זה 30 שנה שבמרחק עשר דקות נסיעה בלבד מירושלים מתקיים לו גטו של ממש. סטייה של כמה דקות מכביש 1 דרך מחלף הראל ונסיעה קצרה בין הרחובות המפוארים של מבשרת ציון מובילה אל עולם אחר, שקשה להאמין שמתקיים ממש מתחת לאף של שכונת הווילות השבעה של מבשרת ציון. זו היא פלנטת מרכז הקליטה של העדה האתיופית. לפלנטה זו חוקים משלה, חוקים המנותקים מכל מה שמוכר לנו בשאר חלקי הארץ.
בצפיפות נוראה ובתנאי מחייה מחפירים חיים להם כבר שלושה עשורים באין מפריע 1,300 בני העדה האתיופית. משרד הקליטה והסוכנות היהודית מצאו להם שיטה, וחילקו דירה בת שלושה חדרים לשלוש משפחות. משפחה בכל חדר: זוג הורים ושני ילדים או יותר מעבירים את חייהם בחדר קטן בגודל של ארבעה על שלושה מטרים, לא יותר. בחדר זה הם ישנים, מתלבשים, משחקים וחיים. מסדרון קטן המחבר בין החדרים ובו מטבחון, שירותים ומקלחת משמש את כל יושבי הבית כ-12 נפשות, לעתים יותר.
קשה להאמין איך כמה מטרים בלבד משם חיים להם תושבי המקום האמידים, מבלי שהדבר יעורר מתח טבעי. בכל מקום אחר בעולם שבו היו גרים זו לצד זו שתי אוכלוסיות עם פערים קיצוניים כל כך, היה הדבר מעורר רגשות התקוממות, אולי אפילו פשע, אך שם בפלנטה של העדה האתיופית, הצניעות וקבלת הגזרה נתפסים כדבר טבעי. לדרוש את שמגיע לך, דבר הטמון ב-DNA של כל ישראלי, כל שכן אסרטיביות - זר להם ולא מובן. בתמימות חשבו שהמדינה שהעלתה אותם מאפריקה תדע גם לספק להם לחיים נאותים.
עוד בוואלה! חדשות:
השלט בסמטה האגדית בצפת שמונע את ביאת המשיח
פסק הלסביות: הרב אריאל זומן לשיחת הבהרה אצל ראש העיר
אביה של שלי דדון למשטרה: "חשבו שזאת הבת שלכם"
בימים כתיקונם הצפיפות חונקת, אך בימי סערה, כשהקור מכה בבשר, דומה שהצפיפות מתקבלת בברכה. בחדר שבו מתגוררת משפחת דארו מתכרבלים להם אב, אם וזוג תאומות בנות ארבע. "בכל פעם שאחד מאיתנו יוצא, אפילו להביא אוכל, לבנות פשוט קר", מסביר אלי האב. "מדובר בחדר קטן מדי בשביל להכניס בו תנור, וגם אם היה לנו, לא היינו יכולים להרשות לעצמנו לשלם עבורו את החשמל". 30 סנטימטרים מהמיטה, שתופסת את מרבית חלל החדר, הגשם חודר בקלות מהחריצים שבקיר ומטפטף על הרצפה. "לפעמים הם באים לתקן ולפעמים לא", אומר אלי. "הם מסיידים את הקיר אבל מעולם לא תיקנו את החריצים, ואנחנו כבר מספיק שנים בשביל להתרגל לזה. למעשה, נראה לי כמעט מוזר לישון בחדר יבש עם קירות אטומים".
"הדיירים נמצאים בתחתית הסולם החברתי"
שלט הכניסה למתחם מספר את סיפורו של המקום: לפני 30 שנה הקימו הסוכנות היהודית ומשרד הקליטה את מרכז הקליטה לעולי אתיופיה במבשרת ציון באמצעות תרומתם הנדיבה של אדוארד ומייבל בייבר, יהודים עשירים המתגוררים במרכז לדיור מוגן בפלורידה. המרכז תוכנן לספק מגורים זמניים עד לקליטתם המלאה של העולים. אלא שהעלייה מאתיופיה התאפיינה בקשיי קליטה מיוחדים, ורבים מבני העדה לא הצליחו ללמוד את השפה או למצוא עבודות ראויות, ונאלצו להישאר במשך השנים במרכז.
