מדינת ישראל מגדירה קריטריוני תמיכה לחיים בה וקריטריוני תמיכה למתים בה, ומי שזכאי למות בה אינו זכאי לחיות בה. לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 ותקנות דמי הקבורה שהוצאו על פיו, דמי הקבורה במדינת ישראל משולמים על ידי הביטוח הלאומי השירותים הנכללים בדמי הקבורה, בהם חלקת קבר. כך, משה סילמן שאומלל על ידי הביטוח הלאומי בחייו ולא היה זכאי על ידי עמידר למקום מגורים בחייו זוכה לחלקת מגורים במותו.
האם היינו מעלים בדעתנו שבשער בית הקברות יעמוד נציג של ביטוח לאומי ויקבע כי לאור מצוקת קרקעות וריבוי הנפטרים לאחרונה, משה סילמן אינו זכאי לחלקת קבר חינם? אגב זה כמעט קרה כי המשפחה של סילמן ביקשה שייקבר לצד אמו בחולון ולא בחיפה, משום כך יקבר בקבורת קומות מעל אמו.
ההלכה היהודית קידשה לאורך הדורות את זכותו היסודית של אדם למנוחת עולמים. אחת מתקנות יהושע בן נון עוד בחלוקת הארץ עוסקת ב"מת מצווה - קונה מקומו". גופה הנמצאת מוטלת ללא זיהוי הנפטר נקברת במקום בו נמצאה גם על חשבון בעל הקרקע, ללא התחשבות בסוג ומיקום הקרקע. ההלכה אף מכירה במושג "לכל יהודי ארבע אמות בארץ ישראל", לכל יהודי יש כשני מטרים רבועים של קרקע על שמו, השמורים לו על מנת להשכין בו את גופתו. הרעיון הוא שמכיוון שלאדם לאחר מותו שמור מקום מינימלי, הרי גם בחייו הוא נחשב לבעל קרקע.
"ישראל דואגת לגופתו של תושב ולא לגופו"
מדיניות ממשלת ישראל כנגד הדיור הציבורי לאנשים חיים, הכוללת הקשחת הקריטריונים לקבלת דיור ציבורי, אי בניית דירות לדיור ציבורי ויצירת תורים של עשרות אלפים המחכים לקורת גג, הינה אמירה של מדינת ישראל: "אני בוחרת לדאוג לגופתו של תושב ולא לגופו, למותו אבל לא לחייו".
בשעה זו אנו מתבשרים על נכה צה"ל שהצית עצמו ביהוד, האם חייו טובים ממותו? נראה שהוא ענה לעצמו את התשובה. כנכה צה"ל הוא בחר בדרך המצמררת של "טוב למות בעד ארצנו", שכן במוות תימצא לנו מנוחה ואילו בחיים נטורטר ונושפל עד עפר (תרתי משמע).
משה סילמן מובא היום למנוחות, יהי רצון שהכבוד הבסיסי שלא היה לו בחייו יינתן לו במותו, והזכות להיקבר בכבוד תהדהד ממעשה ההקרבה שלו לכדי זכות לחיות בכבוד לכל אילו שעדיין מסרבים למות, לכל אלו שאינם מוכנים להצית עצמם כפי שעשה אותו נכה צה"ל אומלל, ומתעקשים משום מה לחיות בארץ הזאת. תהא נשמתו של סילמן צרורה בצרור החיים, ויהא צרור החיים ראוי לצוואתו של משה סילמן.
הכותב הוא פעיל בארגון "רבנים לזכויות אדם" הפועל לתיקון חברתי, ובין היתר ליווה את משה סילמן בחייו.