כשפרצה המהפכה המצרית שהביאה להפלת משטרו של הנשיא חוסני מובארק, ישראל הייתה בבחינת נעדרת או אף לא קיימת עבור המפגינים הצעירים ברחובות קהיר. ואכן, למהפכה המצרית לא היה דבר וחצי דבר עם ישראל, ושאלת היחסים בין שתי המדינות לא עמדה כלל על סדר יומם של המפגינים או של הציבור המצרי. ממילא, לא ישראל היא שהיוותה סיבה או מניע ליציאה נגד מובארק ומשטרו.
אבל לכל היה ברור כי לא יחלוף זמן רב ושסוגיית היחסים עם ישראל תשוב אל הכיכרות במצרים. ואכן, ככל שהמצרים מתרחקים מן הימים ההירואיים של ראשית פברואר 2011, עת הפילו את משטרו של מובארק, וככל שהתסכול בקרב הצעירים המצריים הולך וגדל נוכח העדר התקדמות של ממש בדרך להפיכתה של מצרים למדינה דמוקרטית וחופשית, שבה ישראל למלא תפקיד מרכזי בשיח המצרי, בבחינת מכנה משותף נמוך שסביבו, וליתר דיוק נגדו, אפשר לאחד בקלות את הציבור המצרי.
העילה הפעם הייתה פיגוע הטרור ביום חמישי בגבול ישראל-מצרים. במהלכה של התקרית נפגעו גם כמה חיילים מצרים, ככל הנראה מאש כוחות צה"ל שירו לעבר המחבלים. תקרית זו הפכה עילה עבור רבים במצרים להסית נגד ישראל, במטרה לצבור נקודות בדעת הקהל המצרית. מכיוון שדעת קהל זו ממילא עוינת בבסיסה כלפי ישראל, הרי שמסיתים אלו מצאו אוזן קשבת בקרב אחדים שאף יצאו להפגין בחזית השגרירות הישראלית בקהיר בדרישה להביא לגירושו של השגריר הישראלי ממצרים.
המציאות מולה מתמודדת ישראל אינה פשוטה. מצרים לא שלטה בסיני גם בימיו של הנשיא המודח. כיום, ספק אם מתקיימת בחצי האי אותה מידת שליטה מינימלית של ימי מובארק, ובוודאי שלא במעמקי המדבר ובקרב השבטים הבדואים, שגם בימים כתיקונם ידועים כפורקי עול. זהו המצב ועמו צריך להסכין ולהשלים וליתר דיוק, מולו צריך להיערך ביטחונית בתוככי שטח ישראל ולאורך גדר הגבול. כל תועלת לא תצא לישראל מהפעלת לחץ נוסף על מצרים בעניין זה שכן יכולתה של קהיר להשליט מרותה על סיני מוגבלת ביותר. עדיף אפוא שישראל תפנים כי הבעיה בגבולה הדרומי אינם עוד מסתנני עבודה מסודן, אלא טרוריסטים מעזה.
החשוב הוא שמצרים כמדינה וכאליטה שלטונית מוסיפה להיות מחויבת לתהליך השלום ומוסיפה להיות מחויבת לשמירת השקט לאורך הגבול עם ישראל. הבעיה איננה ברצון, אלא ביכולת שאיננה בנמצא כעת.
אבל על ישראל להמתין בסבלנות, שהרי המצב במצרים עתיד להתייצב - ובסופו של דבר היא תשוב למלא תפקיד אזורי חשוב. לקראת רגע זה חשוב לשמר את היחסים ולפרק מוקשים מיותרים בדרכן של שתי המדינות.
אחרי הכל הבעיה לא הייתה רק בעיה מצרית, אלא גם בעייתה של ישראל שנתפסה נוכח פעולת הטרור מופתעת ובלתי מוכנה. מצרים כאמור רואה עין בעין עם ישראל את ההכרח לשמור על השקט לאורך הגבול, כמו גם את הצורך להאבק באסלם הרדיקלי שמאיים על הגבול עם ישראל, אבל פוגע בריבונות המצרית ועלול להפנות את חיציו גם למצרים עצמה.
לפתחן של ההנהגות בישראל ובמצרים ניצב האתגר לשמר מכל משמר על מערכת היחסים העדינה והשברירית. אפשר שבסופו של יום ובמהלך החודשים או השנים הקרובות, יכריע מהלך האירועים במצרים ובעיקר יכריע הרחוב המצרי ויגבר על אלו המבקשים לשמור על השלום עם ישראל, ואפשר כי מצרים תשוב למעגל האיבה. אבל אפשר מאוד כי השלטונות המצרים ישכילו לשמר את השלום קר ועוין ככל שיהיה. על ישראל לעזור לאותם גורמים מתונים במצרים החפצים לשמור על השלום, שכן שמירת השלום מהווה אינטרס ישראלי מן המעלה הראשונה.
אבל ברור שלדבר מחיר לא פשוט מבחינתה של ישראל. כך למשל לא ברור האם לישראל יהיה אותו חופש פעולה בעזה, כפי שהיה במהלך מבצע עופרת יצוקה, עת עמד המשטר המצרי כחומה בצורה לצידה של ישראל במאבקה בחמאס. הימים הבאים יהיו אפוא ימים של מבחן והכרעה לתבונתם של מנהיגי ישראל ומצרים כאחד. לפיכך, יש לשאת ולתת עם ההנהגה המצרית לא מתוך נחיתות וחשש, אלא בגובה העיניים, לא מתוך חרדה קיומית אלא מתוך הבנה שגם היא זקוקה לשלום עם ישראל.
עוד על יחסי ישראל מצרים:
מצרים: מאות הפגינו מול שגרירות ישראל בקהיר
מצרים משיבה את השגריר מישראל: "דורשים חקירה"
במצרים מאשימים את ישראל ב"פיגוע"