מזה כשבוע שהעולם הערבי כמרקחה. אבל לשם שינוי לא ישראל היא העומדת במוקד, ואפילו חטיפת שלושת הנערים הישראלים, שבימים כתיקונם הייתה מלהיטה את הרוחות ברחוב הערבי, אפילו היא מתקשה לתפוס את הכותרות.
במקום זאת העולם הערבי מרותק כולו - ולא למשחקי המונדיאל - אלא לנעשה בעיראק, שם הצליחו כמה מאות, ולכל היותר כמה אלפי מורדים איסלאמים קיצוניים, להניס עשרות אלפי חיילים עיראקים, שהיו מצוידים מכף רגל ועד ראש, במיטב ציוד לחימה שסופק להם בידי ארה"ב. באחת, נמוגה המדינה העיראקית שאותה בנו האמריקאים בדי עמל ובהשקעה של מאות מיליארדי דולרים מאז כבשו מדינה זו בשנת 2003, ואת מקומה תופס שלטון של כנופיות איסלאמיות שמוצאן מבית מדרשו של ארגון אל-קאעדה, ושתפיסת עולמן ומטרותיהן מעוררות חלחלה גם בקרב ערבים ומוסלמים רבים.
הכוח החדש בשכונה
הכוח הבולט והמוביל מקרב הקבוצות האיסלאמיות שהשתלטו על חלקים גדולים של עיראק וששמים עתה את פעמיהם לבירתה בגדד, הינו דאעש (ISIL) ארגון המדינה המוסלמית בעיראק ובלבנט (אל-דולה אל-אסלאמיה פי אל-עראק ואל-שא'ם). הארגון נוסד בשנת 2003 בידי אבו מוסעב א-זרקאווי מיד לאחר פלישת ארה"ב לעיראק. זרקאוי חוסל בשנת 2008 בידי האמריקאים, שחיסלו כשנתיים לאחר מכן, בשנת 2010, את יורשו - אבו איוב אל-מסרי. מאז, מנהיג את הארגון אבו בכר אל-בגדאדי.
הארגון, שהיה בראשיתו שלוחה מקומית עיראקית של ארגון אל-קאעדה, הלך עם השנים וביסס עצמו כארגון עצמאי העומד בפני עצמו ובסופו של יום אף ניתק עצמו מהנהגת אל-קאעדה בשל חילוקי דעות עמה. כך למשל, התערב הארגון במלחמת האזרחים בסוריה ואף הצליח להשתלט על חלקים ממדינה זו, בעיקר בצפון מזרחה של סוריה באזור הג'זירה.
הצלחתו של הארגון לבסס עצמו במזרחה של סוריה ובמערבה של עיראק הינה בראש ובראשונה תוצאה של חולשתה של המדינה העיראקית, וגם זו הסורית. מדינות ערביות אלו היוו בעבר דוגמא ומופת להצלחתם של משטרים ערביים אוטוריטריים, דוגמת משטרו של סדאם חוסיין או זה של חאפז אסד, להשליט עצמם במדינותיהם ולשלוט בהן ביד רמה. אבל כיום אלו מדינות כושלות המחזיקות מעמד אך בקושי.
במיוחד בולטת עיראק כדוגמה לכישלון קולוסלי. כישלונה של ארצות הברית שכבשה מדינה זו לפני כעשור ומאז, בהשקעה של מאות מיליארדי דולרים, ניסתה להקים מוסדות מדינתיים יש מאין, לכונן צבא מודרני, ולהנחיל דמוקרטיה לתושביה של עיראק. שום דבר מכל זה לא צלח בידי ארצות הברית. אין פלא שיש רבים הטוענים כי שגיאתם הגדולה של האמריקאים הייתה פירוק המדינה העיראקית שאותה כבשו מידי סדאם פירוק הצבא ופירוקם של מוסדות המדינה וממילא, יצירת אותו ריק שאליו חדרו התנועות האיסלאמיות הרדיקליות.
