זאב, אבל בדרכו של ז'בוטינסקי

"תדמית ליברלית ושפה רהוטה הביאה לשר החינוך גדעון סער אהדה גם ממתנגדיו אך זו נובעת ממבט שטחי", טוען עורך דין ערן חרמוני, המנסה להביא מספר דוגמאות על מנת להצדיק את טיעונו כי סער הוא בעצם זאב בעור של כבש. אולם, דומה כי מי שבחן את הסוגיה בצורה שטחית הוא דווקא הכותב, שכן יש לו שתי בעיות מרכזיות בטיעוניו. הוא בוחן את העניין בצורה חד ממדית, מוסיף חטא על פשע כאשר הוא מוציא עובדות מהקשרן וחוטא לאמת במקרים אחרים כיוון שהוא לא בדק את הנתונים.

נתחיל דווקא מהסוף: עו"ד חרמוני טוען כי ראוי שהציבור הישראלי "יביט אל תוך הקנקן ולא רק על עטיפתו הזוהרת וישפוט את השר סער על-פי עמדותיו ופעולותיו ולא רק על-פי נחמדותו החיובית לכשעצמה. אמר מי שאמר כי את המקל לא ניתן לאחוז בשני קצוותיו". אני, דרך אגב, בעד. לחלוטין. אז בוא נעשה זאת על פי מקרי הבוחן שהוא הביא.

ראשית, כדאי להבהיר זאת היטב. שר החינוך גדעון סער הוא אכן איש ימין והוא אכן תומך באופן עקבי במפעל ההתיישבות. שהרי, זה המצע האידיאלוגי שבגללו הפסיד יחד עם מפלגתו בבחירות 2006. אך זה גם המצע האידיאולוגי אשר הודות לו קיבל מנדט מהציבור בבחירות 2009 ועל פיו הוא פועל. המציאות היא שנכון להיום הוא שר חינוך שמקובל על כולם על אף התדמית הכוזבת שמנסה חרמוני לטפח שעה שהביא לכאורה לראייה את האירוע שבו השתתף השר יחד עם שני רבנים שנויים במחלוקת בטקס בהר ברכה לציון חנוכת שכונות חדשות.

אם היה בודק, הוא היה מוצא כי לשר היו וישנן עמדות ברורות לאורך שנים נגד כל עבריינות אידיאולוגית וסרבנות. יתרה מזאת, סער עמד על עקרונות ממלכתיים גם בוויכוחים בתוך מחנה הימין. חשוב להדגיש כי זה ששר החינוך תומך במפעל ההתיישבות לא יוצר לו זהות ייחודית עם הרב מלמד או הרב ליאור. הוא הגיע לאירוע כאשר הם כבר נכחו שם ללא ידיעתו. זה מגוחך להאשים אותו במעשה שאינו אחראי כלפיו.

מכאן ממשיך חרמוני להוציא דברים מהקשרם ולשרבב נתונים הרחוקים מהאמת. הוא מאשים את השר בהפקרת מורי היל"ה שעובדים בתנאים חמורים כעובדי קבלן, אך עו"ד חרמוני לא עשה שיעורי בית וחבל שכך. השרים שאליהם הוא היה צריך לבוא בטענות הם שרים "סוציאל-דמוקרטים", מהזרם האידיאולוגי שאליו הוא משתייך, שכן הם קידמו את המדיניות הזו בעוד השר סער שינה אותה בפועל.

אז בואו ונעשה סדר: תופעת מורי הקבלן החלה למעשה בתקופת שולמית אלוני כשרת חינוך ונמשכה ביתר שאת בתקופת פרופ' אמנון רובינשטיין ויוסי שריד - כולם מהמפלגה הסוציאליסטית המתקדמת מרצ. התופעה באה לידי ביטוי בעיקר בתקופת חברתו של חרמוני למפלגת העבודה "הסוציאל דמוקרטית" – שרת החינוך הקודמת פרופ' יולי תמיר.

