"התיווך של קרי מזכיר את השיחות בין ישראל למצרים"

בנימין נתניהו ואבו מאזן נמצאים ערב הכרעה היסטורית. שר החוץ האמריקני, ג'ון קרי, יגיע לישראל ביום השני הקרוב, והוא צפוי להציג להם הצעה אמריקנית ל"הסכם מסגרת" שיכלול התייחסות לסוגיות הרגישות ביותר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הלחץ בלשכות המנהיגים שובר שיאים.

רגע לפני שההכרעות הגורליות מתקבלות, פנינו לארבעה אנשים שמכירים באופן אישי את ההיסטוריה של תהליך השלום, בניסיון להבין מה מתחולל כעת בחדרי הישיבות הסגורים. הארבעה הם סם לואיס, תומאס פיקרינג, אד ג'רג'יאן ודניאל קרצר. כולם כיהנו כשגרירי ארה"ב בישראל והיו שותפים לצמתים מכריעים בתולדותינו. ביקשנו מהם לספר מה הלקחים שהפיקו מכהונותיהם בישראל ולחוות דעה על המאמץ שמוביל קרי.

ארבעת השגרירים לשעבר עוקבים באופן יומיומי אחר דיווחי חדשות מישראל ומעודכנים בהתפתחויות האחרונות במשא ומתן – לא רק מכלי התקשורת. באופן מפתיע, ובניגוד להלך הרוח הפסימי בציבור הישראלי והפלסטיני, כל הארבעה סבורים שג'ון קרי עשוי להפתיע. אמירות נוסח "הוא מתמודד עם אתגרים אדירים, אבל הוא עושה זאת בחוכמה וביעילות" חוזרות על עצמן בדברי השגרירים לשעבר. האם פריצת הדרך נמצאת מעבר לפינה?

סם לואיס כיהן כשגריר ארה"ב בישראל בשנים 1977-1985. אף שגריר אמריקני לא שהה פה תקופה ארוכה ממנו. הוא מרבה לבקר בישראל עד היום, ושומר על קשר עם חברים מימיו כשגריר. בבחירות לנשיאות ארה"ב בשנת 2004 הוא הביע תמיכה נלהבת במועמדותו של ג'ון קרי, אך מאז כניסתו של קרי לתפקיד שר החוץ, השניים לא נמצאים בקשר. לואיס מדבר עם גורמים אחרים בממשל האמריקני, והוא מפגין אופטימיות זהירה לגבי המשא ומתן: "עצם העובדה שזה מתנהל בסודיות גמורה כבר שבעה חודשים מהווה הישג בעבור קרי. הוא פועל בחוכמה ונחוש להצליח".

תקופתו של לואיס כשגריר בישראל הייתה דרמטית: הוא נכנס לתפקיד חודשים אחדים לפני ביקורו ההיסטורי של אנואר סאדאת ("אירוע שלא אשכח לעולם"), וליווה מקרוב את תהליך השלום עם מצרים. "ההתנהלות של קרי מזכירה במובנים רבים את השיחות בין ישראל למצרים. הוא ומרטין אינדיק מתווכים באופן אינטנסיבי בין הצדדים, אבל בינתיים בלי מפגשים ישירים בין המנהיגים. זו התנהלות נכונה. כיום מה שזוכרים מהסכם השלום עם מצרים זה את בגין וסאדאת לוחצים ידיים, אבל גם ביניהם הייתה חשדנות אדירה בתחילת הדרך".

לואיס מספר כי "ביום השני של ועידת קמפ דייוויד, שבסופה נחתם הסכם השלום, קרטר הזמין את בגין וסאדאת לארוחה משותפת. הוא ביקש מהם לבוא עם הצעות מפורטות לגבי כל הנושאים, וקיווה לצאת משם עם הבנות ראשוניות. בפועל, הפגישה הסתיימה בצעקות. קרטר הבין אז שהדרך היחידה להתקדם היא להתמודד עם כל אחד בנפרד. לרכך את בגין, לרכך את סאדאת, ולהפגיש ביניהם רק אחרי שרוב הפרטים כבר סגורים. זה הצליח בקמפ דיוויד, וזה בדיוק מה שקרי עושה כעת עם נתניהו ואבו מאזן, אבל לאורך תקופת זמן ארוכה יותר".

