השתקן מסיירת מטכ"ל: מיהו האלוף טל רוסו?

"הייתה בפירוש טעות בשיקול הדעת, בהערכת המצב, בשיפוט המציאות, ויש לזה חלק מסוים, אני מניח, בתוצאה". כך התייחס השבוע שר הביטחון בראיון בערוץ 2 לאלוף פיקוד הדרום, טל רוסו, ולשאלת אחריותו לפיגוע הקטלני שאירע בשבוע שעבר באזור אילת. כדי לאזן את דבריו, הוסיף שהוא "משוכנע" שהאלוף רוסו יידע לעשות תחקיר: "זה בן אדם שיודע לקחת אחריות, ואנחנו אלו שמעליו, צריכים לדעת שטעויות בשיקול הדעת ותקלות בביצוע יכולות לקרות". בא לברך ויצא מקלל: כולם יודעים שברק מלא הערכה לאלוף רוסו אבל מילה אחת לא במקומה פתחה צהר לגל של שמועות.

התוצאה הקשה - שמונה הרוגים - מונחת על כתפיהם של האלוף רוסו ומפקד עוצבת אדום, תא"ל תמיר ידעי. כל אחד וחלקו, אך דבריו של ברק מיקדו את האש ברוסו. הביקורת נגד רוסו אמנם קשה, אך אי אפשר להדביק אותה רק לראשו של אלוף פיקוד הדרום. ההיערכות בפיקוד הדרום ארכה חודשים והיא עברה מספר צווארי בקבוק, בהם לשכת ראש אגף המבצעים, האלוף יעקב עייש, הרמטכ"ל רא"ל בני גנץ ושר הביטחון עצמו. כולם שמעו על ההיערכות בשטח; אף אחד אינו יכול לטמון את ראשו בחול כעת ולהצמיד את גבו של רוסו לקיר; אפילו לא השב"כ, שמאז חטיפת גלעד שליט נוקט בהיסטריה בכל הקשור להתרעות ממוקדות וכלליות.

למרות שכבר כיהן כמג"ד בגבעתי ומח"ט הנחל, רוסו עדיין נחשב בעיני רבים כ"איש של יחידות מיוחדות", בשל עברו המפואר בשלדג, מגלן וסיירת מטכ"ל. במטכ"ל טוענים שמכאן נבע המתח העצום ששרר בינו לבין הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי. לוחם רובאי מול לוחם סיירת, תפישות עולם שונות, ולכך רק התווסף התבלין – קרבתו של רוסו לאלוף יואב גלנט. "לולא העור העבה של רוסו, הוא מזמן היה מדמם מההערות של אשכנזי", סיפר אחד הקצינים שהיה עד באופן תדיר למחזה השכיח של מתיחויות בין השניים.

הפיגוע המשולב בשבוע שעבר, טוענים קצינים ותיקים שחרשו את הגבול המצרי, הוא תקלה של איש היחידות המיוחדות. חשיבה רובאית ותגבור פעילות הביטחון השוטף, הם מסבירים, היו מובילים לתוצאות אחרות. סגירת כביש 12 לאורך זמן - גם ביום ולא רק בלילה - היתה הכרחית, למרות התנגדותם של ראשי היישובים וראש העיר אילת שחששו מפגיעה בעונת התיירות.

רוסו מונה לתפקיד אלוף פיקוד דרום בתקופת אשכנזי, על פי בחירתו של גלנט, שהתהלך באותם ימים בקריה כמי שמנהל את הצבא, לקראת כניסתו לתפקיד הרמטכ"ל. אשכנזי לא היה בין הממליצים על רוסו לתפקיד, בלשון המעטה; מחנה נאמניו של הרמטכ"ל הקודם מקפיד להזכיר זאת בדברי הביקורת נגד רוסו, בטענה שהוא אינו מספיק בשל לתפקיד המורכב, שבתמונת המצב הנוכחית עלול לכלול גם איום מצרי מתפתח.

רוסו, בן 51, רווק, ידוע כקצין חכם ואמיץ. מפקד נועז שנהנה לפעול תחת לחץ בזמן שכולם סביבו מפרכסים ומזיעים. "אם יש לי שקל אני מעדיף להניח אותו על התקפה ולא על הגנה", הוא נוהג לומר בשיחות סגורות. למרות הדימוי הקשוח, יש לו נשמה גדולה, טוענים קצינים בפיקוד דרום; בטקסי הצבא הוא זה שתמיד מרים את הילד התורן, הוא רגיש במיוחד לתנאי השירות של חייליו, ובאגף המבצעים לא שוכחים כיצד דאג לשכבת רבי הסרנים - שכולם הפקירו במרוצת השנים, את העלאת המורל ותוכניות השירות.