אם היה בודק, הוא היה מוצא כי למרות מדיניות פקידי משרד האוצר הרי ששר החינוך סער התעקש בכהונתו להוביל מכרז חדש להעסקת המורים - במטרה ברורה לשיפור תנאי ההעסקה והשכר של המועסקים במסגרתו. התנאים החדשים שהטיבו עם המורים במסגרת המכרז החדש כללו בין בשאר העסקת הרוב המוחלט של המורים כבעלי משרה שיש בה הגנה על שכרם וזכויותיהם. שכר מורי היל"ה התבסס במכרז החדש על שכר מורה בחינוך העל יסודי, כולל תוספות שכר כגון קרן השתלמות, קופת גמל, החזר הוצאות נסיעה וחופשות. תוספות אלו לא ניתנו במסגרת המכרזים הקודמים.

עו"ד חרמוני ממשיך ומוסיף כי למעשה מחבק השר את החרדים על חשבון הציבור היצרני שעה שהצביע בוועדת השרים לכלכלה וחברה בעד ביטול הצורך במבחן ההכנסה, בשונה מהמלצות ועדת טרכטנברג והחלטת הממשלה מחודש ינואר האחרון לאמצן. ואולם, עו"ד חרמוני ממשיך בקו של עיתונאי ידוע בשם נחום ברנע, אשר גם הוא לא בדק את העובדות ושרבט האשמות ללא התמצאות בחומר.

אם היה בודק הוא היה מוצא כי אין לכך כל יסוד. ועדת טרכטנברג המליצה על יישום מלא של חוק חינוך חובה מגיל 3, כמובן מבלי להזכיר מבחן תעסוקה או הכנסה. בנוסף, המליצה הוועדה על סבסוד מסגרות לימודיות נוספות בשעות אחר הצהריים בגנים ובבתי הספר לגילאי שלוש עד תשע שיכללו חוגים, סיוע בשיעורי בית והעשרה. גם כאן לא כלל דו"ח טרכטנברג מבחן תעסוקה. נהפוך הוא, הדו"ח המליץ על "החלה אוניברסלית" של מסגרות לימודיות לשעות אחר הצהריים לגילאי שלוש עד תשע. בדיוני הוועדה נציגי משרד האוצר תמכו במבחן תעסוקה, אך טרכטנברג התנגד.

צריך להדגיש בהקשר הזה כי עו"ד חרמוני מבקש לקדם אג'נדה סוציאל-דמוקרטית. ואולם בביקורתו נגד סער הוא מקדם בדיוק את ההיפך, שכן ברור לחלוטין שמשמעות התניית השתתפות במסגרות ההעשרה במבחן תעסוקה היא פגיעה נוספת בילדים, שלפחות אחד מהוריהם לא עובד - מן הסתם לאו דווקא ילדים מהשכבות המבוססות. התוצאה היא הרחבת הפערים בחברה, ממש לא צדק חברתי. טרכטנברג כאמור, המליץ כי את המסגרות הלימודיות הנוספות יש להחיל "החלה אוניברסלית" על כלל ילדי ישראל. החלטה כזאת מקדמת גם שוויון הזדמנויות וגם מסירה חסמים ביציאה לשוק העבודה. השר סער טען אז כי "סלקציה בין תלמידים על פי תעסוקת הורים היא רעה חולה, המנוגדת למהותה של מערכת חינוך ראויה שבמרכזה האתוס של שוויון הזדמנויות".

עו"ד חרמוני, נחום ברנע ודומיהם מוכרחים להבין את התמונה המלאה שבה חותר השר סער לשוויון. זאת אגב הסיבה שגם מתנגדיו בשמאל מעריכים אותו.

טוען עו"ד חרמוני: "הרפיסות שמגלה שר החינוך כנגד התופעות המצמררות שנחשפו בדבר אפליה גזענית במערכת החינוך החרדית, בדמות מכסות לקבלת תלמידים ממוצא ספרדי לא נעלמה מעיניי". ואולם, גם כאן לא בדק את העובדות ומתכחש להן. כבר עם כניסתו של שר החינוך למשרדו הוא נחשף לתופעת הגזענות כנגד ילדים אתיופים ונלחם בה. הוא גם עושה כל שיכולתו בנושא החינוך החרדי. לאחר שהוגשה עתירה בנושא החליט בג"ץ שלא להתערב מהסיבה שהשר נלחם בתופעה. האם התופעה מוגרה? עדיין לא, אבל לפחות השר סער הוא הראשון להילחם בה עד שיעשה ויצליח. בשולי הדברים ראוי לשאול : התופעה המתועבת הזאת קיימת כבר שנים. היא בוודאי הייתה קיימת גם כאשר השרה ה"סוציאל-דמוקרטית" כיהנה בתפקידה. האם משהו בנידון בנעשה? בוודאי לא נעשה כמו שסער עשה.