מצד שני, מציין לואיס, יש הבדלים גדולים בין המשא ומתן שהתנהל אז לזה שמתנהל כיום: "בגין וסאדאת היו מנהיגים חזקים. בגין יכול היה להעביר כל הסכם שהיינו מגיעים אליו. הוא ידע שהציבור הישראלי יתמוך בו. סאדאת היה כמו פרעה. הקצינים הבכירים בצבא המצרי התנגדו להסכם, אבל העריצו את האדמה שהוא דרך עליה. קל יותר להגיע להסכם עם מנהיגים חזקים. מעבר לכך, למרות החשדנות ההדדית, שניהם באמת רצו הסכם".

מלבד המנהיגים, מי היו האנשים בשני הצדדים שהותירו עליך את הרושם העז ביותר?

"שר החוץ שלכם, משה דיין, והיועץ הבכיר של סאדאת, ד"ר חסן תוהאמי. הפגישה החשאית ביניהם במרוקו סללה את הדרך לביקור סאדאת בכנסת. חסן תוהאמי היה אחד האנשים ההזויים ביותר שפגשתי בחיי. ערב אחד, במהלך הדיונים בקמפ דייוויד, הוא התחיל להתרברב שיש לו כוחות מיסטיים, שמאפשרים לו לעצור את פעימות לבו. כאשר מישהו מהאמריקנים הגיב בגיחוך, תוהאמי נשכב על הרצפה ובתוך שניות הלב שלו הפסיק לפעום. זה נמשך שתי דקות, שבמהלכן כולם היו בטוחים שהוא מת – אבל אז הוא פשוט התעורר, פקח עיניים והתחיל ללכת. היינו המומים. למחרת הוא סיפר לנו שפעם הוא עצר את פעימות הלב של אריה שזינק עליו במדבר. הפעם אף אחד לא צחק".

לואיס סבור כי "אם לצד נתניהו היה שר חוץ נועז ויצירתי כמו דיין, שר שמסוגל גם להתווכח עם הבוס ולשכנע אותו, זה היה משפר את הסיכויים. לצערי, אני לא רואה כרגע בסביבתו של נתניהו מישהו כמו דיין". הסיבה העיקרית לכך שלואיס בכל זאת אופטימי נעוצה במחויבות העמוקה של קרי: "הוא מחויב יותר מכל שר חוץ לפניו. הוא אנרגטי מאוד, יש לו מעמד חזק בממשל ובעיקר, יש לו סבלנות לנתניהו ולאבו מאזן. זה הדבר החשוב ביותר".

את לואיס החליף בתל אביב תומס פיקרינג, מבכירי הדיפלומטים האמריקנים בעשורים האחרונים, שכיהן גם כשגריר בהודו ובמטה האו"ם. טבילת האש שלו בתפקיד הייתה פרשת ג'ונתן פולארד, שהתפוצצה שלושה חודשים לאחר כניסתו לתפקיד. בשיחה עם וואלה! חדשות השבוע הוא אמר לראשונה כי הוא תומך בשחרור פולארד מהכלא, כדי לסייע למאמצי השלום שמוביל קרי: "לקדם את תהליך השלום זה הרבה יותר חשוב מאשר להמשיך להחזיק אותו בכלא".

כמו לואיס, גם פיקרינג אופטימי לגבי סיכויי ההצלחה של קרי. בתחילת השיחה הוא שואל: "אתה מתוסכל מכך שאין הדלפות? אני שומע שהרבה כתבים שמסקרים את השיחות מתוסכלים. זה אומר שהדברים זזים". פיקרינג מספר כי אנשים בסביבתו של קרי הסבירו לו מדוע שר החוץ מחויב כל כך לנושא: "הוא אומר בשיחות עם אנשים ששר החוץ הוא התפקיד האחרון שלו, ולכן הוא נותן כל מה שיש לו. אני שומע שמאשימים אותו בשאיפות פוליטיות. זה קשקוש. מי שיש לו שאיפות פוליטיות מתרחק מהנושא הישראלי-פלסטיני".

