מאות בני אדם הגיעו היום (שלישי) לבית העלמין הצבאי בצפת ללוות את סמל-ראשון אליאב כחלון בדרכו האחרונה. אליאב, לוחם בחיל השריון בן 22 מצפת, נהרג אתמול מפגיעת פצצת מרגמה בסמוך ליישוב במועצה האזורית אשכול. הוא הותיר אחריו זוג הורים ועוד שישה אחים ואחיות.
מבצע "צוק איתן" - סיקור מיוחד
הצחוק, האושר והשקט שלפני נפילת הפצמ"ר הקטלני
צה"ל ממשיך לתקוף: תחנת הכוח של עזה שותקה
צפו: כוחות הנדסה תוקפים פירי מנהרה ובתים ממולכדים
"אתמול, ביום ההולדת שלי, אתה הלכת לתמיד", פתח נועם, אחיו של אליאב, את הספדו. "דיברתי איתך בלילה, בירכתי אותך שתחזור בשלום ואמרת לי שתחזור - ולא חזרת. כל כך רצית לראות אותי בשנה הבאה בפנימיה על מדים, אבל עכשיו כבר מאוחר מדי. בשעה זו, כאשר מלאכי השרת מובילים אותך למעלה ואתה בא לפני בורא עולם בשערי שמיים, הבט למטה וראה כמה אנשים באו ללוות אותך בדרכך האחרונה. תדע שבמותך ציווית לנו את החיים".
"זה כמעט חודש שלא ראינו אותך", הספידה את בנה בגעגוע יוכבד, אמו של אליאב. "רק במוצאי שבת שיתפת אותנו בקושי שלך ובגעגועים שלך אל ההווי המשפחתי. אלוהים נתן לנו אותך כפיקדון ונהנינו ממנו במשך 22 שנה. את הייעוד שלך בעולם החומרי כבר עשית, ולכן אלוקים לקח אותך לידו. זך וטהור, עכשיו אתה כבר נמצא בעולם שכולו טוב".
אחיו של אליאב, שלומי, ספד לו וסיפר על הקושי לעבור את הלילה בלי אחיו. "אתמול בלילה ניסיתי להירדם, וזה היה קשה מתמיד. הסתכלתי למעלה ובכיתי. בכיתי כי הקדוש ברוך הוא גם בכה. הרגשתי שאנחנו נמצאים די במשותף, אבל אותך, השם, לא ידעתי איך אפשר לנחם. הקדוש ברוך הוא בוכה אתנו על כל אחד שנהרג מעם ישראל, על כל משפחה שאבדה, על כל צער שיש לבניו".
בהלוויה הוקראו גם דברים בשמו של סגן-אלוף עידן מורג, מפקד גדוד רומח שבחטיבת השריון. סא"ל מורג נמצא בשעה זו בשטח רצועת עזה וממשיך בלחימה, והעביר את דבריו משם. "האדם אינו פלדה, הוא לב ונשמה. האדם הוא אדם", כתב. "בכל פעם שהייתי עובר לידך, היית קם ומצדיע הצדעה מבוישת כזו. גילית אחריות ורצינות, אך יותר מכך, היית מקצוען אמיתי. היו לך ידי זהב ותרמת רבות לעשייה בפלוגה בעת הקשה הזו".
אלפים מתושבי נתיבות הגיעו אל בית העלמין בעיר כדי לחלוק כבוד אחרון לרב"ט מידן ביטון בן ה-20 שנהרג אתמול אף הוא מהתפוצצות הפצמ"ר. "לא ענית לאימא לטלפון, וניסיתי להרגיע אותה ולהגיד לה שהכל בסדר אך בפנים ידעתי שמשהו קרה. כשבאו הקצינים כבר ידענו מה הם באים להגיד", אמרה אחותו צליל. "היית ילד מקסים כזה שהאיר והצחיק את כולם, תחסר לנו מאוד, אתה עכשיו קרוב לסבתא, תמיד נזכור אותך", ספדה לו.
ראש המועצה האזורית שער הנגב אמר במעמד: "עד שאלוף פיקוד הדרום לא יסתכל לי בעיניים ויאמר שכל המנהרות המוכרות הושמדו - מדינת ישראל חייבת לאפשר לצה"ל לבצע את משימתו".
"אני עומדת מולך ומתקשה להאמין", אמרה נאווה כהן מעל קברו של בנה נירן - אשר נהרג אף הוא מפצצת המרגמה. רב"ט כהן, לוחם שריון בן 20, נקבר בעיר מגוריו, טבריה. "היית ילד עירני, חייכן, ומלא שמחת חיים - מוקף בחברים. הלכת בשיא נעוריך כשכל חייך לפניך. אפשר להתנחם רק שנפלת על הגנת המולדת והעם הנפלא הזה. מותך לא היה לשווא. ראש הממשלה, אל תפסיק, אל תפסיק, שהבן שלי יהיה החלל האחרון אבל אל תפסיק".
בשם החברים, עלה לספוד תומר שטרית: "כבר אין לי דמעות. איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא. כמה שלא אדבר, זה לא יעיד על אישיותך. חבר ואיש משפחה, קר רוח, אדם שתמיד אפשר היה לסמוך עליו. כשהלכת מאיתנו משהו מאיתנו הלך איתך. החיים לא יהיו אותם חיים, החברים לא יהיו אותם חברים בלי מרכז החבורה. אני לא מאמין שאני צריך להגיד את זה, יהיה זכרך ברוך".