"הדיירים במקום נמצאים בתחתית הסולם הסוציו-אקונומי", מסביר עורך הדין גיא אדורם, המייצג אותם. "האוכלוסייה מגוונת וכוללת בתוכה צעירים רווקים, משפחות עם ילדים וקשישים שחלקם מרותקים למיטה. אלה אנשים שמטעמים שונים ומסיבות שונות לא הצליחו להיקלט בחברה הישראלית, או שמשתכרים שכר מינימום ומטה".
חייהם של הדיירים סובבים סביב מרכז הקליטה המשמש, בהיעדר אלטרנטיבה, סוג של חממה. המרכז מספק מרפאה ייעודית, בית כנסת, אולפן, פעוטונים וגני ילדים שבהם מדברים באמהרית. "החיים שלהם מתחילים ונגמרים במרכז, מאחר שקליטתם בחברה לא הייתה אפקטיבית", מוסיף עורך הדין אדורם. השכירות של דיירי המקום נעה סביב 500 שקלים בסבסוד משרד הקליטה והסוכנות היהודית.
צרותיהם של דיירי המרכז לא מסתכמים בזאת. באפריל האחרון גילו לתדהמתם כי את כספי התרומות שיועדו להקמת המרכז מנהלת קופת הגמל והפנסיה של עובדי הסוכנות, וזו החליטה למכור את המרכז לכרישי נדל"ן לכל המרבה במחיר. מודעה שפורסמה בעיתונים הציעה לרכוש את קרקעות המרכז בסכום מינימום של רבע מיליארד שקלים, תוך הדגשה כי זכויות הבנייה במקום בלתי-מנוצלות.
"הם ימצאו את עצמם ברחוב"
לוח הזמנים למכרז העלה חשדות כבדים. ב-29 באפריל סופקו מסמכי המכרז תמורת אלף שקלים לכל המבקש. יום לאחר מכן נערך במקום סיור קבלנים ראשון, בכוונה לסגור את המכרז בתוך 30 יום. "פנינו לסוכנות היהודית בבקשה לקבל את הסכם התרומה כדי להבין כיצד מצאו כספי התרומות את דרכם אל קופת הגמל והפנסיה של הסוכנות - אך נעננו בסירוב", מציין עורך הדין אדורם. עם זאת, הסוכנות אינה מוגדרת גוף ממלכתי, ולכן חוק חופש המידע אינו חל עליה.
"מדוע משהו שנתרם לסוכנות היהודית לשימושו של כל עם ישראל מצא את עצמו כקופת הגמל של עובדי הסוכנות היהודית? האם הם עשו מכרז? האם הם מכרו את זה בתמורה? האם זה היה למקורבים?", תוהה אדורם. "עכשיו, כשקופת הגמל מוכרת את מרכז הקליטה לכרישי נדל"ן במחיר מינימום של 250 מיליון שקלים, אני רוצה לשאול את התורמים אם זה מה שהם התכוונו שיעשה בכספם. מה יעשו בדיוק העולים החדשים? האם מי שהשקיע סכומי כסף כאלו ירצה להמשיך את קיומו של מרכז הקליטה או לפנות אותם ולבנות את הווילות שלו כמה שיותר מהר?"
"צריך להבין, אלו לא פולשים, מסתננים או עובדים זרים", הוא מוסיף. "מדובר באזרחי ישראל, שנשלחו על ידי ממשלת ישראל אל מרכז הקליטה באין אלטרנטיבה אחרת. אין להם כסף לרכוש דירות או לשלם שכירויות במחירים של היום. הם ימצאו את עצמם ברחוב".