שני הצדדים מסתייגים מהסדרי הביטחון שקרי הציע. אם אין הסכמה בנושא הטכני הזה, איך ייפתרו הסוגיות המורכבות יותר?

"חייתי בישראל ויש לי חברים בישראל. אני מבין למה נושא הביטחון חשוב לכם. אני גם מבין למה בישראל חששו מהסכם הגרעין עם איראן – אבל היום ברור שהביקורת בנושא הייתה מוגזמת. חלק מההדלפות שפורסמו בישראל לפני ההסכם התבררו כשגויות לחלוטין, וייתכן שנגלה אותו הדבר לגבי הצעת הביטחון של קרי. בכל מקרה, אני סבור שאם ישראל והפלסטינים יגידו לא, על ארה"ב להביא את ההצעה כולה - כולל הסדרי הביטחון - למועצת הביטחון של האו"ם. ההצעה הזו תהפוך למסמך שכל העולם עומד מאחוריו, ואי אפשר להתעלם ממנו".

פיקרינג החל את הקריירה הדיפלומטית שלו ב-1974, כשגריר ארה"ב בירדן. במסגרת התפקיד הוא היה שותף למסע הדילוגים של שר החוץ המיתולוגי הנרי קיסינג'ר במזרח התיכון אחרי מלחמת יום הכיפורים. "טסנו עם קיסינג'ר ללא הרף בין תל אביב, קהיר, דמשק ומוסקבה", הוא מספר. "זו הייתה תקופה מתישה אבל מרתקת".

ביום ראשון השבוע ראינו את קרי ממריא מתל אביב לעמאן, ממשיך משם לסעודיה וחוזר בערב. במקביל, הוא שלח את מרטין אינדיק לקהיר. נשמע לך מוכר?

"אין ספק שקרי מזכיר את קיסינג'ר", אומר פיקרינג ומבהיר כי מבחינתו מדובר במחמאה. "כמו קיסינג'ר, הוא משלב בין קשרים אישיים קרובים עם המנהיגים לבין חשיבה אסטרטגית. אבל יש גם הבדלים. קיסינג'ר ניצל את העובדה שכולם ראו בו גאון משוגע והעריצו את חוכמתו. קרי, לעומת זאת, מנצל את העובדה שרואים בו אדם נאיבי ותמים. הוא ממש לא כזה, אבל לא מפריע לו שחושבים את זה עליו. מבחינתו חשובות התוצאות, ובינתיים הוא מפתיע לטובה".

אדוארד ג'רג'יאן כיהן כשגריר ארה"ב בישראל בשנים 1993-1994. הוא ליווה מקרוב את תהליך אוסלו, את הסכם השלום עם ירדן ואת תחילת המגעים בין ישראל לסוריה – שלושה מהתהליכים הדיפלומטיים החשובים בתולדות ישראל. בשנים האחרונות הוא משמש יו"ר מכון ג'יימס בייקר למדיניות חוץ, הקרוי על שם שר החוץ האמריקני לשעבר, שהיה ידוע ביחסיו הטעונים עם ראש הממשלה יצחק שמיר.

אף שהמכון שלו נמצא בטקסס הרחוקה, אפשר שלג'רג'יאן הייתה תרומה חשובה לחידוש המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים. בחודש מרץ האחרון, כאשר קרי הגיע לראשונה לישראל, ג'רג'יאן שהה בארץ בביקור מקצועי. השניים נפגשו לשיחה בארבע עיניים, וג'רג'יאן מסר לקרי מחקר עב כרס שכותרתו "פתרון הסוגיה הטריטוריאלית בהסכם שלום ישראלי-פלסטיני". את המחקר חיברו ד"ר יאיר הירשפלד וד"ר סמיח אלעבד, מוותיקי המשא ומתן.