בואו לא ניתן לעובדות הבאות לבלבל אותנו: עו"ד ערן חרמוני משתייך למפלגת העבודה. דווקא בהקשר הזה אני מוכרח לומר לו "טול קורה מבין עיניך". אם יבדוק שוב יגלה כי מי שבאמת התרפס בפני החרדים היא המפלגה שאליה הוא שייך. הרי שרת החינוך הקודמת מטעם המפלגה נכנעה לחרדים וחוקקה את חוק נהרי לפיו המדינה תקצבה לראשונה בהכרה מלאה מוסדות חרדיים בשיעור של עד 75% על אף שאלו לא לומדים את לימודי הליב"ה. יתרה מזאת, היא הוציאה ממבחני המיצ"ב שני מוסדות תורניים והמשיכה לתקצב אותם. מפלגתו הייתה שותפה בקואליציה עם מפלגת קדימה אשר גם האריכה את חוק טל. זאת הייתה "שעתה היפה" בכניעה לחרדים. ואילו עו"ד חרמוני? הוא בא בטענות לשר החינוך הנוכחי! אותו שר שעצר את חורבן החינוך הממלכתי בכך שמנע חוק נהרי משופר בדמות חוק גפני אשר ביקש לתת מימון של 100%. יתרה מזאת, רשת מעיין החינוך התורני חזרה אל מבחני המיצ"ב כיוון ששר החינוך הכריח אותה לעשות זאת. אז מי באמת מחבק את החרדים?

מה שמבקש עו"ד חרמוני לעשות הוא להנציח את הסטריאוטיפ הכל כך מוטעה לפיו בסופו של דבר הימין או הזרם השמרני בישראל הוא בעיה, וכי השמאל או הזרם הסוציאל-דמוקרטי הוא הפתרון. הוא מנסה להנציח את התפישה המופרכת של ראיית הימין בצורה חד ממדית, כאילו מדובר בזרם אחיד, הומוגני ובלתי ניתן לשינוי. הייתי מציע לו לעקוב אחר מאבקיו של גדעון סער עוד מימיו כמזכיר הממשלה עבור הקהילה האתיופית, עבור האדרת מעמד האישה, עבור קידום האדם באשר הוא אדם ועבור קידום חוקים סוציאליים - הכל ברוחו של זאב ז'בוטינסקי. הייתי גם מציע לו להקשיב לנאומה של מנהיגת מפלגתו, שלי יחימוביץ', בכינוס הכנסת המיוחד שנערך בשבוע שעבר לזכרו של אותו ז'בוטינסקי.

לאחר שנים שהשמאל הישראלי הוקיע את ז'בוטינסקי וגם את ממשיך דרכו, מנחם בגין, הרי שהטון והמנגינה השתנו. הוא לא נמדד יותר בצורה שטחית אלא בצורה עניינית ולכן אין קץ להערכה שלה הוא זוכה. מנהיגת המפלגה הסוציאל-דמוקרטית דיברה עליו בערגה דווקא משום שהמנהיג הדגול הזה לא ייצג אג'נדה דוגמטית אלא מגוונת בתחכומה. ראוי להזכיר לחרמוני כי ז'בוטינסקי היה מייסדו של זרם אותו ממשיכה תנועת הליכוד, אליה שייך שר החינוך. התמיכה בשר החינוך נובעת בדיוק מההערכה שהשמאל רוכש לזאב ז'בוטינסקי.

הכותב סמנכ"ל "מכון ירושלים לצדק" ומרצה ב"מרכז הישראלי להכשרה פוליטית".