מבחינת הסוכנות, האחריות למרכז יתגלגל לכריש הנדל"ן שירכוש את השטח, והוא יחליט אם להאריך את הסכם השכירות או לפנותם. מאז, פנה אדורם אל שרת הקליטה, אל ראשי הסוכנות היהודית, אל חבר הנאמנים של הסוכנות ואף אל קופת הגמל - אך לא קיבל כל תגובה, פרט למכתב מנומס מהיועצת המשפטית של הסוכנות שהבטיחה שהעולים לא יופקרו. "היועצת המשפטית כתבה שיהיה בסדר, אבל מעבר לזה אין שום אמירה אופרטיבית", ממשיך אדורם. "איך יהיה בסדר, מי ידאג לכך שיהיה בסדר ומתי? בז'רגון העממי קוראים לזה 'סמוך על סמוך', זה מדאיג אותנו מאוד ואנו נפעל בכל האמצעים החוקיים להגן על זכויות הדיירים, שאין להם לאן ללכת. משרד הקליטה והסוכנות היהודית שלחו את העולים החדשים לגור שם, ולכן הם אחראים עליהם. אם הם רוצים למכור ולהרוס את המקום הם צריכים למצוא פתרון אחר ולא לגלגל את האחריות לקבלן בנייה".
בשבועיים האחרונים יצאו פעמיים תושבי המרכז להפגנות. אתמול הגיעו מאות אתיופים ממרכזי הקליטה ברחבי הארץ להביע תמיכה בשתי הפגנות מול משרד הקליטה ומשרדי הסוכנות בירושלים. במרכז הקליטה במבשרת מבטיחים שזו רק ההתחלה. "אנחנו נשתמש בכל הכלים הדמוקרטיים הקיימים", מסביר ד"ר אברהם נגוסה, מנהל ארגון "מכנף דרום לציון", הפועל למען יוצאי אתיופיה בישראל. "כמו כן, התחלנו בהליך משפטי ונצא למאבק ציבורי ברחוב. בשבוע הבא יתקיים דיון ראשון בנושא בוועדת העלייה והקליטה בכנסת. אלו כל הכלים שיש ברשותנו להגן על זכויותינו. נמשיך להפגין, נמשיך להפעיל את חברי הכנסת, את השרים ואת הזירה המשפטית, כי יש לנו אמון במערכת המשפט".
לדבריו, "גרים פה אנשים מבוגרים, קשישים, חד-הוריים, צעירים ומשפחות, שאין להם אפשרות לגור בשום מקום אחר. המדינה צריכה לדאוג להם. מרכז הקליטה הוא מרכז חייהם, ועכשיו הסוכנות רוצה לפזר אותם. מי שיש לו עבודה יצטרך לחפש עבודה חדשה, ומי שלומד יצטרך להפסיק את הלימודים. אם רוצים למכור את המקום צריך למצוא פתרון באזור זה. גם העולים רוצים לצאת מכאן ולהשתלב בעבודה, אבל לא נתנו להם פתרונות עד עכשיו. אי אפשר להתעלל באזרחים כמו בחפצים ופשוט לזרוק אותם ולמכור את המקום. מדובר באנשים קשי יום, שמרוויחים משכורות מאוד נמוכות. מחירי הדירות מאוד גבוהים ואין להם שום אופציה אחרת. מי שיכול לצאת מפה כבר עשה את זה".
"שלושה בחדר: מעשן, שתיין ואחד שרוצה למות"
אבא טגניה דמלאו בן 79 עלה לפני שלוש שנים מגונדר שבאתיופיה. הוא חי מקצבת זקנה מהמוסד לביטוח לאומי, המסתכמת ב-4,000 שקלים, המיועדים לכלכל שלוש נפשות. "אנו מתגוררים בדירה קטנה במרכז עם חדר שינה בודד וסלון. הבן שלנו רצה להיות מורה, אך לא הצלחנו לממן את הלימודים והוא יצא לעבוד בניקיון. שמחנו שהגענו לישראל כי זו מדינתנו, אבל אחרי שחיכינו בגונדר חמש שנים כדי לעלות לישראל, אומרים לנו אחרי שלוש שנים לעזוב שוב. כמה פעמים בן אדם צריך לעבור ממקום למקום ולהתחיל שוב את חייו? קיוויתי שבגילי, אחרי כל מה שעברנו בשביל להגיע לארץ, נזכה לקצת נחת".
