מפקדים בלילה, מנהלים ביום

אל"מ חזי שגיב הוא מנהל בית ספר אור בצור הדסה, טייס ומדריך בקורס טיס בשירות מילואים. כיצד הוא מצליח לשלב בין הכל? "אני מקפיד קודם כל לא להיעדר מבית הספר וכבר 13 שנים הצלחתי בכך, אפילו שאני עושה בין 90 ל-100 ימי מילואים בשנה. חשוב לי להוות דוגמה אישית. כתוצאה מכך אין לי חופשות או סופי שבוע כמעט בכלל. רק השבוע הוקפצתי לפעילות מבצעית בלילה, חזרתי באמצע הלילה ועל הבוקר יצאתי עם התלמידים לסיור לימודי בירושלים. אני עושה את הכל מהלב ולכן אני מצליח לשלב בין כל הדברים".

שגיב חושב שלמערכת החינוך יש מה ללמוד מהמערכת הצבאית. "צריך לאמץ במערכת החינוך את התרבות הארגונית, למשל, של חיל האוויר הישראלי. ישנו תחקור אחרי כל טיסה, יש שימור ידע והפקת לקחים – זה בסיסי בכל ארגון שמנסה ללמוד ולשפר את עצמו – לשפר את מה שלא בסדר. אני מנסה להכניס את זה לבית הספר שאני מנהל והלוואי ששאר בתי הספר ומערכת החינוך היו מתנהלים ככה".

שגיב לא חוסך בביקורת על מערכת החינוך: "זו מערכת חשובה ובה אנשים מדהימים, מורים שנותנים הכל מעצמם, אבל ישנה זילות במקצוע ובאנשי המקצוע. אני מנסה ליצור אי של שפיות במערכת חולה, שבודקת את עצמה בציוני מבחני בגרות ומיצ"בים ולכן לא יכולה לצפות לתוצרים ערכיים. אני כמנהל תיכון במערכת מדבר מתוך כאב, אני מנסה ליצור מקום בו המבחנים הם לא היעד וההישג הנדרש אלא הערכים והחינוך. המילואים עוזרים לי לחזור למערכת החינוך ולנסות לשמר משהו יפה בטוב בבית של חינוך ולא רק במקום בו מנפיקים זכאים לבגרות".

במציאות בה הזילות במורים ואנשי חינוך רק גוברת, דריסת רגלם של ההורים בבתי הספר עולה וגדלה והעידוד להשגת ציונים רק עולה – מנסה שגיב להכניס דברים המוכרים לו משירותו הצבאי כדי לספק את אותו אי של שפיות. "אני בוגר מכון מנדל למנהיגות חינוכית ואני מנסה להיות מנהל טוב ועם חוט שדרה ומשימה חינוכית. המצב כעת במערכת החולה הזאת היא שמורים לא מתוגמלים היטב, עם כל הרפורמות. אני חושב שכדאי להביא למערכת אנשי צבא שמתאימים לכך ואוהבים ילדים ומאמינים בשליחות למען החברה ושיש להם כלים של פיקוד שניתנו להם בצבא. המערכת תתחיל אז להשתנות – יש קושי עצום לגדול כמורה במערכת בלי הסטנדרטים החשובים שיש בצה"ל".

כיצד הוא מיישם את מה שלמד בצבא בבית הספר? "יש לנו משמעת ברזל. אדם לאדם - זה לא סיסמה. מי שמבריז יש לו בעיה קשה איתי כי מדובר בחוסר כבוד – חוסר כבוד למורה שהשקיע את כל כולו וגם אין ביטולי שיעורים. אין איחורים או טלפונים. פגישות מתחילות בזמן. כל אלה ועוד הם דברים חשובים מבחינת החינוך לכבוד וליחס ראוי לבני אדם. זהו חינוך בסיסי שמתחיל בבתי האב בישראל, אצל המשפחות וההורים. בית הספר הוא רק משלים לחינוך טוב שצריך להינתן בבית וצריך לחשוב על זה על רקע האלימות הגואה במדינה בה אנו נתקלים מדי יום. אנחנו חברה לא מנומסת ורק שנהיה מנומסים ויהיה לנו ערך לכבוד אחד לשני דברים יתחילו להיראות אחרת. אני עובד על זה הרבה עם תלמידיי מתוך אמונה שהם יהיו דור המנהיגים הבא. אני גאה במה שאנחנו עושים ומקווה שיפסיקו להתמקד רק בבחינות".