לצד חולשתן של מדינות כמו סוריה או עיראק, חשוב להצביע על המתח הפנימי השורר בתוכן בין בני העדות השונות. בשני המקרים מדובר בבני העדה הסונית החשים נבגדים בידי המשטרים בארצותיהם הנשלטים בידי בני העדה השיעית בסוריה העדה העלווית שמקורה בשיעה, ואילו בעיראק הנהגה שיעית לכל דבר.
אין פלא שבני העדה הסונית בעיראק ובסוריה נכונים לשתף פעולה עם שלוחיו של אל-קאעדה ולעשות עימם יד אחת נגד משטר מרכזי שנוא. ברוח הגבית שמעניקים בני העדה הסונית בעיראק, ובמיוחד השבטים הבדואים הפרוסים לכל אורכה של המדינה בייחוד באזורי המדבר שמערבית לבגדד, יש כדי הסכמה של בני העדה הסונית במדינה זו לכך שהתנועה יכולה להפוך לכוח מוביל בקרבם.
הכתובת כתובה על הקיר העיראקי
הכתובת של התמוטטות המדינה העיראקית, לכל הפחות במחוזותיה המאוכלסים בבני העדה הסונית, הייתה כתובה אפוא על הקיר. התוצאה היא שטח נרחב המשתרע מבגדד ועד חלב בסוריה שבו נוכחות ואפילו שליטה לארגון דאעש ולארגונים נוספים דוגמתו. אין ספק שההישגים בעיראק מעניקים רוח גבית לאנשי הארגון הלוחמים בסוריה.
אבל המדובר בארבה שאין לעמוד בפניו ובכל זאת כזה שנמוג ומפזר עם משב הרוח הראשון. ואכן, קשה להניח שכמה אלפי לוחמים רדיקליים יכולים לשלוט שלטון אפקטיבי במרחבים עצומים שכאלו וקשה יותר להניח שבידיהם יכולת לכונן ממשלה אלטרנטיבית לממשלות בעיראק ובסוריה.
הפנים לכאן?
בימים האחרונים מתדפקים אנשי דאעש גם על שעריה של ירדן ואף עלה בידיהם להשתלט על כמה ממעברי הגבול הקשורים מדינה זו לעיראק. אבל קשה לראות את הלוחמים האסלאמיים יוצאים למתקפה על ירדן, ממלכה יציבה ואיתנה ובעיקר בעלת צבא חזק ונאמן שחייליו לא ייטשו בקלות שכזו את עמדותיהם כפי שעשו קצינים וחיילים עיראקים, לרוב מבני העדה השיעית, שמצאו עצמם בפני נחילי הארבה של דאעש.
גם רמת הגולן רחוקה מאזורי הנוכחות וההשפעה של דאעש. אמת, לאחרונה הצליחו אנשי חזית הסיוע, ארגון שמקורו בארגון דאעש, להשתלט על חלקים של דרום רמת הגולן, אבל מדובר בארגון המתחרה כיום לדאעש ואף מהווה לה יריב. ובכל מקרה מעייניו נתונים למאבק נגד בשאר אסד ואין לו עניין לפתוח חזית נוספת לצד החזית העיקרית - המאבק במשטר הסורי.
ובכל זאת, השתלטותם של אנשי דאעש על מרחבים ניכרים בעיראק ובסוריה, אינה חדשה טובה לא למדינות בהן מדובר, לא ליציבות האזורית וממילא גם לא לישראל. פירושה הוא סבל רב לאוכלוסייה המקומית הנופלת לידיהם של קיצוניים אלו. וגם סכנה לפיגועי טרור בתוככי סוריה, אבל גם בירדן, בטורקיה ולבסוף גם בישראל.
לוחמי דאעש אינם עדיין על גדרות הגבול הישראלי-סורי. אבל במרחב שבו עשויה להיות תופעה כה מדהימה של צמיחת ארגון רדיקלי המשתלט בתורו על נתחים של האדמות הסוריות או העיראקיות, חייבים להיות ערניים ועם עיניים פקוחות.
פרופ' זיסר הוא דיקאן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב ומומחה לסוריה ולבנון