ב-1939 נשלח יוחנן בוקופצר על ידי הוריו מגרמניה, לאחר שהנאצים עלו לשלטון. הוא שרד את המלחמה בתור נער צעיר שהועבר בין אזרחים שהחביאו אותו בצרפת. 75 שנים אחרי שעזב בכאב את בני משפחתו, הצליח בוקופצר בן ה-86 ממושב בני דרור שבשרון לסגור מעגל. הודות לנכדו, התברר שדודתו בת ה-100 חיה באנגליה. היא הייתה האחרונה לספק פרטים ואף לתעד אותו יחד עם הוריו ואחותו, בטרם נספו באושוויץ. "זה היה ממש ברגע האחרון", אמר בוקופצר בהתרגשות, "אחרי כל כך הרבה זמן אני יודע דברים שלא ידעתי".
הימים הם ימי ההשתלטות הסופיים של הנאצים והיטלר על גרמניה, טרם פרצה המלחמה. בוקופצר, אז בן 11, התגורר עם אחותו הקטנה אניטה והוריו בעיירה קטנה בתחומי גרמניה (היום בשטח פולין). אחרי ליל הבדולח ב-1938 נעצר אביו ונשלח למחנה עבודה, וזאת על אף שנלחם למען גרמניה במלחמת העולם הראשונה ונפצע בה. בניסיון לשחרר את האב, הגיעה אמו של יוחנן למטה הגסטאפו יחד עמו ויחד עם אות ההוקרה שקיבל האב. רק אחרי חודש ניאותו הנאצים לאפשר לאב לשוב לביתו. עם זאת, לכולם במשפחה היה ברור לאן גרמניה צועדת. הם הבינו שצריך לברוח.
יום הזיכרון לשואה ולגבורה - כתבות נוספות
ערב יום השואה: עשרות חרדים עשו על האש בירושלים
מאפר לתקומה: "לעולם לא אבין איך שרדנו"
שיפצו בהתנדבות בית ניצול: "היחס שווה יותר מכסף"
"אבא ידע שעם היטלר לא תהיה שום פשרה ושתהיה מלחמה. הוא ראה את הסוף של היהודים באירופה", סיפר בוקופצר. "לא יכולנו לנסוע מגרמניה כל המשפחה בגלל בעיה כלכלית, וגם בגלל שמדינות אחרות לא נתנו ליהודים לעבור לתחומן". בלית ברירה החליטו ההורים לשלוח את בנם, תלמיד בית ספר יסודי, למשלחת לצרפת תחת חסותה של הברונית רוטשילד. יחד עם עוד 140 ילדים יהודים ליוו ההורים את בנם לברלין, והעלו אותו על רכבת לאוסטריה, ומשם לצרפת. אחרי הפרידה קורעת הלב, הבין יוחנן שהוא אולי לא יזכה יותר לראות את הוריו ואת אחותו האהובה.
הקשר עם משפחתו נמשך זמן מה באמצעות נזירה משוויץ. זו העבירה את מכתביו להוריו ובחזרה. כל זאת, עד שהגרמנים פלשו לצרפת. אז פוזרו הילדים והוחבאו בכפרים של חקלאים בדרום המדינה. הקשר עם המשפחה נותק. יוחנן שרד את שש שנות המלחמה עד סופה, מבלי שידע מה עלה בגורל יקיריו. הוא הגיע לעיר ליון, שם חבר לארגון ציוני, ומאוחר יותר, בשנת 1947, עלה על סיפונה של אניית המעפילים "אקסודוס" הידועה, לישראל.
תפנית מפתיעה
כשבירר וחקר, גילה בוקופצר כי הוריו עברו לברלין תקופה קצרה אחרי שנשלח לצרפת, ככל הנראה בניסיון להשיג ויזה ליציאה מגרמניה. הדבר לא עלה בידם, ובשנת 1943 נשלחו הוריו ואחותו לאושוויץ, שם נרצחו. חרף הטרגדיה האישית ושנות הנדודים לפני ההגעה ארצה, הצליח בוקופצר לבנות את עצמו בישראל ולהקים בה משפחה.
כמה שנים מאוחר יותר, בשנות השישים של המאה הקודמת, וכשהוא חסר כל ידע על משפחתו, אירעה תפנית מפתיעה בסיפור חייו. "קרובת משפחה שלי כנראה חיפשה אותי, וגילתה שעליתי לישראל", סיפר. "היא שלחה אליי מכתב ובו דפים על גבי דפים על קורות המשפחה, יחד עם שתי תמונות". בתמונות, שצולמו זמן קצר לפני שהמשפחה נקרעה, נראים הארבעה בכניסה לבית הסב והסבתא בברלין, ובאחרת מופיע בוקופצר עם אחותו. "סבא סיפר לי שבת הדודה שלו צילמה אותם לפני המלחמה, קצת לפני שהוא עזב", הוסיף נכדו של בוקופצר, רן שמש (39). על פי תיאורו, אותה בת דודה התגוררה בברלין והחליטה גם היא, עוד טרם המלחמה, לעזוב את גרמניה. לפני צאתה ללונדון הגיעה לכמה ימים לדודתה, אמו של יוחנן, כדי להיפרד. "כשהיא הגיעה לבקר אותנו מאוד התרשמתי ממנה, על אף שהייתי רק בן עשר. היא באה עם מצלמה, מה שלא היה לנו, ואפשר היה להרגיש שהיא מודרנית מהעיר הגדולה".
