הדוח השנתי של נציב תלונות הציבור נגד שופטים, השופט בדימוס אליעזר ריבלין, פורסם היום (שלישי), ומציג עשרות תלונות על ליקויים בהתנהלותם של שופטים, הכוללים יחס מזלזל, סחבת בהליכים והתנהגות בלתי ראויה. עם זאת, מהדוח עולה כי חלה ירידה של 15% במספר התלונות שהתקבלו בנציבות ונמצאו מוצדקות לעומת השנה הקודמת: 85 תלונות מוצדקות לעומת 101 בשנת 2012.
עוד בוואלה! חדשות:
שופט עליון: אל תיעלבו מהערות על גודל איבר המין
לא פשוט להיות שופט: הדילמות האתיות של שופטינו
שופטת שאלה נאנסת: "למה תבעת רק עכשיו?"
ב-2013 התקבלו בנציבות 882 תלונות, לעומת 930 תלונות בשנה שקדמה לה. 44% מתלונות נדחו לאחר בירור, 36% תלונות הוגדרו ככאלה שלא ניתן לבררן, 9% תלונות נמצאו מוצדקות, 7% מהתלונות בירורן הופסק, ובמקרה אחד חל כשל ניהולי. 46% מכלל התלונות שנמצאו מוצדקות עסקו בהתמשכות הליכים ובעיכוב במתן החלטות ופסקי דין. זאת, לעומת 36% ב-2012 ו-28% בשנה שקדמה לה.
רוב התלונות שהוגשו עסקו בהתנהלות של בית משפט השלום 266 תלונות, מתוכן 56 נמצאו מוצדקות. על ההתנהלות בבתי הדין למשפחה הוגשו 153 תלונות, ו-17 נמצאו מוצדקות. בבתי הדין לעבודה הוגשו 55 תלונות, מהן 12 נמצאו מוצדקות, במחוזי הוגשו 119 תלונות, אולם רק תשע מהן נמצאו מוצדקות. נגד בתי הדין הרבניים האזוריים הוגשו 56 תלונות ו-15 מהן נמצאו מוצדקות. בעליון רק תלונה אחת מתוך 27 נמצאה מוצדקת, 18 תלונות נכנסו לקטגוריה של תלונות שאין לבררן ושמונה נדחו לאחר בירור או שהבירור הופסק.
"תלכי לעשות פיזיותרפיה ותירגעי"
מבלי לזהות את השופטים בשמם, הביא נציב התלונות דוגמאות רבות להתנהלות לקויה מצד שופטים. באחד המקרים, התלוננה אישה על כך ששופט אמר באחד הדיונים: "די נמאסתם עלי, הדיון סגור". בתגובתו לתלונה מסר השופט כי אינו זוכר שהשתמש במילה "נמאסתם", אך גם אם כן, על בית משפט חובה להבהיר לעתים לצדדים שהתנהגות בלתי ראויה, כוחנית ומזלזלת - כפי שנקטו לטענתו המתלוננת ועורך דינה - היא מאוסה בעיני בית המשפט ואין לראות בכך פסול. הנציב קבע כי היה ראוי שהשופט יימנע מאמירה זו, או כל ביטוי דומה. "לא זו הדרך להבהיר לצדדים כי התנהגותם בלתי ראויה, כוחנית ומזלזלת", נכתב.
תלונה נוספת שנמצאה מוצדקת בבדיקת הנציב, עסקה באמירה של שופטת בדיון כשפנתה לבעלת דין: "תצאי מהאולם, תלכי לעשות פיזיותרפיה ותירגעי". מתלוננת נוספת טענה כי במהלך דיון הוכחות בבית משפט לעניינים מקומיים השיבה שופטת לשיחת טלפון במכשיר הטלפון הסלולרי שלה, ואף הפסיקה את הדיון לכמה דקות לצורך כך.
במקרה אחר, הלינה עורכת דין כי כשהתגלע בין פרקליטות הצדדים ויכוח ענייני, העירה השופטת: "תכף תלבשו ביקיני ונפתח לכן כאן בריכת בוץ". המתלוננת עוד טענה כי לאחר שהתברר כי ככל הנראה לא ניתן יהיה להגיע להסכמה בין הצדדים, הודיעה השופטת: "לי אין בעיה, אני יכולה ללכת מפה, יש לי דברים יותר מעניינים לעשות. אני רק יכולה להגיד איזה מזל שזה לא תיק שלי ואני רק שופטת תורנית כאן. יש לי אלף תיקים כאלה משלי, כולם בדיוק אותו דבר". עוד טענה המתלוננת כי השופטת התייחסה אל הצדדים ואל באות כוחם בזלזול באופן כללי, תוך שהשתמשה במילים: "יאללה, יאללה", "למה באתן", "מה נסגר אתך", והתבטאויות מזלזלות נוספות. בתגובתה לתלונה ציינה השופטת כי התנהלותן של באות כוח הצדדים השפיעה על יכולת מרשיהן להגיע להסכמות. הנציב קבע כי כך או כך, לא הצדיקה התנהגות שתיהן או אחת מהן אמירה פוגעת ומעליבה מצד השופטת.
