האם תעלומת היעלמותה של הטייסת אמיליה ארהארט קרובה מתמיד לפתרון? בסוף השנה שעברה חוקרים עלו על תגלית מרגשת שאמורה הייתה לפתור את התעלומה בת עשרות שנים סביב היעלמותה המסתורית של הטייסת המפורסמת בהיסטוריה - אך עדיין לא עשתה זאת. כעת מסתמנת לה פריצת דרך נוספת בנושא ואולי הפעם נוכל לשים לסיפור הזה סוף.
אמיליה ארהארט, טייסת וסופרת אמריקאית, התפרסמה בזכות היותה האישה הראשונה שחצתה את האוקיינוס האטלנטי בטיסת יחיד. היא קבעה שיאי טיסה רבים וכתבה ספרים על חוויותיה כטייסת. בגיל 39 היא נעלמה בנסיבות לא ברורות באוקיינוס השקט, בסמוך לאי האולנד, ב-2 ביולי 1937, כשסיפור היעלמותה הפך לאחת התעלומות הגדולות ביותר בהיסטוריה.
במשך עשרות שנים, חוקרים האמינו שהארהארט והנווט שלצידה, פרד נונן, התרסקו לתוך המים לאחר שבמטוס שלהם, לוקהיד מדגם L-10E אלקטרה, התגלו בעיות במנוע. בעשור החולף מומחים ניתחו את שיחות המצוקה האחרונות של ארהארט וגילו רמזים שעשויים לשפוך אור על מה שבאמת קרה לה.
@the_deep_dive The Disappearance Of Amelia Earhart #mystery #ameliaearhart #history #aviation #thedeepdive ♬ original sound - The Deep Dive
ריצ'רד גילספי, שחקר את המקרה במשך יותר מ-30 שנה, מאמין שארהארט התרסקה באי מרוחק בדרום האוקיינוס השקט, במרחק של 3,200 ק"מ מהוואי - וקראה לעזרה במשך כמעט שבוע עד שהמטוס שלה נסחף אל הים. מחקר מקיף שנערך על אזור ניקומרורו - אטול מרוחק בין ניו זילנד להוואי - מראה שבמקום הודלקו מדורות ועצמות דגים פוזרו מסביב, מה שמצביע על כך שאדם אכן חי שם למשך תקופה. גילספי אמר אז: "אני טוען שהיא בילתה ימים - אולי אפילו חודשים - בניסיון לשרוד על האי הבודד".
כעת נראה שתמונה שצילמה משלחת שיצאה ב-2009 לאוקיינוס השקט סביב האי ניקומרורו מציגה מכסה מנוע קבור מתחת למים, שיכול להיות שהוא חלק מהמטוס של הטייסת פורצת הגבולות, כך דיווח ה-DailyMail ביום שבת. "יש אובייקט בתמונה שנראה כמכסה מנוע של לוקהיד אלקטרה", אמר ריק גילספי, מנכ"ל The International Group for Historical Aircraft Recovery (TIGHAR).
מומחה הדמיה משפטית ניתח את התמונה, לדברי גילספי: "הדמיון למכסה מנוע ולמוט משענת ההגאים לא הובחן עד שנים מאוחר יותר והמיקום המדויק לא צוין באותה העת שהתמונה פורסמה, מה שאומר שניסיונות לאתר מחדש את האובייקט לא צלחו".
אם הבדיקה תגלה שמכסה המנוע היה מדגם 10E Special Electra הדו-מנועי של ארהארט, זה לא יסביר מדוע התרסק המטוס בים - אבל זה יבטל את התיאוריה של גילספי לפיה ארהרט ונונן נחתו בשלום ולבסוף מתו על האי.
כדי לתמוך בעמדתם, הקבוצה של גילספי מצטטת את מיקומי השידורים שלדעתם היו יכולים להישלח רק על ידה ותמונה שצולמה של קו החוף ב-1937, שלדעת הקבוצה עשויה לכלול את ציוד הנחיתה של אלקטרה. שנה לאחר האסון, הבריטים התיישבו באי ועולים חדשים דיווחו שראו חלקים מתוכניות, בקבוקי זכוכית ועצמות מתקופת שנות ה-30 ליד שרידי מדורה שחוקרים קבעו שייתכן שהיו שייכים לאישה במבנה גוף דומה לזה של ארהארט, לפי הנשיונל ג'יאוגרפיק. עם זאת, מעולם לא נמצאו ראיות מוצקות המאשרות שהצמד נחת על האטול הלא מיושב.
פריצת הדרך האחרונה בנושא הגיעה מאוחר יותר בשנה שעברה כשצוות חוקרים במרכז המדע והנדסת הקרינה של פן סטייט (RSEC) איתר אותיות שטרם נראו על לוח מתכת שנשטף אל החוף הנידח ניקומרורו ונמצא ב-1991. ניתוח של הפאנל מצא את התווים 'D24', 'XRO' ומספר שהוא '335' או '385'. המומחים קיוו לקבוע האם הלוח היה מחובר בשלב מסוים למטוס של ארהארט, מה שיכול לאשר את האזור בו מטוסה התרסק. אולם, מאוחר יותר קבעו מומחים כ"אין התאמה מדויקת" וככל הנראה מדובר בחלק מהריסותיו של מטוס ממלחמת העולם השנייה שהתרסק מספר שנים לאחר מכן.
האי האולנד נמצא במרחק של כ-400 קילומטרים מהאי ניקומרורו והיה אמור להיות תחנת התדלוק האחרונה של ארהארט לפני שהייתה אמורה לטוס לקליפורניה ולסיים את הטיול ההיסטורי שלה בן 29,000 הקילומטרים.
משלחות בקנה מידה גדול שסיירו במים המקיפים את האי הקטנטן לא גילו שום עדות למטוס שלה.
תיאוריה שלישית הייתה שארהארט ונונן נחתו באיי מרשל והוחזקו כבני ערובה על ידי היפנים. חלק מהמאמינים בתיאוריית הקונספירציה הזו סבורים שהשניים בסופו של דבר חזרו לארה"ב תחת שמות בדויים.
תיאוריה אחרת, מצמררת במיוחד, היא שארהארט אכן נהרגה בהתרסקות המטוס, אולם סרטני קוקוס שהבחינו בגופתה אכלו את שרידיה ופיזרו את העצמות ברחבי האי. קצין קולוניאלי בריטי שהיה על האי בתקופה בה ארהארט התרסקה לכאורה אמר ששלד עם מידות התואמות לתיאור של ארהארט נמצא באזור אולם נעלם זמן קצר לאחר מכן.
הסרטנים החשודים בהיעלמותה מגיעים לגובה של מטר ולמשקל של 4 ק"ג. הם קיבלו את שמם המתקתק, סרטני הקוקוס, בידי חוקר הטבע צ'ארלס דרווין בעת ביקורו באיים. הוא קרא להם בשמם אחרי שהופתע לראות איך הם מצליחים לשבור אגוז קוקוס בקלות. כוח הטפרים שלהם שווה ערך לריסוק 6 טון ותוחלת חייהם עומדת על 60 שנים.