שנתיים בדיוק לאחר מות אמו זכה רן (שם בדוי) לבן ראשון, דניאל. הוא אפילו זכה לשם דומה לסבתו המנוחה. אך על אף הסמליות שבדבר, רן צריך להסתיר את העובדה שדניאל כלל לא רשום כבנו, שכן מדינת ישראל מונעת מדניאל ומאלפי ילדים נוספים רישום אב בתעודת הלידה, בשל חשש לממזרות. במציאות זו, ילד שנולד כשאמו הייתה נשואה שלא לאביו, יירשם כ"חסר אב" או כבנו של הגרוש, על מנת שהתינוק לא ייחשב ממזר. על פי החוק האנכרוניסטי, רק בית המשפט מוסמך להורות על שינוי רישום האב, אלא שבית המשפט נדרש להעביר את הנושא לאישורו של בית הדין הרבני, שמקשה על בדיקת אבהות, מה שמוביל לכך שאבות רבים נאלצים "לאמץ" את ילדיהם הביולוגיים, בעל כורחם. בקשה שהוגשה באחרונה לבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון לשינוי רישום האב מציעה בדיקה שונה, שתהיה מוסכמת הן על בית המשפט והן על בית הדין הרבני.
רן ולילך (גם שמה בדוי) הביאו לעולם את בנם דניאל לפני שנתיים. ב"תעודת לידת חי" שקיבלו בבית החולים נרשם רן כאבי הילד, אך כשביקשו השניים לרשום את שמותיהם בתעודת הלידה במשרד הפנים נדהמו לגלות שהחוק הישראלי אינו מאפשר זאת כיוון שדניאל נולד פחות מ-300 יום ממועד הגירושים של אמו מבעלה הקודם - פרק הזמן שקובע החוק. הוצע לזוג לרשום את דניאל כחסר אב או למרבה האבסורד כבנו של הגרוש של לילך. הזוג בחר באפשרות הראשונה ובנוסף החליט משרד הפנים עצמאית להצמיד לדניאל את שם משפחתו של הגרוש.
"זכותו הבסיסית של הקטין הרך בימים"
"מהרגע שדניאל נולד בבית החולים הכול היה בסדר. מילאנו טפסים ואיש לא אמר דבר. עד שהגענו למשרד הפנים לרשום אותו ופתאום הכול הפך ל'אוי ואבוי'. נולד לי ילד ראשון, ואז באים ואומרים לי 'אין לך ילדים'", מתאר רן את אותו היום. "התעצבנו מאוד, לא ממש הבנו באותו הרגע עד כמה המצב לא הגיוני עד שאמרו לי 'זה אבוד תתחיל תהליך אימוץ'. זה מצב מטורף, אומרים לי שאני האבא, אבל עליי לאמץ את הבן שלי, שבבדיקה פשוטה מוכיחים את זה. נכנסתי לבית עם תינוק חדש, ובתוך כל החוסר שגרה הזה דורשים ממני בקשות מופרכות שיכולות גם להשפיע עליו כשיגדל וידע שאומץ ועל כלום- זה לא יאומן".
כנדרש על פי החוק, בחודש שעבר פנה הזוג לבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון באמצעות עו"ד ויקטוריה גלפנד, בבקשה לקבלת צו הורות הקובע כי רן הוא אבי הילד, ועל משרד הפנים לרשום אותו ככזה בתעודת הלידה על פי בדיקת רקמות. בבקשתו טוען הזוג כי לרישום רן כאביו של דניאל חשיבות רבה: "מדובר בזכותו הבסיסית של הקטין הרך בימים לדעת את זהות הוריו מולידיו, הכרה בו כשאיר ותלוי של המבקש (רן-דו"פ) במקרה פטירתו, חס וחלילה, ולהבטיח שהמבקש יוכל לטפל בו במקרה שיקרה משהו לאמו - המבקשת (לילך-דו"פ). חשיבות עליונה נוספת הינה מבחינת מתן אפשרות למבקש לפעול בשמו של הקטין בפני כל מוסד וכל גוף, כהורה וכאפוטרופוס טבעי לקטין".
