סיומו הדרמטי של המרוץ לנשיאות סימן את פתיחתו של מרוץ אחר ומסעיר לא פחות, והוא המרוץ על ראשות הממשלה. ניצחונו של ראובן ריבלין חשף את מפלגת הליכוד כמפלגה מסוכסכת ושסועה, והעלה מעל פני השטח את קריאת התיגר של השר גדעון סער על מנהיגותו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, באופן שהוציא את שר הפנים כשידו על העליונה.
הדרך לבית הנשיא - סיקור מיוחד:
ריבלין שב לביתו: "אין לי שום דם רע או לב כבד על מישהו"
בנו של ריבלין על הניצחון: "סגירת מעגל עם סבא"
גם בליכוד מודים: "ריבלין נבחר למרות נתניהו"
ריבלין אכל במהלך כל ההתמודדות ערימה ענקית של מרורים מנתניהו. תחילה ניסה ראש הממשלה לבטל את מוסד הנשיאות, לאחר מכן ניסה לדחות את הבחירות ולסיום גם ניסה להביא מועמדים חלופיים, הזויים והזויים יותר. וריבלין? הוא גילה גדלות נפש ושמר על איפוק. בנאום הניצחון שלו הוא לא התאפק והכניס לנתניהו שתי עקיצות. תחילה, כאשר הודה ראשון מבין כולם דווקא לסער - ולנתניהו לא הודה כלל, ושנית כאשר אמר משפט מעט מבולבל ולא ברור על רעייתו, אותה כינה "הגברת הראשונה של מדינת ישראל".
מעמדו של נתניהו נפגע באופן משמעותי בגלל התנהלותו במרוץ. אפילו ביום שבת האחרון, כאשר היה ברור שהבחירות יתקיימו במועדן, עוד חיפש יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, עילה לדחות אותן. מעניין בשם מי הוא פעל. גם עבור אביגדור ליברמן מדובר בהפסד צורב ביותר. יו"ר ישראל ביתנו הוכיח במרוץ הזה שוב שמילה שלו היא לא מילה. תחילה הוא הצהיר שיתמוך בכל מועמד שיביא נתניהו, כולל ריבלין. אחר כך אמר שלא יצביע לו ופעל במרץ למען בחירתה של דליה איציק, יחד עם אריה דרעי. ממש כמו במרוץ של משה לאון לראשות עיריית ירושלים, גם כאן נחלו ליברמן ודרעי מפלה, כאשר המועמדת שעליה שמו את יהבם אפילו לא העפילה לסיבוב השני.
מי שנחשבו בעבר ממליכי המלכים של הפוליטיקה הישראלית, הוכיחו שוב שמגע הקסם שלהם פג. פוליטיקאי בכיר מאוד אמר היום על ליברמן: "כנראה שדיקטטורה עובדת רק בהצבעה גלויה". אגב, היה מעניין לראות את ההתנהלות של דליה איציק, שהייתה ונותרה פוליטיקאית, במובן הצר ביותר של המילה. כאשר היא הודחה בסיבוב הראשון, מיהרה להעביר את תמיכתה לשטרית, כאילו יש לכך משמעות כלשהי, בתקווה ששנוא נפשה לא יזכה להיכנס לבית הנשיא.
זה לא עבד, ואין להצטער על כך. בכל סקרי דעת הקהל הגיעה דליה איציק למקום האחרון, עם אחוזי תמיכה ציבורית של גבינה לבנה. טוב שלא נבחר לתפקיד האזרח מספר אחת אדם שאזרחי ישראל לא רוצים בו שם. איציק, שהייתה חלק מקומבינת לאון ונכשלה אז כמו עכשיו, למדה בדרך הקשה שהפוליטיקה השתנתה, וכי תדרוכים לכלי תקשורת אוהדים אולי יכולים לייצר אווירה, אבל לא לנצח את המרוץ.
דווקא הסיעות החרדיות היו הראשונות להתעשת, ורוב חברי הכנסת החרדים הלכו בסופו של דבר עם ריבלין, בניגוד כאמור לרצונו של דרעי. יו"ר ש"ס אמנם הצהיר על חופש הצבעה, אבל מקורביו תדרכו כי הרצון הוא לראות את שטרית בבית הנשיא. רוב הסיעה לא התרשמה מהרצון של דרעי והלכה דווקא עם אלי ישי. בכלל, נראה שהבחירות האלה היו ניצחון האופוזיציה הפנימית במפלגות: גם שבעה חברי כנסת מהעבודה הצביעו לריבלין, בזכות לובי אינטנסיבי מצד שלי יחימוביץ', שהיא ללא ספק אחת המנצחות הגדולות של היום הזה. יחימוביץ' שמה את יוקרתה על הכף כאשר יצאה נגד החלטה סיעתית לתמוך בפואד, עליה חתמו כל יתר חברי העבודה מלבדה, וקראה להצביע דווקא לריבלין. מאז נחשפה פרשת פואד שגרמה למבוכה גדולה בעבודה, יחימוביץ' הסתמנה כמי שהעדיפה לעשות בחירה ערכית ולא פוליטית. בסוף זה הוכיח את עצמו בגדול.
הבחירה הערכית של יחימוביץ'
ובכל זאת, גם שטרית יכול להיות מרוצה. היה לו הישג יפה מאוד, והוא לא היה רחוק מניצחון - בניגוד מוחלט לכל התחזיות המוקדמות. מועמדותו של שטרית, שהייתה לא רלוונטית עד לפרישתו של בן אליעזר תפסה תאוצה ביממה האחרונה. אתמול בלילה נפגשו יו"ר העבודה יצחק (בוז'י) הרצוג, יו"ר התנועה ציפי לבני, וחברי כנסת חרדים רבים באירוע שבע ברכות של ביתו של דרעי. באותו האירוע החל הסחף לכיוונו של שטרית, כאשר באופוזיציה התרשמו שיש סיכוי אמיתי שאם יעלה לסיבוב השני הוא יצליח לנצח. הרצוג וכבל התגייסו למענו במלוא המרץ, יחד עם גורמים במרצ והסיעות הערביות, ובסופו של דבר הצליחו להביא אותו לסיבוב השני.
זה היה אולי מצליח, אלמלא קיבלו כמה חברי כנסת ממרצ והעבודה רגליים קרות, בעיקר בגלל הפרשה הלא מפוענחת על הסכם הפרישה הסודי של עוזרת הבית של שטרית, שגרמו להם לספקות ותהיות. באווירה הציבורית שנוצרה אחרי פרשת פואד, חלק לא מבוטל מהפוליטיקאים חשש לשלוח לבית הנשיא אדם שיכול להיות כי יימצאו שלדים בארונו.
למדינת ישראל נבחר היום נשיא דמוקרט, ליברל, אדם שפיו וליבו שווים. איש צנוע, שיודע לכבד את זכויות המיעוט ורגיש לכל אדם באשר הוא. אחד המרוצים הפוליטיים המכוערים בתולדות המדינה הסתיים, והדבר הטוב ביותר שיצא ממנו הוא תחילה של ניקוי אורוות. בלחץ התקשורת מסרו בשתי היממות האחרונות המועמדים את הצהרת ההון שלהם. כמעט בלי לשים לב, נוצרה כאן נורמה חדשה של שקיפות. יש לקוות שהציבור וגם הפוליטיקאים יידעו להבא לדרוש זאת מהמועמדים לנשיאות ולכל תפקיד ציבורי אחר.
לפניות לכתב עמרי נחמיאס: omri_n@walla.net.il
(עדכון ראשון: 21:33)