בלגיה רשמה ביום שני השבוע הישג מפוקפק למדי: שנה שלמה, מאז הבחירות ב-13 ביוני 2010, מתנהלת המדינה ללא ממשלה מכהנת. המו"מ הקואליציוני שהחל לאחר הבחירות ממשיך להיגרר ללא תוצאות, ופתרון אינו נראה באופק. ראש הממשלה איב לטרם, שהתפטר באפריל שעבר, עדיין ממשיך להגיע מדי בוקר לעבודה בלשכתו, כממלא מקום העומד בראש ממשלת מעבר. בעוד חודשיים כבר תהיה תקופתו כממלא מקום ארוכה יותר מכהונתו כראש ממשלה בעל סמכויות מלאות.
החוק הבלגי מעורפל למדי בכל הקשור לסמכויותיה של ממשלת מעבר, וזו הנוכחית מתנהלת תחת הנחת העבודה שהשרים רשאים לנקוט בצעדים דחופים לטווח הקצר, על פי הצורך, ולצד זאת להמשיך ליישם מדיניות שנקבעה על ידי הממשלה הקודמת. עם זאת, היא נמנעת עד כה מקבלת החלטות ארוכות טווח, ובכלל זה גם צעד שרוב המפלגות מסכימות לגבי נחיצותו: רפורמה פיננסית נרחבת, הנחוצה כדי להתחיל לקזז את החוב הלאומי העצום - השלישי בגודלו באיחוד האירופי.
המשבר הפוליטי בבלגיה:
הבחירות בבלגיה לפני שנה - ניצחון לבדלנים
כך החלו המגעים הקואליציוניים בבלגיה
נשות בלגיה איימו: אין ממשלה - אין סקס
בהתחשב בכל זאת, מעניין לגלות שברמה היומיומית, נראה שהמדינה מתפקדת בכלל לא רע, ואף יותר מכך: הכלכלה צומחת (בעוד רבות ממדינות האיחוד מוכות במיתון), היצוא גדל, ההשקעות הזרות במדינה נמשכו, הכהונה כנשיאה התורנית של האיחוד האירופי ב-2010 הוכתרה כהצלחה מסחררת, והצבא נוטל חלק פעיל בקואליציה הבינלאומית בלוב.
יש לכך מספר סיבות: ראשית, שרי ממשלת המעבר ופקידי הממשל הם מנהלים מיומנים. מלבד זאת, רבות מהסמכויות בוזרו על ידי הממשלה, הן כלפי מטה לרשויות המקומיות, והן כלפי מעלה למוסדות האיחוד האירופי. "יש לנו זן חדש של דמוקרטיה", אמר השבוע, עם נימה עבה של אירוניה בקולו, פרופ' דייוויד סינרדט, מרצה למדעי המדינה באוניברסיטאות בריסל ואנטוורפן, בראיון ל-BBC. "אנחנו מוכיחים לעולם שהרעיון שניתן לנהל מדינה ללא ממשלה עם סמכויות מלאות אינו משוגע".
עברו את עירק וקמבודיה
את השיא העולמי לתקופת התנהלות ללא ממשלה שברה בלגיה כבר בפברואר, אז עקפה את עירק, ש"החזיקה מעמד" 289 ימים ללא ממשלה בשנת 2009. היה אז מי שטען כי השיא הוא למעשה של קמבודיה, שהתנהלה 353 ימים ללא ממשלה אחרי הבחירות ב-2003 - אך בכל מקרה, גם השיא הזה נשבר על ידי הבלגים ב-1 ביוני.
אז עד מתי זה יימשך? זה אולי נשמע הזוי, אבל לפחות תיאורטית, המצב הקיים יכול להימשך קדנציה שלמה - עד הבחירות האמורות להתקיים ב-2014. "זאת ועוד", מוסיף פרופ' סינרדט, "אם גם אחרי הבחירות הללו לא תהיה הכרעה, זה יכול להימשך עוד.כל עוד ממשלת המעבר נהנית מרוב בפרלמנט, דבר אינו יכול למנוע זאת".
כך או כך, רק מעטים בבלגיה מאמינים שניתן יהיה לפתור את התסבוכת באמצעות עריכת בחירות. הציבור במדינה עדיין מפולג בדיוק באותה מידה כמו לפני שנה, בין שני חצאיו האתניים - הפלמים דוברי ההולנדית והוואלונים דוברי הצרפתית. בהעדר מפלגות שבסיסן הוא פוליטי-חברתי גרידא, הפיצול הזה צפוי להישמר.
המגעים הקואליציוניים העקרים שהתנהלו בשנה האחרונה התמקדו בדרישת הפלמים להגביר את מידת האוטונומיה שלהם מהשלטון המרכזי - נושא שלמעשה אינו מעניין במיוחד את רוב הציבור. למעשה, חלק ניכר מהציבור הבלגי מאס בפוליטיקה בכלותה. "יש בציבור חוסר סבלנות וחוסר עניין כללי", הסביר ל-BBC מארק ריינבאו, כתב העיתון הבלגי "דה סטנדארד". "אנשים מדברים על אותו נושא שוב ושוב, ונמאס להם. יש ניכור גובר בין האוכלוסיה לאליטה הפוליטית".
בחודש ינואר עוד היה ניסיון להצית מחאה אזרחית נגד המבוי הפוליטי הסתום, כשאלפי אזרחים יצאו לרחובות להפגין את מורת רוחם מחוסר היכולת לייצר קואליציה - אך הם דעכו במהרה ולא התחדשו מאז. ובכל זאת, סקר עדכני של מכון GfK הבלגי גילה כי המצב הפוליטי בהחלט מדאיג את האזרחים: 57% מהבלגים הציבו אותו בראש רשימת הדאגות שלהם - שיעור גבוה לאין שיעור מיתר מדינות אירופה. "אנשים מתבדחים על זה, אבל זה רק כדי להסוות את תחושת הבושה", אומר ריינבאו. "בכל זאת, זה לא שיא מחמיא במיוחד".
אז מה יהיה? ריינבאו מעריך כי בסופו של דבר יתקיימו בחירות, בסתיו הקרוב או במקביל לבחירות לרשויות המקומיות המתוכננות לשנה הבאה. עם זאת, לדבריו, יש גם אפשרות שהפרלמנט יעניק יותר סמכויות לממשלת המעבר, שיאפשרו לה להמשיך ולשרוד. "בבלגיה", הוא מסכם, "אתה יודע מתי אתה הופך לראש ממשלה, אבל בימינו, אתה לא יכול לדעת מתי יבעטו אותך החוצה".