טלהון טארקין בן ה-23 עלה לישראל לפני תשע שנים. הוא שירת בצבא ביחידה המיוחדת מגלן, והוא נמצא חמש שנים במרכז במבשרת. לאחר השירות הוא התקשה למצוא עבודה אך לאחרונה החל לעבוד במפעל ומשתכר 3,500 שקלים בחודש. "על אף הצפיפות והתנאים הקשים פה, אני משלם שכירות מסובסדת של 350 שקל לחודש. בכל מקום אחר השכירות תגיע לגובה השכר שאני מרוויח. אני גר עם אח שלי הגדול, שעובד באבטחה ומרוויח שכר דומה. אנו לא מצליחים לחסוך או להתקדם. כל הכסף הולך על נסיעות, על אוכל ועל קניות. הכול יקר מאוד".
למרות הקשיים, טאקרין נשאר אופטימי. "אני חושב שאני יכול להשתלב בחברה, אבל אף שאני כאן כבר תשע שנים ולמרות השירות הצבאי, אני מרגיש כאילו עליתי ארצה בשנה שעברה. קשה מאוד למצוא עבודה מסודרת כשאתה לא יודע איפה תגור מחר. קשה מאוד להתפתח ולהתקדם כשאתה עסוק בלשרוד כלכלית", הוא מספר.
גלגאיי טפרה, בן 42, עלה לארץ ב-2003 וחי עשר שנים במרכז. "החיים כאן הם לא חיים, זה סוג של חלום רע. אני, למשל, גר יחד עם עוד שלושה רווקים בחדר אחד. אחד מעשן, אחד שותה ואחד רוצה למות. אלו לא חיים. למדנו כמה חודשים באולפן, לא הספקנו ללמוד באמת את השפה העברית ומאז זרקו אותנו. אני רוצה להתקדם, ללמוד ולעבוד, אבל לא נותנים לנו צ'אנס. עבדתי כשומר במשרד החינוך עד שביקשו ממני תעודת בגרות ותעודת שחרור מהצבא. לא עזרו כל ההסברים שעליתי בגיל 32 ולכן לא עשיתי צבא, ושאין תעודת בגרות באתיופיה. פיטרו אותי. השפה עדיין קשה לי לכן זה מצמצם מאוד את אפשרויות התעסוקה המוגבלות גם ככה. ביקשתי מהסוכנות לאפשר לי לצאת ללימודים אבל הם אמרו שאחרי האולפן אני אדון לעצמי והם לא יכולים לסייע. בסוף, כמו כל חבריי, אני מוצא את עצמי עובד בניקיון ומשתכר סכומים שאי אפשר להתקדם איתם 3,500 שקלים. מה שאתה מרוויח בסוף החודש יוצא על המחייה, ואתה נשאר באפס ועסוק בלשרוד את המחר".
בכוונת הדיירים לנהל גם קמפיין תקשורתי שילחץ על הסוכנות להיות שקופה יותר, קמפיין שכבר נתן אותותיו לאחר כשחבר הכנסת שמעון סולמון (יש עתיד), בן העדה, יזם דיון בוועדת העלייה והקליטה של כנסת. אל הדיון, שייערך ביום שני הקרוב, הוזמנו נציגי הסוכנות, משרד האוצר, משרד העלייה והקליטה, משרד הבינוי והשיכון, האגודה לזכויות האזרח, משרד הרווחה, ארגון העולים מאתיופיה, הקופה לתגמולים ופנסיה של עובדי הסוכנות היהודית לארץ ישראל, משרד עו"ד אדורם, האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה וטבקה מרכז לסיוע משפטי לסנגור קהילתי ליוצאי אתיופיה.