"אני כותב פרוטוקול ולא עובד אצלך, אני לא פקיד שלך", אמר אחד הדיינים בבית דין רבני לטענת אחת המתלוננות, "תשתקי", "אני אכתוב מה שארצה, שמענו אותך, תפסיקי". בא כוחה של המתלוננת אישר בתגובתו לתלונה את הדברים, והדיינים לא הכחישו את הטענה, אלא הבהירו כי המתלוננת התבטאה באופן לא מנומס. הנציב קבע כי אפשר שהתנהגותה של המתלוננת והתבטאויותיה "באופן לא מנומס" הביאו לכך שהדיון היה רווי מתח, אולם גם אם כך הדבר, לא היה מקום להתבטאויות בוטות מצד הדיין.
ניצולת שואה על הסחבת: "המשפט יסתיים רק כשאמות"
דוגמה נוספת לתלונה שנמצאה מוצדקת הגיש עורך דין שייצג חברה וטען כי השופט הפעיל על מנהל החברה לחץ בלתי ראוי להתפשר. לטענתו, התנהלות זו הביאה למשבר אמון בין המתלונן לחברה ולמנהלה, והמתלונן נאלץ להתפטר מייצוג התובעת. הנציב קבע כי טענות המתלונן מעלות תמונה קשה של אווירת לחץ ו"אין ברירה" ששררה באולם עקב התנהגותו של השופט. הנציב הוסיף כי ראוי לשקול נקיטת צעדים משמעתיים נגד השופט.
תלונות רבות נגעו גם לנושא הסחבת. כך למשל טען אחד המתלוננים כי מתן פסק הדין בערעור שהגיש לבית המשפט העליון התעכב. לטענתו, התיק היה בלשכתו של אחד משופטי ההרכב במשך כמה שנים מבלי שנכתבה חוות דעתו. הנציב קבע כי מדובר בעיכוב של יותר משלוש שנים מאז הדיון האחרון בערעור, שבו נשמעו סיכומי הצדדים.
כמו כן, במקרה הגישה ניצולת שואה תלונה נגד שופט בית משפט השלום על כך שבחלוף יותר משמונה שנים מאז תחילת ההליכים בתיקה, טרם ניתן בו פסק דין. מדובר, לדבריה, ב"משפט ביולוגי", שיסתיים רק במותה. הנציב קבע כי אף שמדובר בתיק סבוך, אין בידו לקבוע כי לא ניתן היה לקדמו ביתר יעילות. "גילה המתקדם של המתלוננת, כמו גם העובדה כי ההליכים מתמשכים במשך שנים כה רבות, היו צריכים לגרום לשופט לעשות כל מאמץ לנהלם בדרך שתביא לסיומם מוקדם ככל האפשר", כתב הנציב.
במקרה אחר הוקדם דיון בבית דין לעבודה, והודעה על כך נשלחה מהמזכירות למתלונן בדואר רשום בלבד. המתלונן לא התייצב לדיון, ונשמעו רק דבריו של בא כוח הצד שכנגד, ולאחריהם ניתנה החלטה למחוק את ההליך. לטענת המתלונן, החלטת השופט להקדים את מועד הדיון לא נמסרה לו, ומשכך לא היה מקום לקיים את הדיון בהיעדרו. מתלוננת אחרת טענה כי שופט החליט להוציא את בתה ממשמורתה בלי שזימנו אותה לבית המשפט אפילו פעם אחת.
בתלונה אחרת הלין אסיר שהובא לדיון על ידי שירות בתי הסוהר, כי השופטת לא הורתה לשב"ס להוריד לו את האזיקים מהידיים ומהרגליים, והתעלמה מכך שביקש לדחות את הדיון כי "לא אכל ולא ישן". לטענתו, ביקשה ממנו השופטת לנהל דיון הוכחות כשהוא נתון באזיקים. בהחלטתו העיר הנציב כי אם הציע בית הדין לבעל דין להפסיק את הדיון מאחר שאמר שאינו חש בטוב, אך הוא סירב לכך, היה הדבר צריך למצוא ביטוי בפרוטוקול.
כל החלטה המגדירה תלונה נגד שופט כמוצדקת מתויקת בתיקו האישי בהנהלת בתי המשפט. להחלטות אלה עלולה להיות משמעות בעניין קידומו של השופט, ואחד השופטים אף הומלץ לנקוט הליכים.
לפניות לכתבת: gali.gnt@walla.com