בישראל ממתינים לקרי: "הפלסטינים הם הסרבנים"

במקום עסקה – חילופי האשמות: כ-24 שעות לאחר שפורסמו תנאי העסקה להארכת המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים, הצדדים עסוקים היום (רביעי) בניסיונות להטיל זה על זה את האשמה למשבר בשיחות, שנמצאות על סף קריסה. בישראל אומרים כי יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן סירב לעסקה המוצעת והוביל את השיחות למצב של על סף פיצוץ. ברמאללה טוענים מנגד כי ישראל לא עמדה במחויבותה לשחרור את אסירי הפעימה הרביעית, וניסתה לדחות גם בעסקה הנוכחית את שחרורם של האסירים ערביי ישראל.

עוד על המאמצים להארכת המו"מ:
"מאמצי קרי מוצו, שישראל והפלסטינים יסתדרו לבד"
קרי ביטל פגישתו עם אבו מאזן: לא סוכם על שחרור פולארד
הפנים פני אבו מאזן, אך הקול - קולו של ערפאת / פרשנות

"אירועי היממה האחרונה מוכיחים באופן ברור שהצד הסרבן, שמערים קשיים על המשא ומתן, הוא הצד הפלסטיני", אומרים גורמים מדיניים בירושלים. סגן השר אופיר אקוניס חיזק את הדברים הללו הבוקר ואמר כי "הפלסטינים מסירים את המסכות וחושפים את פרצופם האמיתי: סרבני שלום סדרתיים שהדבר האחרון שמעניין אותם הוא הגעה להסדר". דבריו מצטרפים לדברים שאמר אמש סגן שר הביטחון, דני דנון, שהאשים כי "אבו מאזן מזהה לחץ וחולשה בצד הישראלי, ולכן מקשיח את עמדותיו".

בצד הפלסטיני, מנגד, מאשימים את ישראל בניסיון לערפל את מועד שחרורם המתוכנן של 14 האסירים הערבים-ישראלים שאבו מאזן דורש את שחרורם מאז תחילת השיחות. גורם פלסטיני שהשתתף אמש במסיבת העיתונאים של אבו מאזן אמר לוואלה! חדשות כי "נקודת המחלוקת העיקרית נותרה שחרור האסירים הערבים-ישראלים. ישראל מנסה לדחות את שחרורם שוב ושוב. גם בעסקה הנוכחית יש ניסיון לדחות את שחרורם, בלי להתחייב לתאריך. אבו מאזן שלח מסר ברור לנתניהו וקרי: אם 14 האסירים ששר החוץ האמריקני הבטיח בתחילת השיחות לא ישוחררו מיד, השיחות יקרסו. עדיין לא מאוחר מדי למנוע זאת. כל מה שנדרש כדי לסגור את העסקה ולהאריך את השיחות, זו החלטה מהירה של ממשלת ישראל להוציא לפועל את הפעימה הרביעית כמתוכנן, כולל האסירים הערבים-ישראלים".

בישראל לא פסלו לגמרי את הטענות הללו מהצד הפלסטיני. גורם המעורה בפרטי השיחות הסביר כי נתניהו היה רוצה שהאסירים ייצאו מהכלא בצמוד לנחיתתו של פולארד בישראל, אלא שתהליך שחרורו של פולארד מהכלא – גם אם יואץ על ידי הצד האמריקני – עשוי לארוך שבוע לפחות. אלא שבינתיים, בארצות הברית גוברת הביקורת נגד העסקה לשחרור פולארד. סנאטורים וחברי קונגרס בכירים, בהם תומכים מובהקים של ישראל, הביעו התנגדות לעסקה, וכך עשה גם שגריר ארצות הברית לשעבר בישראל דן קרצר, הנחשב מקורב לממשל אובמה. גם העיתון "ניו יורק טיימס" פרסם הבוקר מאמר מערכת נגד שחרור פולארד במסגרת העסקה המוצעת.

