סרט תיעודי על חייו של נשיא איראן, חסן רוחאני, הפך בימים האחרונים לתפוח האדמה הלוהט בתקשורת ובפוליטיקה האיראנית. הסרט "אני הוא רוחאני" - שבפרסית יש לו משמעות נוספת, "אני איש דת" - הוא סרט תיעודי שרובו ככולו מורכב מקטעי ארכיון מגוונים שאספו יוצרי הסרט מתחנות חייו השונות של הנשיא, החל מתחילת תקופת פעילותו הציבורית כשעוד היה תלמיד צעיר במוסדות הדת בעיר קום. נוסף על קטעי הארכיון, הסרט מציג גם ראיונות עם שלל דמויות מהפוליטיקה האיראנית ומהמערכת הפוליטית הבינלאומית שמדברים על חלקו של הנשיא האיראני בכמה מן האירועים הבולטים בהיסטוריה של הרפובליקה האיסלאמית.
למשל, הסרט מציג לקהל לראשונה את חלקו המשמעותי לכאורה של רוחאני בפרשת "איראן-גייט" שהסעירה באמצע שנות ה-80 את המערכת הפוליטית והצבאית בארצות הברית. לפרשה, שהרובד המעשי שלה בא לידי ביטוי במכירת נשק לאיראן במעורבות אמריקנית-ישראלית, היה גם רובד דיפלומטי, אשר מטרתו הייתה לקרב בין ארצות הברית לאיראן, שהייתה שרויה אז במלחמה מול עיראק. הסרט מציג את רוחאני כאחד משלושת הנושאים והנותנים מן הצד האיראני אל מול האמריקנים, ובראשם היועץ לביטחון לאומי של הנשיא רונלד רייגן, רוברט מקפארלן. במקרה אחד, כך נאמר בסרט, הגיע מקפארלן לאיראן עם דרכון אירי - אותו מציג בסרט הנשיא לשעבר עלי אכבר רפסנג'אני - כדי להיוועד עם רוחאני ועם יתר נציגי הממשל.
עוד כתבות על איראן בוואלה! חדשות:
בדיקות פולשניות ואדישות: נציב שב"ס באיראן הודח
חגיגות יום האישה באיראן: "עניין מערבי ומוטעה"
לראשונה זה חודשים: הוגברה אכיפת העיצומים על איראן
בסוכנות הידיעות "מהר" פרסמו ביום ראשון השבוע ראיון שערכו עם במאית הסרט מעצומה נבוי, מחברת ההפקה "שפק". נבוי אמרה בין היתר בראיון כי יוצרי הסרט הציבו לעצמם קריטריונים שונים בזמן הכנת הסרט, בהם הרצון לשמור על האינטרסים של המהפכה האיסלאמית בכלל וכבודו של הנשיא בפרט. לדבריה, הרעיון להכנת הסרט עלה לראשונה מיד לאחר היבחרו של רוחאני לנשיא, כשהיא וצוות ההפקה חשו כי ישנם רבים שאינם מכירים את הנשיא הנבחר על אף שמאחוריו רקורד עשיר של פעילות ציבורית ופוליטית.
"כדי לאסוף את החומר הביוגרפי על חייו של רוחאני", אמרה נבוי בראיון, "עברנו על מסמכים שונים ממרכז התיעוד של המהפכה האיסלאמית כמו גם מספריית המג'לס". בהקשר זה הוסיפה כי גם לספרי הזיכרונות של רוחאני עצמו ושל מי שנחשב לפטרונו הפוליטי, הנשיא לשעבר רפסנג'אני, היה חלק בעת איסוף החומר עבור הסרט. "עבור סיקור התקופה שלאחר המהפכה האיסלאמית, ספרי הזיכרונות של רפסאנג'אני היו העוזרים הטובים ביותר שלנו ומרבית החומרים הרגישים בסרט נלקחו מספריו", אמרה נבוי.
"יריביו של רוחאני לא היו מוכנים לדבר"
נבוי סיפרה כי פנתה אל רבים ממקורביו של רוחאני כדי שישתתפו בסרט, אולם, לדבריה, "כשהבינו במה הסרט עומד לעסוק הם מיד עשו אחורה פנה. זה הפתיע אותנו מאוד שגם מקורביו וגם יריביו לא היו מוכנים לשוחח על דמותו באופן רשמי". נבוי הסבירה כי ברגע שהיו בידי היוצרים מספיק חומרים לעריכת הסרט, הם חילקו אותם לשלוש קטגוריות: חומר ומידע המוכר לכולם בעניינו של רוחאני, חומר ומידע גלוי שניתן למצוא בארכיונים פתוחים אך איננו מוכר לכולם וחומר שקיים על האיש אך אינו מצוי בארכיונים רשמיים. "בהכנת הסרט הזה לא התייחסנו כלל לחומרים מהקטגוריה השלישית", סיפרה הבמאית.
היא הוסיפה כי הדוגמה הבולטת לכך בסרט היא ההבדלים בין הגרסאות האמריקניות לאלו של רפסנג'אני בעניין השיחות עם מקפארלן, שם ניתנה בסרט עדיפות לדבריו של הנשיא לשעבר. נבוי חזרה וביקשה כמה פעמים במהלך הראיון ממבקריו של הסרט, קודם כל לצפות בו "במשקפיים א-מפלגתיים", ואחר כך להביע עליו ביקורת. לטענתה, הביקורות המושמעות על הסרט הן פועל יוצא של שרשרת העתקות מדיווח אחד למשנהו.
עיקר הביקורת על רוחאני בסרט מובאת באופן מרומז, ומציגה את תהליך השינוי שעבר על רוחאני: מאדם שהחל את דרכו הציבורית כטכנוקרט בכיר שערכי המהפכה האיסלאמית בראש מעייניו, לכזה הנגרר אחרי המערב. בסרט, בין היתר, מובאת ביקורת שהעביר עליו בערוב ימיו מנהיגה הקודם של איראן האייתולה רוחאללה חומייני, וכן ביקורת מרומזת שהעביר המנהיג הנוכחי עלי חמינאי, בכל הנוגע ל"הליכה לאחור" בנושא הגרעין.
כבר לפני כמה שבועות, כשנודע על עצם הכנת הסרט ותחילת הפצתו, אסרו באוניברסיטאות שונות ברחבי איראן על הקרנתו לסטודנטים. בתחילת השבוע התייחס לסרט גם יו"ר הפרלמנט האיראני, עלי לאריג'אני, שתקף את יוצריו והגן על רוחאני. "האחראים והמפיצים של הסרט הזה משכתבים את ההיסטוריה", כלשונו. ומה לרוחאני עצמו יש לומר על הסרט בו מככבת דמותו? הוא טרם באופן מפורש לאופן הצגתו על האקרנים, אלא רק העביר ביקורת מרומזת על אלו שמבקרים אותו מבית. נוסף על כך, נמסרה באופן עקיף תגובה לקונית מלשכתו, על כך שבסרט "ישנם חלקים לא נכונים".