כך לכדה משטרת אוסטרליה את הרוצח הסדרתי הנמלט

כשגופותיהם של שבעה תרמילאים נמצאו ביער בלאנגלו, מדרום-מערב לסידני בשנים 1992-1993, המשטרה המקומית פתחה בחיפוש הגדול בתולדותיה אחר מי שאחראי לשורת מקרי הרצח המזעזעים. קלייב סמול הוביל את החקירה, וכעת – 20 שנים לאחר פיצוח הפרשה שזעזעה את אוסטרליה – הוא חושף בראיון לעיתון "סידני מורנינג הראלד" איך הצליחו החוקרים לשים לבסוף את ידיהם על איוון מילאט.

ב-1993, בעוד אלפי רסיסי מידע זרמו לידי המשטרה בנוגע למקרי הרצח של שבעת התרמילאים דבורה אווריסט, ג'יימס גיבסון, סימון שמידל, גאבור נויגבאוור, אניה הבשיד, ג'ואן וולטרס וקרוליין קלרק, שיחה גורלית הגיעה למוקד המשטרתי המיוחד, מאישה שזיהתה עצמה בשם מרי, מדרום-מערב סידני. מרי סיפרה שבשנת 1977, כשהייתה בת 18, היא וחברתה תרז עשו דרכן חזרה מליברפול לביתן בקנברה, וקיבלו טרמפ מאדם "בשנות ה-30 המוקדמות לחייו", בעל "שיער שחור פרוע".

עוד חדשות בעולם
מי שלח לסטודנטים יהודים בניו יורק מכתבי פינוי?
תמונות השבוע: צפו בלוחם העתידי של הצבא הרוסי
ארה"ב: בת 16 סירבה להזמנה לנשף – ונדקרה למוות

לא הרחק מהעיר מיטגונג, המשיכה לספר מרי, אחרי שעצר למלא דלק, הנהג ביצע פנייה ימינה וירד מהכביש המהיר. הוא סיפר לצעירות כי "זה קיצור דרך לקנברה". דקות ספורות לאחר מכן, הוא ביצע פנייה נוספת – הפעם לדרך עפר – ועצר את המכונית. "שכחתי ללכת לשירותים בתחנת הדלק", טען, ופתח את מכסה המנוע ותא המטען. מיד לאחר מכן אחז את מרי בזרועותיה ואמר: "טוב, בנות, מי ראשונה?".

מרי סיפרה למוקדנית כי היא הכתה את הגבר וברחה יחד עם חברתה להתחבא בשיחים. הן מצאו נקודת מסתור ושכבו שם במשך כמה שעות, עד שהנהג ויתר ונסע. מרי ותרז חזרו על עקבותיהן ברגל עד שהגיעו לבית, משם לקחו אותן לתחנת המשטרה הקרובה. הן החליטו לא לדווח על המקרה, אך השוטרים הסיעו אותן בחזרה לדרך המהירה, שם הצליחו לתפוס טרמפ שהחזיר אותן לקנברה.

באותו היום, תרז, שגרה במערב סידני, התקשרה גם היא למוקד שהוקם במטרה לקבל מידע על פרשת הרצח ביער, מבלי לדעת שחברתה עשתה זאת גם כן, וסיפרה את אותו הסיפור. שנה לאחר מכן, מרי ותרז התבקשו לזהות את החשוד מתוך סדרת תמונות שהוצגה להן. מרי לא הצליחה לזהות את פניו של אותו נהג, אך תרז הצביעה על תמונה מספר 4 – זו של איוון מילאט – "הגבות דומות, ותווי הפנים נראים מוכרים", הסבירה.

תרז הצביעה גם על תמונה מספר 11, של ריצ'רד, אחיו של איוון, ואמרה: "במבט ראשון, הוא מאוד דומה, והעלה אצלי משהו מהזיכרון". אמנם לא היה ניתן להשתמש בזיהוי חלקי שכזה כראיה קבילה בבית המשפט, אך הוא הצטרף לרשימה ההולכת וגדלה של החשדות שהצטברו סביב האחים מילאט.

שבוע לאחר שמרי ותרז התקשרו למוקד המשטרתי, שתי שיחות נוספות הגיעו. ג'ואן ברי תיארה איך אספה ברכבה צעיר שנמלט מנהג שהציע לו טרמפ, לאחר שזה כיוון עליו רובה, בינואר 1990 באזור יער בלאנגלו. שיחה נוספת הגיעה מפול תומס אוניונס האנגלי – שמו של אותו צעיר עליו ברי דיווחה למוקד – וסיפר על אותו המקרה. "קפצתי מהמכונית והתחלתי לברוח", סיפר, "הוא רדף אחריי, והגיעה מכונית. הנהגת עצרה ולקחה אותי לתחנה המשטרה".

שיחה אחרת הגיעה בהמשך מתושבת האזור, שאמרה כי היא "לא יודעת אם אני יכולה לעזור", אבל היא חושדת באדם שגר שם. הייתה לו 4WD – המכונית עליה דיווחו המתקשרים למוקד – והרבה רובים, הוא אהב ירי וענה לשם איוון מילאט, טענה. צוות החקירה, שכלל בשיאו 33 חוקרים ו-11 אנליסטים, עקב מקרוב אחר האחים מילאט.

