סגן הרמטכ"ל האלוף גדי אייזנקוט עלה ביום שני על הפודיום שנקנה במיוחד כמה ימים קודם לכן. כשמאחוריו הרקטות ופצצות המרגמה מאיראן, קרא אייזנקוט מהדף את נאומו הקצר. הוא לא חייך ולא קרן הילת ניצחון. הוא נראה עייף. סגן הרמטכ"ל עשה בדיוק את מה שהדרג המדיני ציפה ממנו. "באתי, נאמתי, הלכתי". לא בטוח שיש קשר בין מצב רוחו והבעת פניו הדרוכה, לאשפוזו בסוף השבוע האחרון למשך יממה בבית החולים שיבא בשל לחצים בחזה. מכל מקום, בתדריך בבסיס חיל הים באילת, נראה איזנקוט כשחקן בהצגה תקשורתית שנכפתה עליו.
מפקד חיל הים האלוף רם רוטברג נשא אף הוא נאום קצר, סיכם את הפעילות והודה ללוחמיו ולאנשי המודיעין. עם התחושה המאולצת הזו יצאו גם קצינים מחיל הים. "היינו בשוק כשהגענו לאילת וראינו את היקף הסיקור התקשורתי. לא חשבנו שזה יהיה ככה", אמר אחד הקצינים והביט בעשרות העיתונאים הזרים שהתקדמו לכיוון האוטובוס. "זה נמשך ונמשך וזה אפילו מביך. מה דעתך כעיתונאי? אתה חושב שזה ראוי?".
הקצין הגבוה עמד במקום וחיכה לתשובה. הזכרתי לו את הדברים שאמר ראש הממשלה בנימין נתניהו בעת שהתארח אצל נשיא רוסיה ולדימיר פוטין בסוף השנה שבעברה. באחת השיחות אמר נתניהו בגילוי לב: "ראש ממשלה יכול לקבל החלטות כבדות משקל. הרות גורל. אם אני אקבל אחת כזו אני רוצה לדעת שעשיתי הכול למנוע פעולה. לכן אני אעשה את הכול כדי להציג את האמת בפני כולם גם אם היא לא נוחה גם אם זה לא פופולרי". קשה להתעלם מאמירה כזו, גם אם היא יוצאת מפיו של נואם מושחז כמו נתניהו. התדריך בבסיס אילת היה עוד אחד מהניסיונות של נתניהו ואנשיו להעיר את המערב הרדום. הקצין הנהן בראשו ואמר: "עכשיו אני צריך להחזיר את החיילים שלי לפרופורציה ולצניעות המתבקשת".
נתניהו, שר הביטחון וקציני צה"ל חלפו שוב ושוב על פני משלוח הנשק האיראני שהיה אמור להגיע לידי הג'יאהד האיסלאמי בעזה. באותה שעה נראתה בכלי התקשורת הזרים שרת החוץ של האיחוד האירופי קתרין אשטון, מתהלכת לצדו של שר החוץ האיראני מוחמד ג'וואד זריף כמי שמאוהבת ברעיון לכסות את ראשה בצעיף שחור. במערכת הביטחון כבר הפסיקו לשאול את עצמם איך הצליחו האיראנים להמיר את מעמדם ממצורעים למקובלים.
ואמנם ההמולה סביב משלוח הנשק העלתה שאלות נוקבות על אסטרטגיית ההסברה של משרד ראש הממשלה. אולי ראוי היה לערוך תדריך ממוקד לעיתונאים ולאפשר לנשק לדבר בעד עצמו, ללא נאומו המתלהב של נתניהו. במשרד ראש הממשלה טוענים כי הבליץ התקשורתי השיג את מטרתו. "ראש הממשלה מתעקש על האמת כשם שגורמים בקהילת המודיעין בישראל התעקשו לשכנע את עמיתיהם במערב כי איראן רצה אל הפצצה ונדרש לעצור אותם או בסנקציות או בתקיפה", הסביר גורם מלשכת נתניהו. "שנים של לחץ נשאו פרי. היום מרבית סוכנויות המודיעין במערב עוקבות אחר פרויקט הגרעין האיראני. המערב השתכנע והבין כי האיום הוא לא רק על ישראל ולכן החלו להשתתף במלאכת איסוף המודיעין".
בצה"ל מבינים היטב כי האמריקנים והאירופאים לא מעוניינים כעת ברעשי רקע. ברור להם שמשלוח הנשק היה מיועד לג'יאהד האיסלאמי - הזרוע הארוכה של איראן ברצועת עזה - אבל הם לא מוכנים לקלקל את אווירת הפיוס. אם במשרד ראש הממשלה מתכוונים להסיק מסקנות לעתיד - הדבר החשוב, בראש ובראשונה, הוא לרתום למשימת ההסברה את צמרת צה"ל, ולאחר מכן את המערב.