בירושלים מחכים כעת לראות כיצד יגיב שר החוץ האמריקני, ג'ון קרי, להתנהלותו של אבו מאזן. גורמים בממשל האמריקני אמרו הבוקר ל"ניו יורק טיימס" כי מאמצי התיווך של קרי מיצו את עצמם, וכעת הגיע זמנם של המנהיגים לקבל החלטות קשות. גורם ישראלי שמעורה בפרטי השיחות אמר אמש, בתגובה ראשונית לנאומו של אבו מאזן, כי "האיומים של אבו מאזן לא יגרמו לשינוי העסקה". בירושלים מקווים כי זו תישאר גם העמדה האמריקנית. הצעד שנקט אבו מאזן לא נתפס בישראל כפיצוץ השיחות, אלא כאיום לעשות זאת. כל עוד הוא לא יעביר את המסמכים שעליהם חתם למוסדות הבינלאומיים, מדגישים בירושלים, אפשר עדיין לבצע את העסקה ולהאריך את השיחות.

אם אבו מאזן יממש את איומו ויפנה בשעות הקרובות למוסדות האו"ם לקבל הכרה בפלסטין כמדינה, זו תהיה הפעם השנייה בקריירה של בנימין נתניהו כראש ממשלה שהוא חווה אכזבה גדולה בנושא פולארד. כזכור, במהלך כהונתו הראשונה כראש ממשלה, תוך כדי השיחות על הסכם וואי, נתניהו הבין מנשיא ארצות הברית דאז, ביל קלינטון, שהאמריקנים ישחררו את פולארד במסגרת "עסקה סיבובית". על סמך ההבנה הזו הסכים לוויתורים שנתפסו בעיניו כמרחיקי לכת (העברת שטחים מאוכלסים בפלסטינים לשליטת הרשות הפלסטינית), אבל ברגע האחרון, כאשר ראש ה-CIA ג'ורג' טנט איים להתפטר אם פולארד ישוחרר, קלינטון שינה את דעתו ופולארד נשאר בכלא.

מרטין אינדיק, השליח האמריקני לשיחות בין ישראל לפלסטינים, שימש באותה תקופה יועץ מיוחד לענייני המזרח התיכון בממשל קלינטון. בערב הראשון של ועידת וואי, אחרי שיחה ארוכה עם נתניהו, קלינטון נפגש להתייעצות עם הצוות האמריקני. אינדיק, שסיים שנה קודם לכן תקופת כהונה מוצלחת כשגריר בישראל, ישב לידו. המשתתפים בשיחה שמו לב שמשהו מוזר מתבשל כאשר קלינטון כרך את זרועו באבהיות סביב צווארו של אינדיק והחל ללחוש באריכות על אוזנו. אינדיק לחש בחזרה. המשתתפים האחרים לא שמעו את הדיאלוג בין השניים.

דניס רוס, אז השליח המיוחד של קלינטון לשיחות השלום, תיאר את הסצנה בספרו האוטוביוגרפי:
"מה זה היה שם?, שאלתי את מרטין בסוף התדרוך. הוא הסביר לי שקלינטון העלה פתאום את סוגיית שחרורו של ג'ונתן פולארד. מיד חשדתי שנתניהו העלה את הנושא בפגישתו האישית עם הנשיא קלינטון. מרטין סיפר שהזכיר לנשיא כי על אף שגם יצחק רבין ביקש את שחרור פולארד (במהלך המשא ומתן על הסכם אוסלו ב'), הנשיא לא נתן אותו לרבין. הנשיא אמר למרטין בתגובה כי עלינו לחשוב לא במונחים של צדק והגינות, אלא על מהלכים שיסייעו לנו להשיג הסכם. מרטין הרגיש כי כריכת הזרוע סביב צווארו הייתה דרכו של הנשיא לרכך את המשמעות של דבריו. זו לא הייתה הפעם האחרונה במהלך ועידת וואי ששמעו על ג'ונתן פולארד".

בסופו של דבר, נתניהו לא קיבל את פולארד, אבל קלינטון בכל זאת קיבל ממנו חתימה על הנייר של הסכם וואי. אבו מאזן השתתף בוועידה וכמו שאר המשתתפים הפלסטינים, היה עד למבוכה המתמשכת שהתעוררה בעקבות התנגדות ראש ה-CIA לשחרור. אין לדעת אילו מסקנות הוא הסיק מהאירוע, אבל דבר אחד הוא ודאי מבין היטב: בשביל נתניהו, שחרור פולארד הוא קלף מנצח, "אס" שמאפשר לראש הממשלה להעביר החלטות קשות; ואילו מבחינת האמריקנים, שחרור פולארד הוא ויתור כואב לטובת תהליך השלום, שעבורו הם צריכים לבקש ויתורים גדולים מישראל. את מסיבת העיתונאים שלו אמש מפרשים הבוקר בירושלים כניסיון לסחוט יותר – גם מישראל וגם מהאמריקנים.