משה טורפז הוא מנהל בית הספר המקיף שדה אליהו ומשרת במילואים כמפקד גדודי סיור שועלי מרום. "לתמרן בין הדברים זה כמו לעשות ג'אגלינג. אני בעיקר נעזר בעזרה שאני מקבל מסגניי המצויינים בבית הספר ובמילואים. גם בבית הספר וגם בשירות המילואים פוגשים אנשים טובים שבאים לתרום מכל הלב ולעשות יותר ממה שהם מחויבים – לא בשביל הכסף או החובה אלא בשביל העשייה, והם עושים את זה עם כל הנשמה. לפעמים אחד בא על חשבון השני, למשל יש כנסים והשתלמויות שאני נאלץ להפסיד. חשוב שיהיה עורף תומך בבית ואשתי מאוד עוזרת לי". לפעמים, החיים הצבאיים אף גולשים לחיים הפרטיים ולהיפך: "רק לפני כמה ימים עניתי למכתב שקיבלתי ממפקחת משרד החינוך וכתבתי לה 'חיובי'. אלה חלק מהגלישות שיש וזה מצחיק".

הוא רואה חשיבות ערכית גבוהה לעידוד תלמידים לתרומה למדינה. "חשוב לשרת את המדינה – לא חייב להיות בצבא – יש בזה ערך מוסף. זה משהו שנותן משמעות להרבה אנשים צעירים בנוסף לערך המוסף של הרעות והחברות. יש לי למשל תלמיד שבכל תקופת בית הספר התיכון לא למד בכלל ואיכשהו החזיק מעמד, סחבנו אותו על הגב עד הסיום. אחרי בית הספר הוא הלך לצבא, וזה נתן לו משהו – במקום ללכת עם הראש בקיר הוא הרגיש שהוא תורם ועושה משהו בעל ערך עבורו".

טורפז מוסיף על השירות הצבאי: "אני מנסה להיות קשוב ככל הניתן כמג"ד של גדוד צנחנים במילואים ולתת מענה לכל אחד, עם הקשיים והבעיות שלו, כמו שאני עושה עם התלמידים שלי בבית הספר. בתמורה אתה מקבל חזרה אנשים שנותנים לך מעל ומעבר – למשל במבצע עופרת יצוקה ובמבצע חומת מגן האנשים האלה מתייצבים למשימה במאה וחמישים אחוז מעל ומעבר. הדבר החוב ביותר הוא לשאת מצפן ערכי בחיים".

רס"ן חיים ברוך הוא מנהל המכינה הקדם-צבאית בעצמונה ומשמש בשירות מילואים כסמג"ד גדוד 9211 של יוצאי גולני. הוא מספר על קווי ההשקה שבין עבודתו הצבאית לבין עבודתו החינוכית. "השילוב בין שני הדברים הוא לא קל, כמו הרבה דברים בחיים, אבל הוא חשוב. כבר במכינה אני מלמד את התלמידים את החשיבות והערך של השירות הצבאי והצורך במשמעת. הצבא הוא גם ההזדמנות הראשונה לרבים להיפגש עם מכלול הכוחות בחברה הישראלית ולתרום לחברה. זה ערך מאוד גדול שאנחנו מנסים לחנך את התלמידים שלנו עליו – לתרום חזרה לחברה שנותנת לך".

החשיבות של החינוך למשמעת ותרומה לחברה חשובה על אחת כמה וכמה עבור רס"ן ברוך בימים בהם הדיווחים על אלימות בקרב בני נוער עולה וגוברת. "ביום יום אנחנו שומעים רבות ופוגשים בצדדים הרעים שבחברה הישראלית, שומעים על נער שדקר פה, על אונס שם. זה נכון שגם בצבא יש גורמים קיצוניים, יש כל פעם את המשוגע התורן. אבל יש בצבא, לדעתי, אפשרות לצמיחה ותקווה. זה מדהים, שרואים איך כל אחד עוזב את כל החיים שלו ובא לעזור ולתרום".

עוד באותו נושא:
לומדים ולוחמים: הקלף המנצח של פיקוד דרום
המשרתים בצפון מוחים: "גם אנחנו רוצים הסעות"
צה"ל: עלייה חדה במספר העריקים מסדיר ומילואים