"בתור ילד קטן לא ידעתי הרבה על המשפחה שלי, בטח לא על זו המורחבת", סיפר. "עד היום אני לא יודע למה זה קרה, אבל עובדה אחת ברורה: ההורים לא דיברו עם הילדים. הם דיברו רק על עניינים טכניים, 'בוא לאכול, בוא להתקלח', אבל לא מעבר לזה. מכתב זה השלים לא מעט חוסרים. הייתי כבר בן 30 ויותר, ופתאום אני מגלה לא מעט פרטים על המשפחה הקרובה והמורחבת. בין השאר, היה כתוב שם שסבתי כלל לא הייתה סבתי הביולוגית, אלא אשתו השנייה של סבי. זה מאוד מפתיע ומוזר, אבל זה גרם לי גם לשמחה גדולה שאחרי כל כך הרבה שנים מישהו שמכיר כל כך טוב את משפחתי משלים חלק מהפערים".
לפני שנתיים החליט הנכד רן לשמח את סבו ולשקם את שתי התמונות היחידות שנותרו לו ממשפחתו, זיכרון גרפי בודד מהימים ההם. בנוסף, הוא ביקש להעמיק בנושא ולברר עבור סבו עוד פרטים על אודות המשפחה. "כשסרקתי ושיפצתי את התמונות כדי למסגר אותן לסבא, שמתי לב שאחותו דומה לבן שלי, שהיה גם הוא בן שמונה, ומאוד התחברתי לזה. החלטתי לברר קצת יותר פרטים וגיליתי שבכתובת האחרונה בברלין יש לוחית זיכרון עם השם של אחותו של סבא עליה נכתב, 'פה גרה אניטה בוקופצר - נולדה בשנת 1930, נשלחה לאושוויץ ונרצחה ב-1943'". שמש לא הסתפק בכך והחליט לנסוע לברלין כדי לנסות ולדלות פרטים נוספים, אולם ללא הצלחה.
הנכד המשיך במשימה, ופנה לחפש מידע על יהודים אחרים מהעיירה של סבו דרך דפי העד של "יד ושם", שם גילה להפתעתו דף עד על שמה של אחותו של סבו יוחנן. "במהלך החיפושים במחשב פתאום ראיתי דף עם השם של אחות של סבא שלי ועם תמונה נוספת שצולמה באותו יום, בהם צולמו שתי התמונות ששיפצתי. הייתי בשוק כי סבא שלי לא מילא דף כזה. כשבדקתי, התברר לי שאישה אחת מלונדון בשם קייט שוויצר-ריכטר מילאה אותו לזכרה". הנכד המופתע התקשר לסבו, וזה הבין כי אותו אישה בריטית היא בת הדודה שצילמה אותם ב-1939.
"מי היה מאמין שעוד נצליח למצוא מישהו?"
שמש החליט שהוא מעוניין לאתר אותה וליצור עמה קשר. "לא ידעתי אם היא חייה עדיין. היא גדולה מסבי ב-15 שנה, מה שאומר שהיא הייתה צריכה להיות בת 100. בכל זאת התקשרתי למספר שמצאתי". מצדו השני של הקו ענה גבר. היה זה בנה של קייט. הוא סיפר לרן שאמו עדיין בחיים. עד מהרה נוצר הקשר בין יוחנן לבת דודתו, והם אף שוחחו בשיחות וידאו. "זה היה ממש מרגש, מי היה מאמין שעוד נצליח למצוא מישהו ממשפחתו של סבא שעדיין בחיים, ושהם ייפגשו אחרי 75 שנה?", סיפר.
"שמחתי מאוד כי התמונות שהיו לי היו שתי תמונות שהיא צילמה, ואפילו זכרתי את הביקור שלה. היא הכירה את אמא שלי ממש טוב, וכך הצלחתי ללמוד עוד ועוד פרטים על משפחתי. זכרתי אותה ורציתי מאוד למצוא אותה, אבל לא ראיתי איך אני יכול לעשות זאת. התחלנו לדבר דרך המחשב, והיא מאוד שמחה כי גם בשבילה הייתי היחיד שנשאר מהמשפחה". הנכד הנרגש הספיק לנסוע ללונדון, לבקר את קייט, ולראות תמונות נוספות שהיא צילמה בימים ההם. למרות הפצרותיה, בוקופצר לא הספיק להיפגש עמה פנים אל פנים.
לפני חודשיים הלכה קייט לעולמה. "לצערי לא הספקנו להתראות, אבל היא סיפרה לי הרבה על המשפחה, ומי היה מספר לי אם לא היא? הייתי ילד כשעזבתי את ההורים ולא ידעתי הרבה ממה שעבר עליהם. למעשה, ברגע האחרון הצלחנו לסגור את המעגל, ממש ברגע האחרון. היא השלימה לי לפני פטירתה הרבה דברים", סיכם.
"לשמחתי הצלחתי לסייע לו בזה", אמר הנכד הנרגש. "קייט ביקרה אותם זמן קצר לפני שהוא עזב את הוריו ועכשיו - לאחר 75 שנה, הוא נפגש איתה שוב באופן מסוים, והצליח ללמוד הרבה על משפחתו שנספתה בשואה".
יד ושם מסייע לציבור במילוי דפי עד על ידי רשת מתנדבים הפרוסה ברחבי הארץ. פרטים בטלפון 02-6443808.
(עדכון ראשון: 23:35)
