(אתמול: ליברמן הציע להרוג את הניה ודף)
הארכת הפסקת האש בין ישראל לחמאס בחמישה ימים נוספים, עליה הוחלט אתמול בלילה, הציגה באור מגוחך את בכיר חמאס, איסמעיל רדואן שהצהיר באמצע השבוע כי "לא תהיה עוד הפסקת אש" ושאיים על ישראל שאם לא יושג הסכם עד אתמול (רביעי) בלילה, הירי יתחדש במלוא העוצמה. האיום הזה של חמאס התגלה כאמירה חלולה: תחת לחץ כבד של מצרים והרשות הפלסטינית, חמאס הסכים להפסקת אש נוספת, הפעם ארוכה עוד יותר מקודמתה, ובינתיים אף אחד שם לא מוכן להתחייב שלא תהיה גם הארכה נוספת במקרה הצורך.
מלחמה בדרום | סיקור מיוחד בוואלה! חדשות
מדוע לא נמצא פתרון לירי הפצמ"רים לישראל?
חמאס מכותר גם בקהיר, והתוצאה עוד תהיה מלחמה. פרשנות
דעה: ועדת החקירה הלא נכונה
לאיסמעיל רדואן יש מקביל בצד הישראלי: שר החוץ, אביגדור ליברמן, שעשה לעצמו הרגל לצאת בהצהרות לוחמניות רגע לפני שהממשלה שהוא חבר בה מורה לצה"ל לנצור את האש. מישהו עוד זוכר שב-26 ביולי ליברמן הכריז בטון מאיים ש"נגמרו הפסקות האש", והתחייב שישראל לא תקבל כל הפסקת אש נוספת? מאז כבר היו שלוש הפסקות אש, והיד עוד נטויה. ליברמן התנגד לכולן באופן פומבי, אבל לא "עמד על הרגליים האחוריות" כדי למנוע אותן בדיונים שמתנהלים הרחק מהמצלמות.
כאשר דוברי חמאס מפיצים דיסאינפורמציה ומנפחים את החזה רגע לפני שהם מאפסנים את הנשק, איש אינו מופתע. אנחנו רגילים להתנהלות כזו מצד הארגון. הבעיה היא שכאשר שר החוץ של ישראל מתנהל כך, האמינות של ממשלת ישראל נפגעת בעיני אזרחיה, וחמור מכך, בעיני העולם.
בתחילת הלחימה, כל התבטאות לוחמנית של ליברמן הייתה גורמת לדיפלומטים זרים בישראל להתקשר בלחץ לפוליטיקאים ועיתונאים, כדי לנסות להבין מה קורה. אתמול, כאשר ליברמן שוב איים לחסל את איסמאעיל הניה, אף אחד כבר לא התרגש. אז אמר. חלפו 16 שעות, והצדדים האריכו את הפסקת האש.
אחד הדיפלומטים הזרים הבכירים בארץ אמר הבוקר (חמישי) לוואלה! חדשות כי "ליברמן מצטייר בעימות הנוכחי כמי שאין חשיבות רבה להצהרותיו הפומביות". בתרגום משפה דיפלומטית לשפתו של ליברמן: הוא הופך את עצמו למישהו ש"אין לו מילה".
הרי אם הוא באמת סבור שהתנהלותה ה"זהירה" כביכול של ממשלת נתניהו פוגעת בהרתעה הישראלית ובביטחון תושבי הדרום, יכול היה לאיים בהתפטרות כבר לפני חודש. אבל זה לא קורה, ובינתיים הוא כבר עסוק בתכנון ביקורים מדיניים בתום המלחמה, כאשר היעד הבא שמסתמן הוא אוסטרליה.
ה"מידור" של משרד החוץ
התנהלותו הפומבית של ליברמן, שתוקף ללא היסוס את ראש הממשלה שלו תוך כדי לחימה, היא רק חלק מהבעיה של משרד החוץ בימים אלה. כמו בסבבי לחימה קודמים, גם הפעם המשרד לא מעורב עד הסוף בתהליך המדיני, שאמור להיות כור מחצבתו.
המשלחת הישראלית לקהיר מורכבת משני אלופים בצה"ל, אלוף במיל' שמייצג את משרד הביטחון וראש שב"כ, אבל אין בה נציג למשרד החוץ. בכירי המשרד מעורבים בחלק מהדיונים שמלווים את המבצע למשל, בכל הנוגע להתמודדות ישראל עם ועדת החקירה של האו"ם ועם התגובות בזירה הבינלאומית אבל ה"הסדרה" מול חמאס מתגבשת ללא מעורבות עמוקה שלהם.
גורם בכיר במשרד הודה השבוע בשיחה עם וואלה! חדשות כי "אנחנו עובדים קשה ותורמים בתחומים שבהם אנחנו יכולים, אבל על חלק מההחלטות החשובות ביותר אנחנו שומעים דרך התקשורת". במאי 2012 קבע מבקר המדינה הקודם, מיכה לינדנשטראוס, כי שיתוף הפעולה בין משרד החוץ לבין מקבלי ההחלטות בנושאי ביטחון לאומי אינו מספק, וכי חלק מהמלצות ועדת וינוגרד בנוגע לחיזוק מעורבותו של משרד החוץ לא יושמו. מבחינה פורמלית, בכירי משרד החוץ כן הוזמנו במבצע הנוכחי לישיבות הקבינט וקיבלו הזדמנות להציג את הערכותיהם והמלצותיהם, אבל כאמור, בסוגיות המדיניות קריטיות שנידונות בימים האחרונים, תפקידם שולי.
במציאות כזו, קל להבין גם את ההתנהלות המדינית של ליברמן, שבין איום לאיום מוצא זמן לזגזג בין הצעות מדיניות שונות ומנוגדות. לפני שבועיים הוא הציע להעביר את עזה לשליטת האו"ם אותו או"ם שאת נציגו למו"מ רוברט סרי הוא ביקש לפני חודשיים בלבד לגרש מכאן. הרעיון התקבל בגיחוך, ומאז לא שמענו עליו שוב. השבוע הוא החליט להחמיא ליוזמת השלום הסעודית, שלפני חודשיים הצהיר פומבית כי הוא דווקא מתנגד לה. הוא קורא לערוך בחירות חדשות ברשות הפלסטינית כדי להדיח את אבו מאזן, ובמקביל מדבר על יצירת ברית אזורית עם מצרים, ירדן וסעודיה תומכותיו החשובות ביותר של יו"ר הרשות.
גורם בכיר במשרד שליברמן ממונה עליו אמר לוואלה! חדשות כי לאור ההתבטאויות הסותרות הללו, "אי אפשר להבין מה הוא בעצם רוצה לעשות". מבחינה מדינית זה אולי נכון, אבל מבחינה פוליטית דווקא ברור מה ליברמן מנסה להשיג, ועל פי תוצאות הסקרים שפורסמו מאז תחילת המבצע, יכול להיות שהוא גם יצליח.
לפניות לכתב אמיר תיבון: amir.tibon@walla.co.il