עד שנת 2008 נטו בתי המשפט לפעול על פי עמדת היועץ המשפטי לממשלה לפיה אין לאפשר בדיקת אבהות במקרים בהם הדבר עלול להוביל לממזרות ויש להשאיר את הרישום הקיים ובאם אין כזה, להשאיר את הילד חסר אב. בשנת 2008 נכנס לתוקפו תיקון לחוק מידע גנטי. במסגרת תיקון זה, נקבע כי במקרים בהם ממצאי בדיקת רקמות עלולים להוביל לממזרות, מחויב בית המשפט לפנות לבית הדין הרבני הגדול לקבלת חוות דעתו בעניין. אלא שתיקון זה הוביל כמובן לדחיית רובן המכריע של הבקשות לביצוע הבדיקה על ידי בית הדין הרבני הגדול.
הבדיקה המדעית לא תספק את בית הדין?
בבקשתו מציע הזוג דרך מקורית להתמודד עם מצב הדברים האמור, על ידי ביצוע בדיקה שדיוקה יהיה מספק במישור האזרחי- 51%, אך לא גבוה מספיק על מנת להניח את דעת בית הדין הרבני הגדול. "בקיום בדיקת אבהות רגילה, במתכונת בה היא מבוצעת כיום מתקבלות תוצאות ברמת הדיוק הגבוהה ביותר אליה ניתן להגיע, המעידה על הסתברות לקשר משפחתי ברמת דיוק של מעל 99.999%" נכתב בבקשה, "עם זאת, ישנה אפשרות מדעית לקיים את הבדיקה הגנטית בשיטה שתהיה ברמת דיוק הניתנת לוויסות ושליטה מראש, כך שיהיה ניתן להגיע לתוצאה ברמת דיוק פחותה לא בעלת השלכות במישור הדתי, אך ודאית מספיק להוכחת קשר האבהות במישור האזרחי".
על פי ההצעה, ייבדקו כמה סימנים גנטיים ואלו יושוו תחילה בין האם לילד. כך ניתן יהיה לדעת האם ירש אותם הילד מאמו או אביו, וכן מהי שכיחות הסימנים שנתקבלו מהאב באוכלוסייה הכללית. באם הבדיקה הראשונית שבוצעה הניבה סימנים שצירופן ייתן רמת דיוק שאינה מספקת, ניתן יהיה לבצע בדיקת המשך של סימנים נוספים, שטווח שכיחותם באוכלוסייה הכללית ידוע מראש, עד אשר יאותרו מספיק סמנים מתאימים, בכפוף לתקרת דיוק שתוגדר מראש.
תשובת בדיקה תיראה כך: "נבחנו שלושה סימנים שעל פי בדיקת האם והילד, ידוע כי הגיעו מאביו של אותו ילד. שלושת הסמנים אכן נמצאו באב הנטען. ההסתברות למציאת צירוף אותם שלושה סמנים בבדיקת גבר אקראי בישראל שווה ל-1:20,000". עם תוצאה כזו, ניתן לקוות, בית הדין הרבני יאפשר את הבדיקות ורישום הילד.
"כפייה דתית במשטר מתוקן בשנות ה-2000"
עבור רן, לא מדובר של רישום רשמי בלבד; העובדה שדניאל לא רשום כבנו משפיע על שגרת יומו. "המצב הזוי לגמרי כשאני לא רשום כאבא של בני בשום מסגרת רשמית. אני לא יכול להוציא אותו מהגן, לקחת אותו לרופא, לקחת יום מחלה אם הוא חולה כדי להיות אתו בבית. בכל מסגרת צבא, עבודה יש לי ילד אבל אין לי ילד - אני לא קיים כאבא שלו. כל הזמן צריך להתחבא ולספר סיפורים וזה יוצר מצבים בעייתיים רבים, מצב לא הגיוני היום ואני כל כך מקווה שייתר במהרה".
"לא ייתכן שכפייה דתית שכזו תתקיים במשטר מתוקן בשנות ה-2000", אומרת עו"ד גלפנד, "הדבר מוביל לרמיסה ברגל גסה של ערכי ההורות של ציבור שלם בטענה ל'טובת הילד', שמבטלת את כלל השיקולים של זוג ההורים כלפי ילדם נגד שיקול אחד ויחיד של כשרות יוחסין. אנו מקווים כי הפתרון שמצאנו ייתן מענה לצרכים האזרחיים-אנושיים של ההורים תוך כיבוד המגבלות ההלכתיות".