המחקר מציע שלוש חלופות לפתרון סוגיית הגבולות, שמתבססות כולן על גבולות 1967 עם חילופי שטחים בהיקף 3-4%. גושי ההתנחלויות נשארים בידי ישראל. החלופות שהוצגו במחקר נמצאות באמצע הדרך בין הצעות שהעלו בעבר ישראל והפלסטינים בנושא הגבולות. ג'רג'יאן סבור שמדובר בחלופות הוגנות לשני הצדדים. הוא לא הסכים לומר כיצד הגיב קרי למחקר, אך בעיתון "ג'רוזלם פוסט" כונה המחקר "המצפן של קרי לחידוש תהליך השלום". גורמים בסביבתו של שר החוץ האמריקני אמרו כי קרי שאב רעיונות מהמפות שהוצגו במחקר.

השגריר לשעבר משבח את קרי על תרומתו לחידוש תהליך השלום, אבל יש לו ביקורת כלפי ממשל אובמה בנושא סוריה. ג'רג'יאן כיהן כשגריר ארה"ב אצל שכנתה הצפונית של ישראל בשנים 1988-1991, והוא נחרד מחוסר האונים של ארה"ב לנוכח המלחמה שמתחוללת שם. "בנושא הישראלי-פלסטיני, קרי לא מנהל את הסכסוך, הוא פועל בכל הכוח כדי לפתור אותו. דרושה גישה דומה גם בנושא סוריה, שהפכה לגיהנום עלי אדמות".

בתקופת כהונתו של ג'רג'יאן כשגריר בדמשק, היה נשיא סוריה חאפז אסד בשיא כוחו. לדברי ג'רג'יאן, אסד האב זכה להערכה גם מצד גורמים בכירים בישראל: "בסוף 1988 נודע לי שמוניתי לשגריר בסוריה. באותה תקופה יצחק רבין היה שר הביטחון של ישראל, ויום אחד הוא הגיע לביקור בפנטגון. הוא ישב עם שר ההגנה שלנו, פרנק קרלוצ'י, ואני הצטרפתי לחלק מהפגישה. קרלוצ'י סיפר לרבין שאני עובר לדמשק. רבין הסתכל עליי, הצית סיגריה ואמר: אתה הולך להתעסק עם המנהיג המתוחכם ביותר בעולם הערבי. בכל פעם שתשאיר לו חרך, הוא ישתחל דרכו ויפתיע אותך".

לדברי ג'רג'יאן, "הניתוח של רבין התגלה כמדויק. כשסיימתי את כהונתי בסוריה, נפגשתי עם אסד ושאלתי אותו אם הוא רוצה לדעת מה רבין אמר עליו. סיפרתי לו, והוא בתגובה חייך ואמר: תמסור ליצחק רבין שזה הדבר היחיד שהוא אי-פעם אמר, שאני מסכים אתו במאה אחוז".

לואיס, פיקרינג וג'רג'יאן היו שותפים לטלטלות היסטוריות בתולדות ישראל: הסכם השלום עם מצרים, מלחמת לבנון, האינתיפאדה הראשונה והסכמי אוסלו. ואולם, קשה לחשוב על שגריר שתקופת כהונתו בישראל הייתה סוערת כמו זו של דן קרצר. הוא הגיע לכאן ב-2001, בעיצומה של האינתיפאדה השנייה, ועזב בקיץ 2005, רגע לפני שתכנית ההתנתקות יצאה לדרך. "הייתי עד לאחד המהפכים המדיניים המפתיעים ביותר בתולדות ישראל", מסכם קרצר את התקופה.

הרבה ישראלים שואלים את עצמם בימים האחרונים, האם בנימין נתניהו מסוגל לעשות תפנית אסטרטגית כמו זו שעשה שרון?