איך הג'יהאד מעז?
הג'יאהד האיסלאמי עלה מדרגה. 107 רקטות בחמש שעות. במודיעין הישראלי מזהים שההרתעה של ישראל נשחקה מאוד מאז מבצע עמוד ענן אך לא התבטלה לחלוטין. הנקודה השנייה היא הנכונות של הג'יהאד האיסלאמי לחתור תחת חמאס ולפתוח בעימות מבוקר אך אגרסיבי במיוחד עם ישראל. לא ברור אם גורמים בחמאס נתנו לכך יד או שההפתעה מצדם הייתה מוחלטת. גורמים במערכת הביטחון מעריכים כי ההתקפה על ישראל הייתה תגובה לא רק להריגת שלושת הפעילים בדרום הרצועה, אלא גם להריגת שני פלסטינים יומיים קודם לכן בגדה, להריגת השופט הירדני ממוצא פלסטיני במעבר אלנבי, ולסיכול הברחת הרקטות בידי השייטת. ככל הנראה נועדה המתקפה גם ללחוץ על המצרים לשחרר את החנק על הרצועה באמצעות מהלך צבאי. והכל - באישור הפטרונים מטהראן.
בלב העניינים ישראל וחמאס, הנאבקים לשמור על הסכם ההסדרה שנחתם אחרי מבצע עמוד ענן בתיווך מצרים. חמאס מעוניין בשקט כדי לבסס את שלטונו ברצועת עזה, וישראל פשוט מעוניינת בשקט. בשמירה על שגרת חיים. החמאס, שהיה על הסוס, נבעט מהזירה הבינלאומית עם הדחתו של מוחמד מורסי וכך גם נעלמו תרומות הענק. טורקיה מתרחקת. איראן מרוחקת. הדימוי ברחוב הפלסטיני שמחפש תקווה כבר לא משהו. המצרים הצרו את צעדיו של הארגון, סגרו כמעט 90% מהמנהרות בציר פילדלפי ויצרו לחץ כלכלי וחברתי על חמאס. כתוצאה מכך, נדחק חמאס לצד הישראלי. הוא תלוי כעת בהחלטות של שר הביטחון משה יעלון שהורה על סגירת מעבר כרם שלום ומעבר ארז - איתות לחמאס שאם לא יכפה שקט ברצועה, תפעיל ישראל את נשק יום הדין ותחדש את המצור. כשהמנהרות לא מתפקדות, המצרים לא מאפשרים מעבר דלק, ו-90% מהמוצרים שנכנסים לעזה הם מתוצרת ישראל, מדובר במכה אנושה לחמאס.
"תראה מה קרה בסוף השבוע שעבר, כשקטאר הפסיקה לשלם על הדלק בעזה", הסביר גורם ביטחוני. "חברות הדלק בישראל הודיעו לרשות הפלסטינית שהחוב המצטבר הוא 350 מיליון שקל ועד שהוא לא ישולם במלואו נדרשת הרשות הפלסטינית לשלם מדי יום ביומו עבור דלק, על בסיס משוואת 'ישלמו, יקבלו, לא ישלמו, לא יקבלו'. התוצאה היא הפסקות חשמל יזומות ברחבי הרצועה למשך שעות ארוכות. עוד סיבה לתסכול ברחוב".
בצה"ל מודעים לכך שהמציאות בעזה מתעצבת כל יום מחדש. תחושת הדכדוך מתגברת וחמאס מנסה לקבל החלטות מושכלות אך גם פופוליסטיות, ולכן הוא לא מסוגל למנוע באופן מוחלט התקפות של הג'יהאד האיסלאמי שנועדו לנקום את חיסול פעיליו. אז איך הג'יהאד מעז? אין לו אחריות על הרחוב הפלסטיני, אין דאגה לכלכלה. בפועל אין לו אחריות על כלום למעט חשש לשלום אנשיו ומנחת זרועו של ארגון החמאס. "זו חצי כנופיה", הסביר גורם בכיר בפיקוד דרום, "למרות שהם נתמכים על ידי איראן והם מעוניינים שישראל תחשוב פעמיים לפני שהם מחסלים פעילי טרור, הם לא יפרקו את הרגיעה כי יש כאן אינטרס פלסטיני רחב יותר. אבל הניסיון מוכיח שההיסטוריה חוזרת על עצמה. זה אירוע חמור וישראל צריכה להגיב באותה מידה כדי שהג'יהאד והחמאס לא יחשבו לרגע שישראל הסכימה לתג מחיר שכולל יותר ממאה רקטות על כל שלושה הרוגים פלסטינים".