לא הייתה ראיה חותכת לכך שריצ'ארד או איוון עומדים מאחורי מקרי הרצח, "אך מידע רב שנאסף הוביל להערכה כי לפחות אחד מהאחים היה מעורב בפרשה", שחזר קלייב סמול. "לא היינו יכולים להרשות לעקוב לעומק אחר כל קצה חוט", סיפר, "אך בכל זאת, הקציתי שישה בלשים שיתעסקו במשפחת מילאט". החקירה המורכבת העלתה לבסוף כי בתיקו הפלילי של איוון מילאט נמצא רישום על פריצה, שוד ואונס.

ראש צוות הבלשים, פול גורדון, היה משוכנע שאיוון היה החשוד שהם מחפשים. רישומי בית המשפט חשפו כי באפריל 1971, איוון אסף שתי טרמפיסטיות בנות 18, וניסה לאנוס אותן באיומי סכין. הוא אכן הורשע במעשים, אך לא היה בזה די כדי לקשור אותו לרצח התרמילאים. "לאחר שפול אוניונס זיהה את תמונתו של איוון, היו לנו ראיות מספיקות על מנת לעצור אותו בחשד לניסיון חטיפתו, בזמן שאנחנו מכינים את האישומים הנוספים", סיפר סמול, "שקלנו להשתיל בביתו מכשירי האזנה, אך הוא התקין מערכת ביטחון אלקטרונית מתוחכמת שלא אפשרה לנו לעשות זאת".

היה ברור שהחקירה החשאית מיצתה את עצמה, וכעת כל שנותר לצוות החקירה על מנת למצוא ראיות, היה לחפש "בכל סנטימטר בביתו, לפרק אותו אם צריך". ב-22 במאי, 1994, השוטרים יצאו למבצע מתוכנן היטב לחפש בביתו של איוון. אחד השוטרים התקשר לבית וביקש ממילאט "לצאת מהבית, בשביל הבטיחות שלך ושל מי שנמצא אתך בבית. שוטרים לבושים בשחור יפגשו אותך בחוץ. הם חמושים ואני רוצה שתשכב על הרצפה".

"אוקי דוקי", ענה איוון. לאחר ניסיונות שכנוע, הוא לבסוף אמר שהוא יוצא. הוא נשאר בבית עם בת זוגו, וניסה לשכנע אותה שזה "מישהו מהעבודה שמנסה לעבוד עליי". היא לא האמינה, וכמה דקות לאחר מכן גורדון צלצל לבית שוב, ודיבר עם חברתו של איוון, צ'אלינדר רוס, שהבטיחה לו שהם יוצאים מהבית. איוון יצא לבסוף, אזיקים מיד הושמו על ידיו, בעוד צוות השוטרים נכנס לבית ומאבטח אותו.

בחקירתו, אמר איוון "אין לי מושג על מה אתם מדברים", ביחס לחטיפתו של אוניונס ולרצח התרמילאים. הראיות בביתו של החשוד החלו להתחבר לתמונה ברורה. קליעי רובה ומחסניות, כסף מאינדונזיה – משם הגיעו שניים מהתרמילאים שנרצחו, אולם מילאט מעולם לא ביקר שם – וסרט סימון שחור שנמצא בזירת אחד מהמקרים, בין היתר, השלימה את התמונה.

החיפושים בבית מצאו כמעט בכל חדר חפצים שהיו שייכים לתרמילאים שנעלמו – שק שינה של אחד, נרתיק מים של אחר. אלבום התמונות שבסלון כלל תמונה של חברתו של איוון, כשהיא לובשת חולצה שנראתה כמו זו של אחת הקורבנות. מאחורי הצילום סומנה השנה "'92". הרצח של אותה תרמילאית אירע באפריל של אותה השנה. מילאט המשיך להכחיש כל קשר לחשדות.

"החיפושים בביתו של איוון היו כמו מערתו של אלדין עבורנו", סיפר סמול, "אישור בלתי-יאומן לעבודה הבלשית הזהירה שביצענו מאחורי הקלעים במשך חודשים". במהלך החקירה הגלויה, צוות החקירה הצליח לקשור את איוון למקרה של אונס באיומי סכין של שתי טרמפיסטיות בשנת 1971, וניסיון חטיפתן של מרי ותרז ב-1977.

בינואר 1990, אוניונס נמלט מניסיון החטיפה באיומי רובה של מילאט, ובספטמבר 1992 גופותיהן של שתי התרמילאיות הבריטיות קרולין קלרק וג'ואן וולאס, נמצאו ביער בלאנגלו. באוקטובר ונובמבר 1993, גופותיהם של שני טרמפיסטים אוסטרלים נמצאו ביער, כמו גופותיהם של שלושה תרמילאים בריטים.

שנתיים לאחר מעצרו במאי 1994, איוון הורשע בשבעה מקרי רצח וחטיפה. נגזרו עליו שבעה מאסרי עולם רצופים ושש שנים נוספות, ללא אפשרות לחנינה.