"אני לא רוצה לשמש פרשן לענייני נתניהו, אבל אין ספק שישראל ניצבת בפני הכרעה לא פשוטה. אני זוכר כמה הופתעתי כאשר שמעתי לראשונה על כוונתו של שרון ללכת על תכנית ההתנתקות. בממשל האמריקני התכנית יצרה בלבול. באופן מסורתי, ארה"ב מתנגדת לצעדים חד-צדדיים, ולכן בהתחלה הממשל נמנע מלתמוך בשרון. לקח לנו זמן להבין עד כמה משמעותית וקשה ההחלטה שהוא קיבל".

במבט לאחור, מה לדעתך גרם לשרון להפנות עורף להתנחלויות וללכת לצעד הכואב הזה?

"קודם כל, האיום הדמוגרפי. במשך שנים הוא דחה על הסף את התסריט שהערבים יהפכו לרוב בין הים לירדן, אבל בשנותיו כראש ממשלה הוא הבין שזה איום ממשי. שנית, הוא חשש שהמשל האמריקני יציג יוזמת שלום מקיפה, שתכריח את ישראל לוויתורים שהוא לא היה מוכן להם. הטרידה אותו העובדה שבכירי הממשל נפגשו לשיחות ארוכות עם אנשי יוזמת ז'נבה. שרון לא היה מוכן שהעולם יחליט בשביל ישראל. כאשר הוא הבין שאם הוא לא יציג יוזמה עצמאית, הוא עשוי למצוא את עצמו מול יוזמה אמריקנית, הוא החליט לפעול".

קרצר עוקב בדאגה אחר הדיווחים לגבי מצבו הרפואי של ראש הממשלה לשעבר: "בתקופתי כשגריר היינו נפגשים כל עשרה ימים, פגשתי אותו יותר מכל נציג אחר של ארצות הברית. למדתי לכבד אותו על אומץ לבו וחוכמתו. אני מקווה שבבוא היום, מדינת ישראל ומנהיגי העולם ידעו לתת לו את הכבוד שמגיע לו".

קרצר נחשב מקורב לממשל אובמה ולשדולת השמאל היהודית ג'יי סטריט, והוא אופטימי לגבי סיכוייו של קרי להשיג פריצת דרך: "קרי עושה עבודה מצוינת, העבודה הכי מאומצת של שר חוץ כלשהו מאז שנת 2000. הנשיא אובמה תומך בו, ונראה שהוא מצליח להשיג גם את תמיכת מדינות ערב בתהליך. אני מסיר בפניו את הכובע".

אתה אומר שאובמה תומך, אבל נראה שהוא נותן לקרי להתעסק בזה ולא מתערב.

"בהמשך הדרך אובמה בהחלט יצטרך להתערב, אבל כרגע קרי עדיין עסוק בגיבוש עקרונות ההסכם. בסופו של דבר, יהיו דברים שגם נתניהו וגם אבו מאזן ירצו לשמוע ישירות מהנשיא. כל עוד מדובר בהסכם מסגרת, אני חושב שקרי מסוגל להשיג זאת בעצמו. אם נגיע לשלב של הסכם קבע, אין ספק שהנשיא יצטרך להתערב – כפי שעשה הנשיא קרטר ב-1978".

קרצר אומר כי לאחרונה הוא שם לב לעלייה במתקפות על קרי מצד פוליטיקאים ישראלים, והוא מוטרד מכך: "זה בלתי נסבל. הוא מוציא לפועל מדיניות של הממשל, שהנשיא אובמה הצהיר עליה במפורש. אין פה עניין אישי. העובדה שהמתקפות מגיעות מפוליטיקאים וגורמים בממשלה מרתיחה במיוחד". קרצר מעריך, עם זאת, שבקרוב המתקפות עשויות להיפסק: "ברגע שנתניהו יחליט לקבל החלטות קשות, ההחלטות יהיו שלו בלבד. לקרי אולי תהיה השפעה מסוימת, אבל בשורה התחתונה, ההחלטה תהיה של נתניהו. הוא יספוג מתקפות קשות לא פחות, אבל אני מאמין שרוב הציבור הישראלי יתמוך בו". ייתכן שהרגע שקרצר מדבר עליו קרוב מכפי שנדמה לנו.