האחות מור נפרדה בצער: "נירני שלנו, נסיך שלנו, אהוב שלי. כמה שאנסה לתאר אותך במלים לא אוכל. איך אפשר לתאר את שמחת החיים שלך והחיוך שכולו שלך? לא האמנתי שהסיוט הזה ידפוק אצלנו בדלת. מאז שפתחתי להם את הדלת אני מקווה שהסיוט הזה ייגמר. אבל הסיוט הזה רק מתחיל. החיים לא יחזרו להיות אותו הדבר, בלי הקול שלך, בלי הריבים המטופשים שלנו. אתה ילד נערץ, תמיד הערצתי אותך ונפלת כגיבור. תנוח על משכבך בשלום".
מאות ליוו בדרכו האחרונה את סמל ארז שגיא מקריית אתא, שנהרג בחדירת המחבלים לנחל עוז. הוא נטמן בבית העלמין הצבאי בחיפה. ספדה לו אמו עדנה: "ילד שלי כשאמרו לי לכתוב הספד עוד לא האמנתי אז לא כתבתי. כתבתי ראשי פרקים. אני רק רוצה לספר לך כמה שאנחנו אוהבים אותך. אתה יודע מה אתה בשבילנו ואיזה בור עמוק אתה משאיר. בשיחה האחרונה אמרת לי 'אמא לוקחים לנו טלפונים, אל תדאגי. אני מוכן לזה, התאמנתי לזה, תשמרו על עצמכם. אני אוהב אתכם' ושמעתי את הפחד שיש לך בקול, כנראה שזה פחד שיש לכל לוחם שנכנס לקרב. אני לא נפרדת ממך ארז. אתה משאיר לי כזה חלל עצום שתהיה חייב למלא אותו".
האחות נועם: "אח שלי, גיבור שלי, הנשמה שמשלימה אותי. איך אתחיל לדבר עליך בזמן עבר? מי יצעק עליי איך אני מתאפרת ומתלבשת? איך ביום שישי נוכל לשבת בלעדיך מסביב לשולחן? אולי לא אמרתי לך את זה הרבה אבל אין אחד שאני אוהבת יותר ממך. אומרים לי להיות חזקה אבל הכוח שלי זה אתה". האחות שי הוסיפה: "נולדת גיבור ונהרגת גיבור".
סמל נדב ריימונד ממושב שדמות דבורה שנפל אף הוא בנחל עוז הובא למנוחות ביישובו. "בן אהוב שלנו, אח אהוב, חבר אוהב לשחר. אנחנו לא מעכלים", אמרה אמו. "כל כך רצית להצטרף לחברים שלך שנכנסו לעזה ביומו הראשון של המבצע, וכעסת שאתה לא איתם. ואנחנו שמחנו שיצאת לקורס מ"כים מיד עם סיום המסלול והיינו מוכנים להתמודד עם הכעס שלך. מהרגע שירדת לדרום שמרנו על אופטימיות. דאגנו מאד, כל יום, אבל בלב פנימה לא האמנו שיקרה לך משהו. בטח לא הרע מכל. ביום שישי האחרון דיברת איתנו שיחה קצת יותר ארוכה מכרגיל. סיפרת על השש-בש, על הדמקה והזהרת שבסוף המבצע תצטרכו טיפול רפואי בגלל עודף סוכר. היית במצב רוח מרומם. יכולנו לדמיין את החיוך שובה הלב שלך בזמן ששוחחת איתנו. החיוך שאנחנו כל כך אוהבים. בסוף השיחה אמרתי לך: נדב, אני דואגת אבל סומכת עליך. אני אוהבת אותך".
"נדב, טעמת מכל מה שהחיים יכלו להציע לך בכל יום. היית יצירתי ובעל כושר המצאה תמיד מוצא פתרון לכל בעיה לוגיסטית. עקשן ובעיקר סבלני. אהבת את ארץ ישראל, לטייל בטבע, לרכב בכל שביל, לרדת מהר ככל האפשר מהפסגות רק כדי לעלות אליהן שוב. רצינו לקרוא מכאן לכל הקיצוניים שביננו ולבקש: די להסתה ולאלימות. רצינו מכאן לבקש מהחברים שלך שעוד נלחמים בדרום תשמרו על עצמכם, חזרו הביתה בשלום ולהגיד לחברים שלך משדמות, מגליל תחתון, וממי עמי, שהבית שלנו תמיד פתוח בשבילם כפי שהיה שהיית פה איתנו.
אוהבים מאד אמא אבא נועם ויואב".
ירון, אביו של ברקאי שור, שנפל אף הוא בנחל עוז נפרד מבנו: "אבות אבותיי התיישבו בארץ הזו. אנחנו נלחמים על הזכות ועל החובה להיות בארץ הזו. רוחנו איתנה". שור, בן ה-21 מירושלים, היה חניך בקורס מ"כים. "ראוי שתכונות אופי כמו שלו ייטמעו בדורנו". האח תומר: "אח יקר שלי, היית איש של מעשים ולא של דיבורים. היית משכמך ומעלה. החזקת את הסניף על הכתפיים וגם במד"א. אתה משאיר אותנו עם חלל שלא נוכל למלא לעולם. עם ישראל איבד את אחד מטובי בחוריו. הקרבת את חייך למען עם ישראל. צר לי עליך אחי, נעמת לי מאוד, אחיך הקטן".
היום הובאו למנוחות גם סמל-ראשון משה דוינו, בן 20 מירושלים, רב-סמל עדי בריגה, בן 23 מבית שקמה, סמל דניאל קדמי, בן 18 מצופים, וסמל דור דרעי, בן 18 מירושלים.
בהכנת הידיעה השתתפו: גלי גינת, יוסי אלי, עדי חשמונאי ושלומי גבאי.