בינתיים קרי לא משתף פעולה עם המהלך של אבו מאזן. החלטתו לבטל את ביקורו ברמאללה שאמור היה להתקיים היום שולחת מסר ברור ליו"ר הרשות: את העסקה על שחרור 400 אסירים והקפאת מכרזי הבנייה בהתנחלויות לא ניתן יהיה לשפר באיומים. הבעיה היא ששר החוץ האמריקני יודע היטב שהמפסיד הגדול ביותר מפיצוץ השיחות הוא ג'ון קרי, ולכן עשוי בהחלט למצמץ ראשון. גורם ישראלי שצבר בעבר אלפי שעות משא ומתן עם הפלסטינים הגיב אמש על מסיבת העיתונאים של אבו מאזן באמירה ש"עכשיו זה נראה כמו משא ומתן אמיתי". אבו מאזן רוצה עסקה, הסביר הגורם, אבל הוא מאמין שאם פולארד בדרך החוצה – הוא צריך לנצל זאת להישגים מרביים. למה להסתפק ב-400 אסירים בלבד?

בישראל לא פסלו לגמרי את הטענות הללו מהצד הפלסטיני. המחלוקת כרגע היא על לוח הזמנים. העובדה שמחלוקת כזו יוצרת משבר ועלולה לצאת משליטה ולהוביל לקריסה מעידה שוב על המצב העגום של המשא ומתן. רמת האמון בין המנהיגים היא אפסית. שניהם נמנעים באדיקות מעיסוק בהחלטות קשות, היסטוריות, בעלות מחיר פוליטי, ועוסקים במקום זאת אך ורק בחיזוק מעמדם הפוליטי מבית, במקביל לניסיון לרצות את המתווך האמריקני.

אחרי תשעה חודשים של שיחות, אפשר לסכם את מאמציו של קרי ככישלון. האמריקנים טוענים בשיחות סגורות ותדרוכים שהצליחו להשיג התקדמות בשניים מנושאי הליבה של השיחות: הגבולות (נתניהו מוכן למדינה פלסטינית על כ-90% משטח הגדה המערבית) והפליטים (אבו מאזן אומר בפומבי שאיננו מעוניין להציף את ישראל בפליטים). האמת היא שעמדותיהם ה"מתונות" של שני המנהיגים בשני הנושאים הללו היו ידועות לכל מי שבקיא בתהליך המדיני גם לפני תחילת השיחות, וההתקדמות שנרשמה בפועל היא בחזקת מעט מדי ומאוחר מדי. המקסימום של נתניהו בנושא הטריטוריאלי רחוק מדרישות המינימום של אבו מאזן, ואותו הדבר נכון לגבי נכונותו של אבו מאזן לפשרה בנושא הפליטים.

בשאר נושאי הליבה – ירושלים, הכרה הדדית, הסדרי ביטחון – המצב קשה עוד יותר. קרי לא הצליח לגשר על הפערים, אבל בהחלט הצליח להדגיש אותם. החלטתו לקבל את עמדת נתניהו בנושא ירושלים ולהימנע מאזכור מפורש של בירה פלסטינית במזרח ירושלים ב"מסמך המסגרת" גרמה לאבו מאזן לאבד אמון גם במתווך האמריקני. ניסיונותיו לרכך את הניסוח עליו הסכים עם נתניהו בנושא ישראל כמדינה יהודית גרם למשבר אמון גם בצד הישראלי, ולתחושה שהסכמות שמושגות עם האמריקנים יכולות להיפרם בגלל התנגדות פלסטינית. ייתכן שהתחושה הזו תקבל חיזוק נוסף ביממה הקרובה. זה לא ימנע מנתניהו להמשיך בשיחות, אבל יכפיל את המרירות והחשדנות, ויקטין עוד יותר את הסיכוי להישג כלשהו בהמשך הדרך.

לפניות לכתב אמיר תיבון: amir.tibon@walla.co.il