ואולם, מאחורי הילת הרמבו יש גם לא מעט ביקורת על תהליכי העבודה של רוסו. קודמו, האלוף גלנט, נחשב לקצין דומיננטי ביותר שבחש בקלחת של כל הדרגים; רוסו הוא ההיפך הגמור. בטקס חניכת חטיבת הערבה שהתקיים בשבוע שעבר ליד עין יהב ישב רוסו לאכול בשולחן עמוס אנשים, ולדברי קצין בכיר בעוצבת אדום – לא הוציא מילה מהפה. גלנט, לעומת זאת, בזמן הזה היה מתעניין במצב על הגבול, באיכות גידולי החקלאות, וברמת החליבה ברפתות. "הוא לא יורד לווריד של המפקדים", מעיד על רוסו קצין בכיר באוגדת עזה, "קח לדוגמה את הקדנציה של עופר לוי, מפקד החטיבה הצפונית באוגדת עזה, שכיהן גם תחת גלנט וגם תחת רוסו (כיום מח"ט גבעתי, א"ב). בתקופה של גלנט הוא לא היה יורה קליע אחד ללא אישור, והיה ממש מח"ט תחת ריסון מוחלט. בתקופה של רוסו הוא היה יורה על כל דבר שזז. ממש פרוע".

"זו תפישת עולם", מסביר הקצין הבכיר. "רוסו אוהב לשחרר את החבל ואולי זה התפוצץ לו בפרצוף בפיגוע ועוד כראש אגף המבצעים לשעבר". אם גלנט היה מודד את הדופק של רצועת עזה עם שעון דיגיטלי כל עשר דקות, הוסיף הקצין הבכיר כמשל, אז רוסו מודד דופק עם האצבע.

חופש הפעולה שרוסו מעניק למפקדים מתחתיו עלול להפוך לעקב אכילס. על רקע טענה זו עולות שאלות רבות בנוגע לפיגוע בשבוע שעבר, דוגמת תזמון הקפצת מסוקי הקרב והמטוסים הלא מאוישים, הזמן שלקח להתאפס על תמונת המצב בשטח והאם היה כוח אדם מספיק במרכז השליטה לקראת הפיגוע. קצינים במטה פיקוד דרום ניסו להעריך מה היה קורה אם קרובת המשפחה של סגן מפקד החטיבה סא"ל לירן חג'בי לא היתה מתקשרת מהאוטובוס שחטף את מכת האש. גם קצינים שהאזינו להקלטות הקשר מהפיגוע לא נהנו לשמוע את רגעי הבלבול.

מנגד, מקורביו של רוסו טוענים שהוא אינו מפקד ריכוזי והוא מאזן את עצמו במפקדים מקצועיים. כך היה ב-2001, לפני מבצע חומת מגן, כאשר רוסו, כמפקד עוצבת האש, נדרש לבחור מח"ט צנחנים. הוא בחר באביב כוכבי (כיום ראש אמ"ן) למרות שידע שהוא מפקד דעתן ששואל שאלות וגדוש בכריזמטיות שמסוגלת להאפיל עליו. הוא גם לא נחשב דברן גדול, אלא אדם שמתמקד יותר במעשים. בדיונים הוא רושם שורות צפופות וקצרות במחברת צהובה כשקצינים סביבו מדברים. "כמו פיל שכותב במחברת" , סיפר בחיוך ערמומי קצין ששהה במחיצתו זמן רב, "הוא רושם בנקודות, כמו שהמורה היתה אומרת 'מי שלא רושם לא יזכור'". כשפוקעת סבלנותו הוא לא גוער באנשיו, הוא פשוט פולט, "תקצר". לשם השוואה, הרמטכ"ל לשעבר אשכנזי, היה מוריד את המשקפיים לקצה האף, מתבונן במבט שמסוגל לנסר זכוכית ומסמן בזלזול עם היד או פולט משפט שהיה נחרט בראשו של הקצין לעד.

זה האיש. לטוב ולרע. בשיחות סגורות הוא כבר הניח את הבעיות מהפיגוע על השולחן ולקח אחריות על חלקו. אסור להרוג את רוסו, הוא אחד מהקולות השפויים במטכ"ל; שקול ובעל ראייה אסטרטגית חשובה ביותר. צריך לומר לתליין התורן שמדיניות החיסולים היא אפקטיבית נגד אויב אך רעה כשהיא מתרחשת בתוכנו. אין ספק שהתוצאות הן קשות אבל מכאן ועד מסירת המפתחות המרחק הוא רב.

לפניות לכתב: amirbohbot@walla.co.il