יו"ר ועדת העלייה הקליטה והתפוצות, חבר הכנסת יואל רזבוזוב (יש עתיד), התייחס למצב במרכז הקליטה שבמבשרת ציון ואמר: "כשהגיעו אליי התלונות של דיירי המרכז, היה ברור שהעניין חמור מאוד. כ-450 משפחות של עולים עלולות לאבד את מקום המגורים, מבלי שנמצא להן מקום מגורים חלופי. על אף מכתבי ליו"ר ולמנכ"ל הקופה לתגמולים ופנסיה של עובדי הסוכנות היהודית, בניסיון למצוא פתרון למצב, ראיתי לנכון לזמן את כל המעורבים בדבר לדיון בנושא, בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, כבר ביום שני הקרוב. מתפקידי כיו"ר הוועדה לא אאפשר פגיעה בעולים החדשים. כל עולה שמגיע לארץ עובר בשנים הראשונות בישראל חוויות הסתגלות לא פשוטות. אל לנו כמדינה שמשמשת מקלט לכל יהודי העולם, להקשות עוד יותר על אלו שבחרו לעזוב את ביתם ולהעביר את חייהם לארץ ישראל. לכן, חשוב שכל הגופים המעורבים ישבו יחד, בהקדם האפשרי, וימצאו את הדרך שבה תימנע הפגיעה הצפויה בעולי אתיופיה הרבים השוהים במקום".
גם בית משפט המחוזי בירושלים נדרש לסוגיה. זאת, לאחר שנענה לבקשת הדיירים לסעד זמני וקבע דיון ראשון בסוגיה ליום שלישי הקרוב באולמה של השופטת תמר בזק רפפורט. תמיכה נוספת ולא צפויה קיבלו הדיירים ממשרד הקליטה, שתקף את החלטת הסוכנות היהודית וגיבה את מאבק הדיירים: "קרן התגמולים של הסוכנות היהודית, שהם הבעלים של מתחם מרכז הקליטה במבשרת, פרסמה מכרז למכירת הקרקע שעליה יושב מרכז הקליטה עבור המרבה במחיר, וזאת ללא שום התייעצות עם גורמי המקצוע במשרד העלייה והקליטה, אשר נודע להם על הפרסום מהעיתון בהפתעה גמורה".
עוד נמסר ממשרד הקליטה כי "המרכז משמש זה שנים לקליטתם של עולים יוצאי אתיופיה, ומהווה עבורם בית ראשוני שבו הם מסתגלים לחיים בישראל. פתרון זה ניתן על ידי ממשלת ישראל במחשבה תחילה כי על המדינה לספק עבור אותם עולים 'נחיתה רכה' ואת האפשרות לחיות בכבוד עם גג מעל הראש. משרד העלייה והקליטה, אשר מממן את הפעלת מרכז הקליטה ומפעיל אותו באמצעות הסוכנות היהודית, ידאג כי שום עולה זכאי השוהה במרכז לא ייפגע ממכירת המבנים וכי העולים ימשיכו את תהליך קליטתם בישראל בצורה הטובה ביותר, תוך שימת דגש על כבודם וזכויותיהם הבסיסיות".
בסוכנות היהודית מבטיחים כי במקרה של פינוי יימצא פתרון חלופי הולם לכל עולה שזכאי למגורים. "אנו תמהים על הטענות חסרות השחר שמעלים גורמים שונים תוך ניצול שמם של העולים. לעצם העניין, מרכז הקליטה יושב על קרקע הנמצאת בבעלותה הבלעדית של החברה לניהול קופת התגמולים והפנסיה של עובדי הסוכנות היהודית. את המרכז רכשה הסוכנות היהודית בשנות ה-70 וייעודו הוא למגורים. לאחרונה קיבלה בעלת הקרקע החלטה למכור את הנכס, תהליך שמטבעו הוא מורכב ואורך זמן. אין כל בסיס לטענה שעולים הזכאים למגורים במרכז קליטה יימצאו ללא פתרון דיור. טובת העולים עומדת לנגד עיניה של הסוכנות היהודית והיא פועלת כדי להבטיח את זכויות העולים יחד עם כל הגורמים המעורבים בנושא. במידת הצורך, כל עולה שיהיה זכאי להמשך מגורים במרכז קליטה יקבל דיור חלופי הולם", נמסר מהסוכנות.
(עדכון ראשון: 21:30)