת עזה כחלק מהסכמי השלום של קמפ דיוויד. כך עולה ממסמכים חדשים שפרסם היום (ראשון) ארכיון המדינה, ושעוסקים בביקורו בישראל של נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר ב-12 במרץ 1979, במסגרת המשא ומתן לשלום עם מצרים. פרסום המסמכים מגיע כ"מתאבן" לקראת ביקורו של הנשיא ברק אובמה בארץ השבוע.
ביקורו של הנשיא קרטר, שאליו התלוו מזכיר המדינה סיירוס ואנס ופקידים בכירים נוספים, נועד לשבור את הקיפאון שנוצר במשא ומתן לשלום. תחילתו של התהליך בביקורו ההיסטורי של הנשיא אנואר סאדאת בירושלים בנובמבר 1977. ב-1978, בתום משא ומתן בקמפ דיוויד, נחתמו במדשאת הבית הלבן הסכמי השלום בין ישראל למצרים, שסמלם בלחיצת יד משולשת בין מנהיגי שלוש המדינות: ג'ימי קרטר, מנחם בגין ואנואר סאדאת. אך לאחר החתימה נקלע ביצוע ההסכם לקשיים, והייתה סכנה שלא יבוצע. על רקע זה בא הנשיא קרטר לירושלים כדי לפרוץ את המבוי הסתום בתהליך.
החשש בישראל היה שבכניסת קציני צבא ופקידים מצריים לעזה תכיר ישראל בזכותה של קהיר על רצועת עזה. מצרים שלטה ברצועה ממלחמת העצמאות ב-1948-9 ועד לכיבושה בידי ישראל במלחמת ששת הימים ביוני 1967. חשש נוסף שעלה בדיונים, ובמיוחד בישיבת הממשלה שכונסה במהלך הביקור, היה שדריסת רגל מצרית ברצועה תוביל להקמת מדינה פלסטינית, על שטח שראש הממשלה בגין ראה בו כשייך לארץ ישראל ולעם ישראל.
"אסור לנו להכניס מצרי אחד שיטפל בתושבי עזה. כי אם נכניס מצרי אחד מכירים אנו בכך שיש למצרים זכות כלשהי על עזה... לכן, אין לשום משלחת מצרית מה לעשות שם... אוי ואבוי, מה יהיה למשלחת הזאת ומה שתעשה שם", פסק בגין, והוסיף: "וכי מה יעשו המצרים בעזה? מה יש להם לעשות בארץ ישראל? איזו זכות יש להם שם? הם יהפכו את רצועת עזה להר געש, ואלה ההוראות וכך הם מדברים, שזהו הצעד הראשון לעצמאות לפלשתינאים... עתה זו משלחת של שישה אנשים, ואחר כך יבואו עוד שניים או שלושה, ואחר כך ישלחו גם ליהודה ושומרון. הם ידברו עם ראש עיריית שכם ולנו יאמרו 'מה אכפת לכם, כי הרי הסכמתם לנהל איתם מו"מ". בגין הזהיר: "מבחינה פלשתינאית יבוא יום וזה יהיה נקרא מדינה פלשתינאית ואנו האם עוצמים אנו עיניים מלראות?".
מהמסמכים עולה עוד כי ישראל חששה לבצע את הנסיגה מסיני משום התעורר דאגה שמא מצרים לא תכבד את התחייבותה לספק נפט לישראל משדה הנפט "עלמה" במפרץ סואץ מול אבו רודס שסיני. שדה זה, שהיה בזיכיון של חברה איטלקית עוד לפני מלחמת ששת הימים, פותח והופעל על ידי ישראל והחברה האמריקנית "אמוקו". במגעים שהתקיימו על רקע זה התחייבה ארצות הברית לערוב לאספקת נפט לישראל אם מצרים לא תעשה זאת. המסמכים חושפים גם כי המצרים היו מוכנים שיותקן קו צינור שיוביל את הנפט מסיני לאילת. ואולם, בסופו של דבר אספקת הנפט נעשתה במכליות. ברקע הדברים עמדה העובדה שאירן - שתחת שלטון השאה סיפקה נפט לישראל - עברה חודש קודם לכן לשלטונם של כוהני הדת בראשות האייתוללה רוחאללה חומייני.
לקראת הביקור בישראל ובמהלכו העבירו הנשיא קרטר ועוזריו מסר כי "זה עכשיו או לעולם לא". אם ישראל לא תסכים כעת להגיע לפשרות שיובילו להסכם שלום, לנסיגת צה"ל והמתנחלים מסיני ולכינון אוטונומיה לפלסטינים בגדה המערבית ובעזה, הרי שזה לא יקרה לעולם. אחד הנושאים שאיימו לפוצץ את הדיונים הייתה דרישת מצרים שישראל תפרסם הודעה שבה תפרט את שלבי הנסיגה מסיני. ואולם מנחם בגין וכמה משרי הממשלה ניסו להפגין עמידה איתנה, ולהתעקש בכמה נושאים. "אדוני הנשיא", פנה בגין לקרטר, "נחתום רק על הדברים שאנו מסכימים להם, ועל אלה שאיננו מסכימים לא נחתום". המתח הגיע לשיאו בישיבת הממשלה, שבה כינה בגין את דרישה זו "חצופה".
"אין כמוה לחוצפה", צוטט בגין במסמכים, "וכי איך יכולים אנו להחליט היום? עוד לא החל תהליך הנסיגה וממשלת ישראל צריכה לתת להם את הרשימה - מה תפנה קודם ומה אחר כך". בגין התקשה לשלוט ברגשותיו: "אנו נחליט היום על שלבי הנסיגה? אני חייב לומר, שאני יכול לשמור על קור רוח והוכחתי זאת היום. אני רוצה לומר, שזה מרתיח את דמי. להעמיד בפנינו דרישה כזו היום? משום שצריך כל קפריזה של סאדאת או של האמריקאים למלא לכן חייבים אנו לקבל זאת? לא ולא... ".
ההתעקשות ישראל השתלמה לבסוף, והנשיא סאדאת ויתר על דרישתו. הנשיא קרטר התקשר לראש הממשלה בגין ובישר על פריצת הדרך. "אלה הן החדשות הטובות ביותר ששמעתי בחיי", אמר קרטר.