ירי לגוש דן? כל האפשרויות הגרועות פתוחות

בבוקר שלאחר מציאת גופותיהם של שלושת הנערים החטופים, מגוון האפשרויות העומדות בפני ישראל, בפני הרשות הפלסטינית והחמאס נע בין הרע, לרע עוד-יותר. בדומה לבוקר שלאחר החטיפה עצמה, נראה, גם היום (שלישי) שהאירוע הנקודתי, לכאורה, עלול בקלות להוביל את כל הגורמים להסתבכות אסטרטגית שתשנה את הסטטוס-קוו.

עוד אתמול, במהלך כינוס הקבינט בירושלים, נזרקו לחלל האוויר שלל רעיונות כאפשרות לתגובה ישראלית. הריסת בתים, גירוש אסירים, תקיפה בעזה ומה לא. אלא שהבעיה, היא שגם במערכת הביטחון יודעים שהרס בתים או גירוש אסירים, לא הצליחו בעבר להביא לפגיעה במוטיבציה של המחבלים, לפחות לא באלה מהארגונים האיסלמיסטיים.

חטיפת הנערים - סיקור מיוחד בוואלה
"כשבאו לזהות את המשקפיים של איל, הרגשתי חלחלה"
שיח חשוד ואדמה הפוכה: כך נמצאו גופות החטופים
"נער נהרג מאש צה"ל", אבו מאזן לעולם: "מנעו נקמה"
בנט קרא בקבינט לפעולה נרחבת, לבני: "לפעול בשכל"

חמאס למד כיצד לפצות משפחות מחבלים שבתיהם נהרסו. הן קיבלו מספיק כסף כדי לבנות את הבתים מחדש. גירוש אסירים הפך, בעיקר בחודשים האחרונים, לחרב פיפיות. אותם אסירים פלסטינים ששוחררו מהכלא הישראלי וגורשו לחו"ל, מנהלים מבתיהם וממשרדיהם החדשים בעזה (במדינות ערב ובטורקיה), מאמץ אינטנסיבי להקים תשתיות טרור בגדה.

ודווקא שם, "בגולה", ללא האיום התמידי במעצר או חיסול, מתברר שאותם אסירים מגורשים גורמים לא פחות נזק, אם לא יותר, מאשר חבריהם שנותרו בבתיהם בגדה, ונמצאים תחת פיקוח הדוק של השב"כ ומנגנוני הביטחון הפלסטינים. אם ישראל רוצה לפעול נגד הנהגת חמאס, הכתובת המרכזית מבחינתה הייתה, ונותרה, ברצועת עזה, גם אם אין שום הוכחה לקשר בין החוטפים לבין ראשי הארגון ברצועה.

הבעיה היא, שלמרות הלחץ של דעת הקהל בישראל להגיב לרצח, ספק אם ירושלים יכולה לפעול נגד הנהגת חמאס בעזה, בגלל החשש מהידרדרות. המחיר של הסלמה רבתי, או ניסיון להפיל את ממשל חמאס, יגיע בעשרות טילים לעבר גוש דן וצפונה משם. בשלב הזה, נראה שבישראל אין עניין במלחמה כוללת מול עזה.

בישראל מצפים כעת מיו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס (אבו מאזן), להכריז על סיומו של הפיוס עם חמאס. הבוקר מתכנסת ההנהגה הפלסטינית במוקטעה ברמאללה. אולם לדברי גורם פלסטיני בכיר, אין לאבו מאזן שום כוונה להכריז כעת על מותו של הפיוס. "לא נכריז על פירוק ממשלת ההסכמה הלאומית", אמר לי. לדבריו, ההנהגה הפלסטינית צריכה כעת לבחון וללמוד את הדברים, ולאחר מכן לראות כיצד לפעול מול חמאס. כעת, ברור לרשות שפעילי הארגון עומדים מאחורי החטיפה, אולם כמו בישראל, אין ודאות שההנהגה בעזה, או בחו"ל, תכננה את החטיפה יחד עם אותם שני פעילי חמאס מחברון.

מנגד, בצמרת הפלסטינית מבינים שהרשות - אולי בלית ברירה - תיאלץ לפעול באופן ממשי נגד הארגון בגדה כדי להימנע מהסלמה ישראלית. הפיוס, מבחינת הרשות, נותר רעיון, שנחמד לשווק אותו ולדבר עליו בכלי התקשורת הפלסטיניים, אך לא יותר מכך. המצב בעזה לא ישתנה, וגם בגדה המנגנונים ימשיכו לרדוף את היריב האיסלמיסטי.

ומה באשר לחמאס? כרגע, לפחות, הארגון במבוכה גדולה. הוא אינו מעוניין בהסלמה מול ישראל בעזה, אך שלל ארגונים קטנים הצליחו לגרור אותו ואת ישראל לסוג של הידרדרות ביטחונית. גם הוא מבין שהתקיפה של 34 יעדים הלילה בעזה, אינה בגדר "הכרזת מלחמה" מצד ישראל. רוב המתקנים שהותקפו היו ריקים מאדם. הציבור העזתי עייף ממלחמות, ומתוסכל מתמיד בשל המצב הכלכלי הקשה, וגם בגלל הרמדאן. וכמו תמיד, עימות כולל מול ישראל עלול להוביל להפלת שלטון חמאס ברצועה. ועדיין, גם היעדר תגובה מצדו יתפרש כחולשה. לכן נראה שכרגע לפחות, הארגון ישתדל לצמצם למינימום את התגובה שלו לתקיפה הישראלית, אם בכלל תבוא תגובה שכזו.